שלמה אלירז
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1912 אוספנובקה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
28 באוגוסט 2004 (בגיל 91) הרצליה, ישראל |
| מקום קבורה | בית העלמין הישן בהרצליה |
| תאריך עלייה | 1923 |
| מדינה | ישראל |
| תחום יצירה | ציור ועיצוב תבליטי בטון בארכיטקטורה |
| בת זוג | מלכה |
| ילדים | יובל, גיורא |
שלמה אלירז (19 באוקטובר 1912 – 28 באוגוסט 2004) היה צייר ואמן עיצוב תבליטי בטון כאומנות משולבת במבנים.
ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלירז נולד בשנת 1912 כשלמה ילישביץ' ליעקב ולחיה, בכפר אוספנובקה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו יעקב גידל את חמשת ילדיו לעבודת כפים, ובשפה העברית. בשנת 1919 פשטו על העירה פורעים אוקראינים והעלו באש את בית הכנסת על המתפללים שבו, ובכללם יהושע, סבו של שלמה. יעקב, יחד עם אחיו יצחק החליטו לעלות עם משפחותיהם לארץ ישראל. לדרכם יצאו בשנת 1922 מאוקראינה, אבל המסע דרך קווקז, גיאורגיה וטורקיה ארך כשנה. לחופי יפו הגיעו בשנת 1923 בקבוצה האחרונה של העלייה השלישית. מקומם הראשון בארץ היה במושב העובדים עין גנים. אלירז, אחיו אלכס ושלוש אחיותיהם למדו בבית ספר פיק"א, והילדים גם עזרו לפרנסת המשפחה בעבודה אצל איכרי פתח תקווה. אבי המשפחה יעקב הביא אתו מכונה לייצור רעפי מלט, ובעזרתה הקים בית מלאכה משפחתי קטן. בשנת 1925 הצטרפה המשפחה לראשוני המתיישבים בעפולה, אבל חזרה לפתח תקווה בשנת 1928. בגיל ארבע עשרה הצטרף אלירז לתנועת "הצופים העובדים" בעפולה. כאשר חזרה המשפחה לפתח תקווה נעשה אלירז הצעיר פעיל בתנועת "הנוער העובד", בהדרכת נוער ובפעילות ספורטיבית. בתקופה זו החל אלירז את דרכו האמנותית. הוא למד רישום אצל בן המקום הצייר שמואל רעיוני עם חבריו יחיאל קריזה ועמירם תמרי. כאשר חבריו בחרו לנסוע ללימודים בפריז בחר אלירז לצאת ל"הגשמה קבוצתית" במסגרת תנועת הנוער העובד.
לפני הקמת המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1930 הצטרף אלירז לקבוצה המקימה את קיבוץ נען. לאחר שסיים סמינר למדריכים נשלח לרכז את סניף הנוער העובד בירושלים. בהיותו שם המשיך את לימודי הציור בסטודיו של משה מוקדי. בשנת 1938 השתתף בתערוכה קבוצתית שהתקיימה באשדות יעקב. קודם לכן, בשנת 1936 צורף לצוות האומנים שהקימו את בית הנוער ביריד המזרח. בסוף שנה זו התגייס כחבר קיבוץ נען לפלוגת העבודה של הקיבוץ המאוחד בסדום. בשנת 1938, על-פי הכרעת מזכירות קיבוץ נען הצטרף להכשרת קבוצת החוגים ברעננה עם רעייתו שהייתה חברת הקבוצה. אלירז השתתף קודם לכן בעלייה על הקרקע של הקבוצה שהקימה את קיבוץ מעוז.
בשנת 1941 עזב מסיבות אישיות את מעוז עם רעייתו ובנו הבכור ועבר להתגורר בסמוך למשפחתו בפתח תקווה. בעקבות העזיבה עבר עליו משבר קשה והוא שרף את כל עבודותיו, פרט לשני ציורי שמן שאחד מהם מתאר נוף בקיבוץ נען בשנת 1931[1] אלירז הצטרף לסולל בונה ונשלח כמנהל עבודה לאתרים ברחבי הארץ, ביניהם להקמת מחנות הצבא הבריטי ברפיח ולהקמת הסכר ברביבים. בשנת 1946 הצטרף למחלקה הטכנית של סניף סולל בונה בפתח תקווה. במקביל לתפקידו האזרחי שימש כסגן מפקד אזור בארגון ההגנה במקום מגוריו. עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לפלוגת חיל ההנדסה בחטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות שהתנהלו במרחב ראש העין. עם שחרורו בשנת 1949 קיבל מחבריו ליחידה מתנת פרידה - תיבה ובה צבעי שמן, ואחרי הפסקה של כתשע שנים חזר לצייר. בשלהי אותה שנה, ביחד עם אחיו הצעיר אלכס שינו האחים את שם משפחתם ל"אלירז".
בחזרה לציור
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום מלחמת השחרור חזר אלירז לעבודתו בבניין, ובסופי השבוע היה יוצא עם כן הציור וצבעי השמן לסביבת ביתו, ומשלים את ציוריו בחדר הכניסה הקטן שבביתו. בשנת 1950 השתתף לראשונה בתערוכה כללית של אמני ישראל, ובשנת 1952 בתערוכה קבוצתית של ציירי פתח תקווה. היה פעיל בחיי האמנות בעירו. כשעבר עם משפחתו להרצליה בתחילת 1960 עמדה לרשותו בביתו החדש פינת ציור מרווחת יותר. גם השנוי בסביבת המגורים תרם לשנוי באופי ציוריו. הצטרף לאגודת הציירים והפסלים בשנת 1959, ותקופה ארוכה היה חבר הוועד המרכזי הארצי. כל זאת במקביל לעיסוקו העיקרי משנת 1953 כמנהל סניף הרצליה והשרון של סולל בונה. במהלך התקופה 1960–1970 השתנה סגנון ציוריו מפיגורטיבי לסגנון הבנוי על קונסטרוקציות קווניות ומשטחי צבע קונטראסטיים,[2] כשאלירז מרבה להשתמש בסמלים גאומטריים כגון עיגולים, קשתות וקימרונות. בהיותו איש בנייה כעיסוק עיקרי, היה אלירז מקורב לשינויי הטעמים בתכנון הארכיטקטוני למבני ציבור גדולים. השימוש הרב שעשו אדריכלים במשטחי בטון חשופים יצרו אצלו את השאיפה ליישם את סגנון הציור שפיתח על אותם משטחים ולהעניק להם ממד שלשי; תבליט פיסולי של קומפוזיציה צורתית.[3] המשטח הראשון שעיצב (1973) הוא תבליט הבטון על קיר באורך כ־12 מטרים בכניסה למבנה יד לבנים בהרצליה. כיום משולב המבנה עם מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. מאז ועד 1983 עיצב עוד שמונה חזיתות ואולמות בהרצליה, תל אביב, רעננה, חיפה ונתב"ג.
למרות שנוי מקום מגוריו להרצליה, אלירז שמר על קשר הדוק עם עירו פתח תקווה. בשנת 1982, ערכו בו-זמנית מוזיאון יד לבנים בפתח תקווה ומוזיאון הרצליה תערוכות רטרוספקטיבה במלאת לאלירז שבעים שנים. אלירז פרש לגמלאות בשנת 1977, ואמנות הייתה מעכשיו כל עיסוקו. בשנת 1980 עיצב באמצעות תבליט בטון את אולם התפילה המרכזי של בית הכנסת "תפארת בחורים" שנבנה אז בהרצליה. את המבנה תכנן האדריכל מוריס סגל. עבודות ההשלמה נמשכו כעשר שנים, חלקו של אלירז היה בעיצוב ארון הקודש, במות, מחיצת עזרת הנשים ווויטראז' גדול.[4] בשנת 1993 במלאת לאלירז שמונים שנה חברו מוזיאון הרצליה ומוזיאון "יד לבנים" בפתח תקווה על-מנת להציג את עבודותיו המגוונות של אלירז.[5] את התערוכה אצרה דליה לוין, מנהלת מוזיאון הרצליה.
אלירז צייר בעיקר בצבעי שמן, אך גם בצבעי מים וצבעי גואש. מדי פעם היה גם מכין הדפסים על נייר. הוא שלח את ידו גם בכתיבה; רשימתו הראשונה ראתה אור בשנת 1935 ("מבפנים", בטאון הקיבוץ המאוחד) ובהמשך ב- "גזית", "ציור ופיסול" ו-"קטיף". בעיתון "יחד בסולל בונה" פרסם בשנים 1977–1982 סיפורים שעניינם "סיפורי ראשונים" מימי ההתיישבות והקמת המדינה. אלירז גם אייר ספרים כמו אחדים מספריו של אחיו אלכס אלירז ורשימות ב"היציב". אחדות מעבודותיו נמצאות באוספי מוזיאונים בארץ ובאוספים פרטיים.
אלירז נפטר בשנת 2004 ונקבר בחלקת ותיקי ההגנה בהרצליה, לצד רעייתו מלכה.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1988 – יקיר ההסתדרות
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1936 – קיבוץ נען
- 1955 – מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה
- 1957 – מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה
- 1963 – מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה
- 1966 – גלריה "צ'מרינסקי", תל אביב
- 1966 – מוזיאון עמק הירדן, אשדות יעקב
- 1967 – מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה
- 1968 – מוזיאון הרצליה
- 1969 – גלריה "דוגית", תל אביב
- 1969 – "משכן לאמנות", חולון
- 1969 – "בית תרבות", כפר סבא
- 1970 – "בית תרבות", כפר סבא
- 1971 – מוזיאון הרצליה
- 1974 – מוזיאון עמק הירדן, אשדות יעקב
- 1974 – "משכן לאמנות", חולון
- 1974 – מוזיאון רמת גן
- 1977 – מוזיאון הרצליה
- 1978 – "בית-שגאל", חיפה
- 1978 – מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה
- 1978 – "משכן לאמנות", חולון
- 1980 – בית האמנים, תל אביב
- 1982 – מוזיאון הרצליה, רטרוספקטיבה בשיתוף עם מוזיאון "יד לבנים" פתח תקווה
- 1984 – מוזיאון "יד לבנים", פתח תקווה
- 1988 – בית האמנים, תל אביב
- 1993 – מוזיאון הרצליה, בבית הכנסת "תפארת בחורים", הרצליה
אמנות משולבת בארכיטקטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1973 כניסה ל"יד-לבנים" ומוזיאון הרצליה, תבליט בטון
- 1974 חזית בנין מגורים, רח' החלוץ, הרצליה, תבליט בטון
- 1975 קיר עבור "אל-על", נמל התעופה בן-גוריון, לוד, תבליט בטון
- 1977 אולם כניסה לבי"ס "היובל", רעננה, תבליטי בטון ואלומיניום
- 1978 חזיתות מקלט. יפו העתיקה, תבליט בטון
- 1978 חזיתות מקלט, ככר אריסטובול, תל אביב, תבליט בטון
- 1980 אולם תפילה מרכזי, בית כנסת "תפארת בחורים", הרצליה, תבליט בטון
- 1982 חזיתות מתנ"ס שכונת יד התשעה, תבלוט בטון צבעוני, יחידות פיסול בגן
- 1983 אולם כניסה למועדון ותיקים בנווה שאנן, חיפה, תבליט בטון
- 1985-1991 גמר עיצוב פנים אולם התפילה בבית הכנסת "תפארת בחורים" בהרצליה (מחיצת עזרת נשים, ארון קודש, במות, וויטראז'
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל יעקובסון, סיבוב על מקלט ביפו העתיקה, באתר 'חלון אחורי', 20 בינואר 2018
- מיכאל יעקובסון, סיבוב במוזיאון הרצליה בתערוכה שמוקדשת למבנים לתצוגת אמנות שתוכננו במשרד רכטר, באתר 'חלון אחורי', 25 בדצמבר 2021
- מיכאל יעקובסון: מקום אדריכל, אמן – שילוב אמנות באדריכלות ישראל, ספר-קטלוג, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן והוצאת אסיה, 2022
- גבריאל טלפיר, אמנים בישראל, גזית כרך ל חוב' ט-יב עמודים 35–37
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה אלירז, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אלירז שלמה | סקר אמנות הקיר בישראל
