שלטון חכם ההלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלטון חכם ההלכהערבית: ولاية الفقيه; ולאית אלפקיה) היא תפיסה מתקופת ההיעלמות באסלאם השיעי, האומרת כי בהיעדר המהדי, האסלאם מעניק "משמורת" של "פקיה" (חכם הלכה איסלאמי) על העם.

עולמא (חכמי דת אסלאמיים) התומכים בתיאוריה חולקים על ההיקף של משמורת חכם ההלכה על העם. פרשנות אחת – אפוטרופסות מוגבלת של המשפטן האסלאמי – גורסת כי יש להגביל את האפוטרופסות לעניינים שאינם משפטיים[1] לרבות הקדשי דתיות (ווקף)[2] עניינים שיפוטיים והרכוש שאף אדם ספציפי אינו אחראי עליו. על פי פרשנות אחרת – אפוטרופסות מוחלטת על המשפטן האיסלאמי – האפוטרופסות צריכה לכלול את כל הנושאים עליהם מוטלת אחריות שליט בהיעדר האימאמים, כולל ממשל במדינה. את רעיון האפוטרופסות המוחלטת קידם האייתוללה רוחלה חומייני בספרו "חכמת האסלאם – שלטון חכם ההלכה" וכיום מהווה את הבסיס לחוקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן. החוקה של איראן קוראת לפקיה, לכהן כמנהיג העליון של הממשלה. בהקשר של איראן, לעיתים קרובות מכנים את האפוטרופסות של חכמי ההלכה "שלטון על ידי המשפט", או "שלטון איש הדת".

התפיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למונח האסלאמי "ולאית" קיימות כמה משמעויות מורכבות שקשורות להיסטוריה של האסלאם התריסרי. מבחינה צורנית, הוא נגזר מהולאיה הערבית, שם העצם המילולי של "ואלי": להיות קרוב ולקבל כוח על משהו. מבחינה טכנית, פירוש "ולאית" הוא שלטון, עליונות או ריבונות. במובן אחר פירושו של "ולאית" הוא חברות, נאמנות או אפוטרופסות.[3]

בסיס הדוקטרינה של אפוטרופסות המשפטן האסלאמי מגיע מן החדית' שבו מסופר כי הנביא מוחמד אמר " העולמא הם היורשים של הנביאים". הנושא הוזכר על ידי הפוסקים השיעים הקדומים ביותר כמו שייח' מופיד (948–1022), ונאכף במשך תקופה מסוימת בשלטון טהמספ הראשון (1524–1576).[דרוש מקור]

קיים מגוון רחב של רעיונות לגבי שלטון חכם ההלכה בקרב חוקרים של האסכולה הג'עפרית אשר אינם מוגבלים לשני רעיונות שהוזכרו לעיל. הספקטרום נמתח מן הגבלת ההיקף של הדוקטרינה של היעדר אפוטרופוס בחברה המוסלמית, כגון ילדים ללא השגחה, והסתיים ברעיון של סמכות מוחלטת (الولایه المطلقه) על כל העניינים הציבוריים.

ניתן למצוא שני סוגים של ולאיה. הראשון הוא סוג שהוזכר בכתבים השונים של חכמים שיעים אשר דנים בולאיה על המתים או ולאיה על מי שדומים למתים, כגון המשוגעים (سفيه), נעדרים (غائب), עניים (فقير), וכו'.[4][5] לא ניתן ליישם סוג זה של ולאיה על חברה מכיוון שרוב החברה אינה מקיימת את אחד משני התנאים האלה. הסוג השני של הולאיה המופיע בעקרונות אמונה וכלאם דן בוולאיה על אנשים שפויים.[6][7]ניתן לטעון כי האפוטרופסות של המשפטן האסלאמי מתקיימת רק מבחינת התפיסה השנייה הזו של ולאיה. ההכרה בולאית אלפקיה אינה דומה לחיקוי של מרג'ע.

שלטון מוגבל של המשפטן האיסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי, משפטנים שיעים נטו לפרשנות של שלטון מוגבל והותירו את הכוח החילוני למלכים השיעים המכונים "סולטנים". עליהם להגן על השטח מפני אלו שאינם שיעים.

לדוגמה, על פי המלומד האיראני ארוונד אברהמיאן, במהלך המאות בדיונים בקרב חכמים שיעים, איש מהם מעולם לא "טען במפורש שמונרכיות כשלעצמן אינן לגיטימיות או שלאנשי דת בכירים הייתה הסמכות לשלוט במדינה." [8] מרבית החוקרים טענו כי תחומי האחריות העיקריים של העולמא הם:

  • ללמוד את החוק המבוסס על הקוראן, סונה, ותורת שנים עשר האימאמים.
  • להשתמש בהיגיון
  • לעדכן חוקים אלה
  • לפרסם החלטות על בעיות חדשות
  • לשפוט בסכסוכים משפטיים
  • לחלק תרומות למי שזכאי להן: אלמנות, יתומים, תלמידי דת, וצאצאים זכרים עניים של הנביא.[9]

ולאית אלפקיה בחוקה האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוקת איראן

על פי חוקת איראן, הרפובליקה האיסלאמית מוגדרת כמדינה הנשלטת על ידי משפטנים איסלאמיים (פקיה). בהתאם לפסוק 21/105 בקוראן ועל סמך שני עקרונות הנאמנות והעמותה הקבועה, הוא נתפס כתפקיד של משפטנים. כמו כן מוסבר כי המשפטנים הרשאים לפסוק הם רק אלה שהם ישרים, וותיקים, אדוקים ומחויבים לאסלאם. בנוסף, עליהם להחזיק במשרה דתית שהיא מקור לחיקוי ולהיות רשאים לפסוק פסקי דין עצמאיים על עקרונות כלליים (פתוות). בפרק אחד של החוקה נטען כי היסוד לשלטון באיראן הוא שלטון של חכמים בדת האסלאם. בסעיף אחר נטען כי לחכמי הדת ישנה סמכות לשלטון במדינה כל עוד האימאם השנים-עשר נעלם. על פי סעיף 110 בחוקה נטען כי סמכויות הפיקוח של חכמי הדת הן:

  • חכם דת ממנה את החכמים היושבים במועצת שומרי החוקה
  • חכם הדת ממנה את הרשות השיפוטית העליונה במדינה
  • הוא המפקד העליון על הכוחות המזוינים על ידי מילוי תפקידים מסוימים
  • הוא חותם על תעודת המינוי של הנשיא
  • על פי האינטרס הלאומי הוא יכול לפטר את הנשיא
  • בהמלצת בתי המשפט העליונים הוא מעניק חנינה

סמכויות אלה שייכות למנהיג העליון.[10]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייח' פזלוללה נורי, שהיה מהתומכים הראשונים בתפיסת שלטון חכם ההלכה באיראן המודרנית

עד המהפכה החוקתית באיראן, אייתוללה שייח' פזלוללה נורי התאים את התיאוריה הזו כך שתתאים למג'לס האיראני של המועצה הלאומית, אשר הוסר כשפזלוללה הוצא להורג על ידי המתנגדים לרעיון הממשל האיסלאמי שלו. עם זאת, אפוטרופסות נרחבת ניתנה לאנשי דת.

בשנת 1970 אייתוללה חומייני העביר סדרת הרצאות שהפכו לספר "חכמת האלסאם" (ולאית אל פקיה) בו טען כי המונרכיה היא "לא-אסלאמית". במדינה איסלאמית אמיתית על מי שממלא תפקידים ממשלתיים להיות בעל ידע בשריעה, וכן להיות בעל יכולת אינטלקטואלית וניהולית.

התיאוריה היא גם אידאולוגיה מרכזית של חזבאללה המבוססת על לבנון.

ולאית אלפקיה בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי דת בפוליטיקה של איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

איראן הפכה למדינת הלאום הראשונה בהיסטוריה "שהפעילה" ממשלת "שלטון חכמי הלכה" מוחלטת. האפוטרופסות של המשפטן האסלאמי ברפובליקה האיסלאמית של איראן מיוצגת לא רק במנהיג העליון, שחייב להיות איש דת, אלא בגופים מובילים אחרים, ובמיוחד במועצת המומחים שחבריה חייבים להיות אנשי דת, מועצת שומרי החוקה, שמחציתם שחייבים להיות אנשי דת ובתי המשפט. מנהיגי תפילת יום שישי ממונים גם על ידי המנהיג העליון.[11]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסלמים תריסריים צריכים לעקוב אחרי כמה חכמים שונים בענייני פיקה. עם זאת, האייתולות מחזיקים בדעות שונות בכמה מהנושאים, במיוחד אלה הנוגעים למערכת השלטון בזמן היעדרם של אימאמים. חלקם לא הסכימו עם התפיסה להקמת שלטון אסלאמי לפני בואו של המהדי. אחרים לא מסכימים עם המדיניות שיישם איתוללה חומייני, ויורשו, עלי חמינאי. על כן, היו מספר אייתוללות באיראן שנרדפו על ידי השלטון בגלל התנגדותם לולאית אלפקיה.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלטון חכם ההלכה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 September 2006. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2006. 
  2. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-22 July 2011. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2006. 
  3. ^ Ahmad Moussavi, The Theory of Wilayat-i Faqih
  4. ^ "Surat Al-'Isra' [17:33] – The Noble Qur'an – القرآن الكريم". אורכב מ-המקור ב-2 April 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2015. 
  5. ^ "Quran Surah Al-Israa ( Verse 33 )". אורכב מ-המקור ב-27 January 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2018. 
  6. ^ "Surat Al-Ma'idah [5:55] – The Noble Qur'an – القرآن الكريم". אורכב מ-המקור ב-28 March 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2015. 
  7. ^ "Quran Surah Al-Maaida ( Verse 55 )". אורכב מ-המקור ב-27 January 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2018. 
  8. ^ Khomeinism : Essays on the Islamic Republic by Ervand Abrahamian c1993. (Professor of History at Baruch College, in the City University of New York, p. 19
  9. ^ Khomeinism : Essays on the Islamic Republic by Ervand Abrahamian c1993. (Professor of History at Baruch College, in the City University of New York
  10. ^ Asghar schirazi, the constitution of Iran & 1997 I.B.TAURIS, pp. 12–13
  11. ^ Wright, The Last Revolution, 2000, p.15–16
  12. ^ New Vision Foundation. Ali Daroogar. Ayatollahs against tyranny: Men who stood against injustice & religious exploitation. 5 March 2015. Wayback Machine.