שלמה אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שלמה פנחס אשכנזי (ו' בכסלו תרס"ה, 14 בנובמבר 1904י"ד באדר ב' תשנ"ב, 19 במרץ 1992) היה חוקר יהדות ופולקלור יהודי, פעיל "הפועל המזרחי". איש דפוס במקצועו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אשכנזי נולד בנובמבר 1904 בקוֹלבּיֶיליידיש: קאָלביעל; בפולנית: Kołbiel) שבפלך ורשה, פולין הרוסית, במשפחה חסידית מיוחסת. אביו, ר' ישראל אלעזר אשכנזי, היה אב"ד סאבין (בעל "מגדנות אלעזר", שראה אור שנה לאחר מותו בתר"ץ), ובנו של ר' אורי יהושע אשר אלחנן אשכנזי (רבינוביץ), האדמו"ר מפוריסוב (בעל "אמרי יהושע"; בן רבי יעקב צבי מפוריסוב בן האדמו"ר יהושע אשר רבינוביץ בן רבי יעקב יצחק מפשיסחה, "היהודי הקדוש"; נפטר בגטו ורשה בתש"א). אמו יהודית הייתה בתו של ר' אלימלך יעקב יצחק רבינוביץ מסוכדניוב (Suchedniów) שליד לובלין, בנו של רבי פנחס מקינצק (Końskie) וחתנו של ר' הלל מרדושיץ, האדמו"ר מרדושיץ.

קיבל חינוך יהודי אצל מלמדים פרטיים שנשכרו עבורו ועבור אחיו. בשנת תרע"ז-1917, במלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה מסאבין לפוריסוב הסמוכה. שם נתוודע לציונות ובהשפעת מורו הצטרף לתנועת "המזרחי", חרף התנגדותו של אביו.[1] כשהיה בן 15 נפטר אביו, והוא התחנך על ידי סבו האדמו"ר. לאחר שעבר לעיר הגדולה ורשה, רכש בעצמו השכלה כללית בספרייה. בוורשה היה פעיל בסניף "המזרחי" בפרוור פּרָאגָה, ולפני עלייתו לארץ שימש זמן-מה כיו"ר צעירי מזרחי בוורשה. כנאמן לרעיון "תורה ועבודה", שביקש להגיע לארץ ישראל עם מקצוע, החל להכשיר את עצמו בבית דפוס, שכן היה חובב ספר. כתב מאמרים ב"הצפירה" ובעיתונות היידית. לאחר שקרא מאמר בעיתון היהודי בשפה הפולנית "נאש פּשֶגלוֹנד" ('סקירתנו'), שתקף בחריפות את יחסה המזלזל של היהדות כלפי האישה, חיבר אשכנזי ספר-תגובה: "זכויות האישה כרעייה וכאדם אצל היהודים והלא-יהודים" (ביידיש; 1930). הספר היה לרב-מכר וזכה לתגובות רבות בעיתונות, בהן מאמר הערכה מאת הלל צייטלין, שכותרתו: "המדע היהודי הצעיר".[2]

בשנת תרצ"ב (1932) נישא לרבקה סרוקה, בתו של הרב יהושע דוד סרוקה, רב בגלאזגו בירת סקוטלנד.[3] בני הזוג היו הורים לבן ובת. בכסלו תרצ"ד (סוף שנת 1933) עלה לארץ ישראל. בארץ פנה לעבוד כסְדָר, עבר לתל אביב ועבד בבתי דפוס שונים, ולבסוף ארגן את דפוס "הפועל המזרחי" וניהל אותו. הוא מילא תפקידים שונים בתנועה והיה חבר מועצת התנועה. בנוסף, ייסד את הארגון התורני-מדעי "תבונה", במשך שנים היה חבר אגודת "ידע-עם" והיה אח במסדר "בני ברית" (לשכת "שער ציון").

לצד עבודתו ופועלו התנועתי והתרבותי, הוסיף לקרוא ולחקור. בשנות ה-40 המשיך את הספר על האישה והיהדות שפרסם בפולין, ופרסם חוברת סקירה היסטורית של נשים למדניות (תש"ב), אחריה ספר על "נשי ישראל בגבורתן" (בהוצאת יהושע צ'צ'יק בסיוע מוסד הרב קוק, 1946; מהדורה מורחבת, שכותרתה "גיבורות בישראל", הופיעה בשנת 1961 בהוצאת יבנה); ולבסוף פרסם את הספר "האישה באספקלרית היהדות", ב-3 כרכים (1953–1955). עוד מספריו: "דורות בישראל", ב-2 כרכים (תשל"ה–תשל"ז), על חכמי הדורות בעם ישראל ואורחות הזמנים; ו"אבני חן" (1989), על אורחות חיים יהודיים. לאחר מותו ראה אור ספרו "פנינים ואבני חפץ על התורה", ב-2 כרכים (תשנ"ג–תשנ"ד), על בראשית ושמות.
פרסם מאות מאמרים ב"הצופה", "מחניים", "במישור", "בית הכנסת", "שיחות תלמידי-חכמים", "ידע-עם", ומחקרים בודדים ב"חרות", "שירים", "היסוד", "נתיבה" ועוד.

שלמה אשכנזי נפטר באביב 1992, בגיל 87. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[4] הותיר את אשתו רבקה (1911–2005),[5] שני ילדיהם ומשפחותיהם.
בנו ישראל אשכנזי היה גנטיקאי, פרופסור וראש החוג לגנטיקה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב (פרש כפרופסור אמריטוס; נפטר ב-2011[6]); נישא לברכה ורדי והיה אב לשישה בנים.[6] בתו שרה שרצקי היא אלמנתו של טוביה שרצקי, שהיה פרופסור במחלקה לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים (1934–2007),[7] ואמו של עיתונאי הספורט אורי שרצקי,[8] לשעבר עורך רשת המקומונים מבית מעריב "זמן מעריב" וכיום מנכ"ל קבוצת הפועל קטמון ירושלים, אחד מנכדיו הוא אהד אשכנזי, במאי טלוויזיה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • די רעכט פון דער פרוי אלס וויַיב און מענטש ביַי יידן און נישט-יידן, ורשה: יידיש בוך, 1930. (ביידיש)
  • נשים למדניות: סקירה היסטורית, תל אביב: תבונה, תש"ב.
  • נשי ישראל בגבורתן, תל אביב: יהושע צ'צ'יק; בסיוע מוסד הרב קוק, תש"ו 1946.[9]
    • מהדורה מורחבת: גיבורות בישראל, תל אביב: יבנה, תשכ"ב 1961.[10]
  • האשה באספקלרית היהדות, 3 כרכים, תל אביב: יזרעאל, תשי"ג 1953–תשט"ז 1955:[11]
    • חלק א: תשי"ג 1953;
    • חלק ב: תשי"ד 1953 (מהדורה ב: תל אביב: ציון, תש"מ 1979);
    • חלק ג: תשט"ז 1955.[12]
  • דורות בישראל, 2 כרכים, תל אביב: דון, תשל"ה–תשל"ז (מהדורה ב מתוקנת: תשמ"ז 1987):
    • חלק א: דור דור וחכמיו", תשל"ה;
    • חלק ב: "דור דור ומנהגיו: אורחות זמנים ועיונים בישראל", תשל"ז.
  • אבני חן: סוגיות בהליכות בית ישראל, תל אביב: סיני, תש"ן 1989. ‬(על אורחות חיים יהודיים)
  • פנינים ואבני חפץ על התורה; נערך על ידי אליעזר ברנע (ברלין), 2 כרכים, קריית אונו: ספרי תבונה, תשנ"ג–תשנ"ד (ראה אור לאחר מותו):
    • חלק א: "בראשית", תשנ"ג;
    • חלק ב: "שמות", תשנ"ד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה קרונה, 'ימים ידברו – על ר' שלמה אשכנזי', גוילין (למחשבה דתית לאומית) ד (תמוז תשנ"א, 1991), 81–87. (על תולדות חייו ופועלו של אשכנזי, בעיקר בימיו בוורשה) (המאמר סרוק באתר רמבי"ש קובץ PDF)
  • משה גונן, 'ר' שלמה אשכנזי ז"ל', ידע-עם (במה לפולקלור יהודי) כו,59–60 (1995), 270.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו מזיכרונותיו על ימיו בפוריסוב: שלמה אשכנזי, 'מפרחי העבר', בתוך: יחיאל גראנאטשטיין (עורך), ספר פוריסוב / פּאָריסאָווער יזכור-בוך, תל אביב: ארגון יוצאי פוריסוב בישראל, תשל"א, עמ' 58–60 (ראו: ספר יזכור לקהילת פוריסוב, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 68 ואילך); (המאמר פורסם במקור בתוך: גוילין (למחשבה דתית לאומית) כו (ניסן תשכ"ז, אפריל 1967).
  2. ^ משה קרונה, 'ימים ידברו – על ר' שלמה אשכנזי', גוילין (למחשבה דתית לאומית) ד (תמוז תשנ"א, 1991), 86.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב יהושע דוד סרוקה", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4348.
  4. ^ שלמה פנחס אשכנזי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  5. ^ רבקה אשכנזי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ 6.0 6.1 ישראל אשכנזי ז"ל באתר "אבלים".
  7. ^ טוביה שרצקי באתר האוניברסיטה העברית בירושלים (באנגלית); טוביה אליעזר שרצקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  8. ^ אורי שרצקי, עמוק באדמה: מה פתאום ביקש אבי לפני מותו להיקבר בת"א?, באתר nrg‏, 22 באפריל 2011.
  9. ^ ביקורת: יצחק סלע, נשי ישראל בגבורתן, דבר, 15 בנובמבר 1946.
  10. ^ ביקורת: פ. מ., על גיבורות בישראל, מעריב, 10 בנובמבר 1961.
  11. ^ ביקורת: ט. פרשל, "האשה באספקלרית היהדות", חרות, 28 בינואר 1955.
  12. ^ על הספר: שלמה אשכנזי / האשה באספקלרית היהדות – חלק שלישי, חרות, 23 בדצמבר 1955; ביקורת: ט. פרשל, האשה באספקלרית היהדות, חרות, 24 בפברואר 1956.