שלוש עשרה האבות האשורים

שלוש עשרה האבות האשורים (גאורגית ათცამმეტი ასურელი მამანი) או שלוש עשרה האבות הסורים היו, על פי מסורת הכנסייה הגאורגית, קבוצת מיסיונרים נזיריים שהגיעו במאה השישית ממסופוטמיה לגאורגיה בכדי להפיץ ולחזק את הנצרות בגאורגיה במאה השישית. היסטוריונים של הכנסייה הגאורגית סבורים כי הם היו מייסדי מספר מנזרים והרמיטאז'ים^[1] בגאורגיה והיו אבות התנועה הסגפנית בגאורגיה.^[2]^[3] פעילותם תרמה להפצה וחיזוק של התרבות הפיאודלית-נוצרית הגאורגית של אותה תקופה, והייתה מנוף למלחמות השחרור של הממלכות הגאורגיות כנגד הפרסים. פעילות זו חיזקה את האוריינטציה היוונית-ביזנטית של גאורגיה מבחינה פוליטית ותרבותית. המנזרים שיסדו תרמו לפיתוח כלכלי של מקומות נידחים שהפכו למרכזי ספרות וחינוך גאורגית.

חייהם של האבות האשורים קשורים במחזור של טקסטים הגיוגרפיים גאורגיים מימי הביניים^[4] ואינן מתועדות מאוחר יותר. חלק מהוויטות^[5] הללו הן הלכות פורמליות שנכתבו עבור סינקסריון (אנ')^[6] מהמאה ה-18, אך ארבעה מהם קיימים בצורה מקורית, כמו גם גרסה מטאפרטית. התיארוך כמו גם מחברם של טקסטים אלה שנויים במחלוקת. בחלק מהמקורות נטען כי הקתוליקוס-פטריארכים של כל גאורגיה (אנ')^[7] ארסן הראשון (גאו') וארסן השני (גאו') היו המחברים של חלק מקורות חיי האבות האשורים. ייתכן שטקסטים אחרים, שאינם מיוחסים, חוברו קודם לכן, בסוף המאה ה-7.^[8]

מנזרים רבים בגאורגיה המודרנית נקראים על שם האבות האשורים ומסופר כי נוסדו והובלו על ידם ועל ידי תלמידיהם הרבים. בימי הביניים, היסודות הדתיים הללו מילאו תפקיד חשוב בגיבוש הזהות הנוצרית של האומה הגאורגית.^[8]

המסורת, בכתב ובעל פה, מונה לא פחות מ-19 נזירים אשורים שפעלו בגאורגיה במאה ה-6, ונראה שהמספר "13" סמלי במידה רבה. הדעות המלומדים המודרניות חלוקות בשאלה האם הם היו אשורים, גאורגים משכילים אשורים, בין אם מיסיונרים או פליטים - מיאפיזיטים (אנ') או דיופיזיטים - מסוריה, שממנה נסוגה המיאפיזיטיזם בזמן שגאורגיה עדיין הייתה מיאפיזטית בעיקרה באותה תקופה.^[8]

ראשי האבות האשורים היו:

דָּווִית גּארֶגֵּ'לִי (גאו') (დავით გარეჯელი) / דוד מגארג'ה (אנ')
יוֹאֲנֶה זֶדַאזְנֵלִי (גאו') (იოანე ზედაზნელი) / יוחנן מזדאזני
אַבִּיבּוֹס נֶקְרֶסֵלִי (אנ') (აბიბოს ნეკრესელი) /אביבוס מנקרסי (אנ')
שִׁיּוֹ מְרְ'וִימֵלִי (גאו') (შიო მღვიმელი) / שיו משִׁיּוֹמְרְ'וִימֶה
יוֹסֵבּ אַלַּאוְוֶרְדֵּלִי (גאו') (იოსებ ალავერდელი) / יוסף מאלאוורדי (אנ')
אַנְטוֹן מָאַרְטְקוֹפֵּלִי (גאו') (ანტონ მარტყოფელი) / אנטון ממארטקופי (אנ')
תָּאדֵאוֹז סְטֵפָנצמִינְדֵּלִי (גאו') (თადეოზ სტეფანწმინდელი) / תאדאוז מסטפאנצמנידה (גאו')
פִּירוּס בְּרֶתֶּלִי (גאו') (პიროს ბრეთელი) / פירוס מהכנסייה הגדולה של ברתי (גאו')
ייסה צִילְקְנֵלִי (גאו') (ისე წილკნელი) / ייסה מקתדרלת צילקנלי (אנ')
סטפנה חִירְסֵלִי (גאו') (სტეფანე ხირსელი) / סטפן ממנזר חִירְסָה (אנ')
אִיסִדּוֹרֶה סָאַמְתָּוונֵלִי (גאו') (ისიდორე სამთავნელი) / איסידור מקתדרלת סַמְתָּווִיסִי (אנ')
מִיכָּאֵל אוּלוּמְבּוֹאֵלִי (גאו') (მიქაელ ულუმბოელი) / מיכאל מאולומבו (גאו')
זֵנוֹן אִיקַּלְתּוֹאֵלִי (גאו') (ზენონ იყალთოელი) / זֵנוֹן מֵאִיקַּלְתּוֹ (אנ')

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשעה קדושים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא שלוש עשרה האבות האשורים בוויקישיתוף

היזידים הכורדים והאשורים של גאורגיה, כתב עת של מרכז אסיה והקווקז, איראקלי צ'יחלאדזה וגיגה צ'יחלאדזה 21 במרץ 2003 (באנגלית)
בעקבות דרכם של האבות הסורים (באנגלית)
מנזרי דוד מגארג'ה וההרמיטאז' של אונסקו (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הרמיטאז' (אנ') בנצרות, הוא מקום התבודדות לנזיר. מקום של התנתקות מהסביבה החיצונית. יכול להימצא במבנה מבודד במרחק מה ממנזר או מערה מבודדת.
^ Rapp, Stephen H (אנ'). (2003), Studies in Medieval Georgian Historiography: Early Texts And Eurasian Contexts, p. 321. Peeters Publishers, ISBN 90-429-1318-5 (הספר בקטלוג ULI)
^ Lang, David Marshall (אנ') (1956), Lives and Legends of the Georgian Saints, pp. 81-83. London: Allen & Unwin (הספר בקטלוג ULI)
^ Cornelia B. Horn, The Lives and Literary Roles of Children in Advancing Conversion to Christianity: Hagiography from the Caucasus in Late Antiquity and the Middle Ages, Church History, Vol. 76, No. 2 (Jun., 2007), pp. 262-297 (36 pages), in JSTOR
^ חיי קדושים – סוגה ספרותית של ימי הביניים; נקראת בלועזית "ויטה"
^ מקור הסוגה של חיי הקדושים בנצרות היא מהקיסרות הרומית; צורתה הראשונה הייתה אגדות על המרטירים הנוצריים, והן נקראות מרטירולוגיה (אנ'). במאה הרביעית סודרו אגדות אלו בכמה דרכים. אחת הדרכים נקראת סינקסריון (synaxarion), גרסה מקוצרת יותר של הביוגרפיות, שאורגנו לפי ימי השנה.
^ הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ') הוא תוארם של ראשי הכנסייה הגאורגית מאז שנת 1010.
^ ¹ ² ³ Rayfield, Donald (אנ') (2000), The Literature of Georgia: A History (אנ'), pp. 50-51. ISBN 0-7007-1163-5 (הספר בקטלוג ULI)

[1] הרמיטאז' (אנ') בנצרות, הוא מקום התבודדות לנזיר. מקום של התנתקות מהסביבה החיצונית. יכול להימצא במבנה מבודד במרחק מה ממנזר או מערה מבודדת.

[2] Rapp, Stephen H (אנ'). (2003), Studies in Medieval Georgian Historiography: Early Texts And Eurasian Contexts, p. 321. Peeters Publishers, ISBN 90-429-1318-5 (הספר בקטלוג ULI)

[3] Lang, David Marshall (אנ') (1956), Lives and Legends of the Georgian Saints, pp. 81-83. London: Allen & Unwin (הספר בקטלוג ULI)

[4] Cornelia B. Horn, The Lives and Literary Roles of Children in Advancing Conversion to Christianity: Hagiography from the Caucasus in Late Antiquity and the Middle Ages, Church History, Vol. 76, No. 2 (Jun., 2007), pp. 262-297 (36 pages), in JSTOR

[5] חיי קדושים – סוגה ספרותית של ימי הביניים; נקראת בלועזית "ויטה"

[6] מקור הסוגה של חיי הקדושים בנצרות היא מהקיסרות הרומית; צורתה הראשונה הייתה אגדות על המרטירים הנוצריים, והן נקראות מרטירולוגיה (אנ'). במאה הרביעית סודרו אגדות אלו בכמה דרכים. אחת הדרכים נקראת סינקסריון (synaxarion), גרסה מקוצרת יותר של הביוגרפיות, שאורגנו לפי ימי השנה.

[קתוליקוס-פטריארך-7] הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ') הוא תוארם של ראשי הכנסייה הגאורגית מאז שנת 1010.

[רייפלד-8] ¹ ² ³ Rayfield, Donald (אנ') (2000), The Literature of Georgia: A History (אנ'), pp. 50-51. ISBN 0-7007-1163-5 (הספר בקטלוג ULI)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]