שלמה איגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה איגר
שלמה איגר.jpg
לידה 1786
ה'תקמ"ז
לשנו, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה ינואר 1852 (בגיל 66 בערך)
י"א בטבת ה'תרי"ב
פוזנן, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי שלמה אֵיגֶר (ה'תקמ"ז, 1787 - י"א בטבת ה'תרי"ב, ינואר 1852) היה רבן של קאליש ופוזנן. בנו של רבי עקיבא איגר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שלמה איגר נולד לרבי עקיבא איגר ולרבנית גליקל (גליקכן) בליסא שבפולין בשנת תקמ"ז. למד בישיבתו של אביו ונודע כבחיר תלמידי הישיבה וכעילוי. בתקס"א נישא לרבקה גולדה, בת הרב ישראל הירשזון מוורשה[1] - שהיה גם חותנו של ר' אברהם גינצלר מפראגה(אנ'). לאחר נישואיו עבר להתגורר בעיר, ונשאר בה במשך 35 שנים. בשנת ה'תקצ"א (1831) עמד בראש ועד יהודי שהשתתף במרד הפולני מול השלטון הרוסי, במהלך המרד איבד את כל רכושו והוכרח לקבל על עצמו את משרת הרבנות בעיר קאליש כדי לכלכל את ביתו. בשנת תקצ"ח כשנפטר אביו הגדול, רצו אנשי הקהילה האדוקים בפוזנן למנותו לרב הקהילה על מקום אביו, אך המשכילים שהתנגדו לכך עכבו את המינוי עד שנת ה'ת"ר. לבסוף זכה במינוי אך לאחר כמה שנים על כס הרבנות בפוזנן, הותש כוחו מהמלחמה התמידית עם המשכילים בעירו והוא חזר לרבנות העיר קאליש. נפטר בי"א בטבת ה'תרי"ב, ונקבר בפוזנא.

קשריו עם אביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שלמה עצמו מוזכר בכתביו של אביו פעמים אין ספור, ונחשב לממשיכו של אביו. אף הוא עצמו עמד בקשר מכתבים רצוף עם כל גדולי דורו. אביו כיבדו ביותר, כך למשל כאשר במהלך המחלוקת בין דפוס סלאוויטא לדפוס ראם מווילנה תמך אביו רבי עקיבא איגר במדפיסי וילנה, ומדפיסי סלאוויטא העלו את הטענה כאילו דעתו של רבי עקיבא איגר הוטתה על ידי בנו רבי שלמה איגר. רבי עקיבא איגר, שהיה ידוע בדורו כענוותן גדול, יצא מגדרו ובתגובה כתב מכתב חריף כנגד טענה זו:

"מאוד הומה לבי על העזות והחוצפה של מדפיסי סלאוויטא, ודבריהם דברי נאצה הם, לא בלבד על בני הגאון נר"ו שהטה את לבבי, אלא גם עלי, שיכולים לפתות אותי לפסוק שלא כדין... אינני מוחל להם כלל וכלל, כי על ביזיון התורה אי אפשר למחול".

למרות היותו מגדולי המתנגדים לחסידות, בנו רבי יהודה לייב איגר (ר' לייבל'ה) נמשך לתנועת החסידות, והצטרף לחסידות קוצק ובהמשך לחסידות איזביצה. סביבו התגבשה חסידות לובלין והוא עצמו נמנה כאדמו"ר הראשון בשושלת זו.[2]

אב לשישה בנים וחמש בנות.


ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון הירשלר ואלטר פקשר, כגובה הארזים, בני ברק: מכון שם עולם, תשס"ח
  • מנחם מאיר יעקבוביץ', "כיסא שלמה" -תכריך אגרות כתי"ק רבותינו הגאונים רבי עקיבא ובנו רבי שלמה איגר, על דבר התמנות רבי שלמה איגר לרבנות פרנקפורט דאדר, עלי זיכרון 37 מכון "זיכרון" להנצחת יהדות הונגריה, בני ברק, תשע"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנו של הגביר ר' נפתלי הירש צנצמינר וגיסו של רב העיר חיים דוידזון, עמו למד הרב איגר בהיותו בבית חמיו.
  2. ^ ראו בהרחבה: אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות יג, ירושלים, תשי"ח, עמ' צה-קכ.