שליו ליצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשליו ליצן
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
סוג: שליו
מין: שליו ליצן
שם מדעי
Coturnix delegorguei
דלגורג, 1847
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שליו הליצן או שליו ארלקינו (שם מדעי: Coturnix delegorguei), הוא מין של עוף קטן עד בינוני, ממשפחת הפסיוניים, (סוג: Coturnix), החי באפריקה החל מחלקו הדרומי של מדבר סהרה ועד לדרום אפריקה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גובה 16-20 ס"מ.
  • משקל 57-70 גרם.
  • אורך כנף 92-101 מ"מ.
  • אורך הזנב 49-35 מ"מ.
  • צבעים - הזכר והנקבה זהים זה לזה בצבעיהם, אך צבעי הנקבה דהויים יותר. הראש חום כהה ועל הפנים מעין מסכה בצבעי שחור לבן. העיניים אדום - חום, המקור שחור, הגרון לבן, הגב חום והרגליים צהובות.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הגידול של שליו הליצן מתפרש על פני הארצות הבאות: אנגולה בוטסואנה בורונדי קמרון, הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד, קומורו, הרפובליקה של קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, חוף השנהב, גינאה המשוונית, אריתריאה, אתיופיה, גבון, גמביה, גאנה, קניה, לסוטו, ליבריה, מדגסקר, מלאווי, מאלי מוזמביק נמיביה, ניגריה, עומאן, רואנדה, סאו טומה ופרינסיפה סנגל, סומליה, דרום אפריקה, סודאן, סווזילנד, טנזניה, אוגנדה, תימן, זמביה וזימבבואה.

בית גידול, קינון ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליו הליצן חי באזורים טרופיים, על שטחי מרעה פתוחים ואדמות מעובדות ולכן תפוצתו נקטעת, באזורים בהם צומחים יערות. הוא ניזון מחרקים, רכיכות ותולעים, וכן עלים, נצרים וזרעים. שליו הליצן חי בזוגות, ואינו נצפה בלהקות.

הזכר מחזר אחרי הנקבה באמצעות מתנה, הוא בוחר חרק ראוי להתכבד בו, ומגיש אותו לנקבה כשי חיזור. בנוסף, הוא פורש את כנפיו ורודף אחרי הנקבה. בתקופת החיזור הזכר תוקפני כלפי זכרים אחרים.

הקן נמצא על הקרקע, חבוי בתוך עשביה סבוכה. עונת ההטלה בין מרץ לאוקטובר, ותלויה בעונת הגשמים. הנקבה מטילה 3-9 ביצים, בצבע שמנת, מנומרות בצבעי חום אדמדם, משך הדגירה הוא 17-18 ימים. האפרוחים הם עוזבי קן וצבעם צהבהב עם פסים חומים כבדים. בגיל שלושה ימים הם יכולים ללקט מזון בכוחות עצמם, ובגיל חמישה עשר יום הם מתפלשים בעפר להסרת טפילים. הנקבה מגדלת את האפרוחים בעצמה והזכר אינו משתתף בדגירה ובאימון האפרוחים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שליו ליצן באתר הרשימה האדומה של IUCN