שלמה בוזגלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלמה בוזגלו (1941-1885) היה מחנך ואיש ציבור ומראשי התאחדות הספרדים בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה בוזגלו נולד בחיפה. התחנך בבית ספר כל ישראל חברים ולאחר מכן יצא ללימודים גבוהים בצרפת ולמד בבית המדרש למורים של חברת כי"ח.[1] בסיום לימודיו היה מורה בבתי הספר של הרשת בדמשק, חלב וחיפה.[2]

היה פעיל ציבור אל מול השלטונות הע'ותמאניים ונהג להיפגש עם מושלי חיפה ועכו ועם משרדי ההנהגה בביירות על מנת להקל את הגזרות השונות שהוטלו על תושבי הארץ.[3] בתקופה מאוחרת יותר, השפעתו בקרב השלטונות איפשרה רכישת הקרקעות עליהן הוקמה מרחביה.[2] ב-1912 נכח בוזגלו בהפגנה שהתקיימה בחיפה נגד כיבוש כרתים ובמהלכה נישאו נאומים כנגד ארץ ישראל, נגדם התקומם. הוא עמד בפני מאסר אך ניצל הודות למעמדו כנתין בריטי.[4]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בין היתר בשל נתינותו הבריטית,[2] עבר למצרים. הוא היה מנהל בית הספר העברי בקהיר. שם השתתף בהקמת תנועת מכבי המקומית ופעל למען חינוך לציונות ולהכרה לאומית עברית.[1] מאמציו בקרב נציגי הממשל הצרפתי הביאו להכרה בשפה העברית כשפה רשמית עבור בחינות הבגרות הממשלתיות.[2]

במצרים עבר לעסוק במסחר והיה פקיד בחברת רסל. עם מות אביו, חזר לארץ להסדיר את עסקי המשפחה. בוזגלו עבד כמורה לצרפתית וערבית בגימנסיה הרצליה ובטכניון[2] ולאחר מכן היה פקיד ראשי בבית המסחר של שמואל יוסף פבזנר, פקיד בבנק עותומן וסגן מנהל סניף בנק הולנד בחיפה.[5] בנוסף היה סגן נשיא לשכת המסחר בחיפה.

עם שובו לארץ החל לעסוק בארגון העדה הספרדית והיה ממקימי ומזכיר ועד העדה של היהודים הספרדים בחיפה.[6] מטעם מפלגת הסתדרות הספרדים נבחר לאספת הנבחרים הראשונה והיה ממלא מקום בוועד הלאומי.[3] ב-1923 היה ממייסדי ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים.[1] כן היה מראשוני העוסקים בהכנת חוקה ל"כנסת ישראל".[6]

בוזגלו עמד בראש לשכת הבונים החופשיים "אליהו הנביא" בחיפה. זמן קצר לאחר שנשא נאום באספת חברים, נפטר משבץ.[7]

מאמריו פורסמו בעיתונים שונים בעברית, בערבית, בצרפתית ובאיטלקית.[3]

היה נשוי לוירג'יניה לבית נהון, מנהלת בית הספר כי"ח לבנות בחיפה ולהם ארבעה ילדים.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]