שלמה אבן וירגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שלמה בן וירגה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלמה אבן וירגה (ה'ר"כ, 1460 - ה'שי"ד 1554) היה היסטוריון ורופא ספרדי בדור גירוש ספרד, מחבר הספר ההיסטוריוגרפי שבט יהודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אבן וירגה נולד בספרד למשפחת חכמים נכבדת. היה ידוע כרופא וכחכם. כחמש שנים לפני גירוש ספרד נשלח לאסוף ממון לשחרור היהודים שנשבו בעיר מאלגה שנכבשה על ידי הקתולים. בזמן גירוש ספרד עבר לפורטוגל שם חי כאנוס ובשנת 1506 עבר ממנה לאיטליה. מאוחר יותר הוא נס לטורקיה, ככל הנראה לאדירנה.

שבט יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בטורקיה, חיבר אבן וירגה את הספר "שבט יהודה", וזאת כעשרים שנה לאחר גירוש יהודי ספרד. חיבור זה הוא דיווח על רדיפות היהודים בארצות ובתקופות שונות, וגם דיון בתופעת שנאת ישראל באמצעות דיאלוגים או 'שיחות' מדומיינות בין מלך נוצרי, חכם נוצרי וחכם יהודי. בהקדמה קצרה מספר שלמה אבן וירגה שהוא מצא את הדיווח של מספר רדיפות בסיום עבודתו של יהודה אבן וירגה, שהוא העתיק, ועל אלו הוא הוסיף את סיפורם של הרדיפות בני זמנו; האוסף הושלם אחר כך והוצא לאור בידי בנו יוסף אבן וירגה. הכותרת "שבט יהודה" מרמזת ליהודה אבן וירגה ("שבט" היא המילה העברית המקבילה ל"וירגה" בספרדית), אך כמובן זוהי גם רמיזה למשמעותה האחרת של המילה 'שבט'=מקל חובלים, כי תוכנו של הספר ברדיפות שהוטחו על ראשי היהודים.

העבודה מתארת שישים וארבע רדיפות, מלבד סיפורם של פולמוסים רבים והתווית מנהגי היהודים בארצות השונות. אבן וירגה השתדל לפתור את החידה, מדוע היהודים בכלל והיהודים הספרדים בפרט סבלו מהרדיפות יותר מאשר כל עם אחר. הוא נותן לכך סברות שונות, ביניהם עליונותם של היהודים, בעיקר ההיבדלות מהנוצרים בענייני אוכל; טרדותיהם היו גם עונש על חטאיהם. בהכללה, אבן וירגה אינו מתאמץ להסוות את האשמות שהנוצרים טפלו על היהודים ובמקרים רבים אף מדגישם ביתר שאת.

היות שעבודה זו היא מצבור מאמציהם של שלושה מחברים, היא מאורגנת בסדר כרונולוגי. אין כל קשר בין שלושת הסופרים, אולם הסגנון העברי ניכר. אבן וירגה שלט בלטינית, והביא סיפורים רבים ממקורות לטיניים. ספרו אף מכיל מסה אודות תקופת בית ראשון.

חשיבותו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום טוב ליפמן צונץ (בהערותיו לספר מסעות בנימין מטודלה) מצביע על חשיבות עבודתו של אבן וירגה מנקודת מבט גאוגרפית: חיבורו מכיל מספר רב של שמות מקומות, כמו גם תיאורם של מנהגים מקומיים.

אליעזר שביד מצביע על חלוציותו של 'שבט יהודה' בניסיון לדיון רציונלי בסיבות הטבעיות לתופעת האנטישמיות, בהצבעה על מישורים חברתיים תרבותיים ופוליטיים ספציפיים המסבירים את התופעה. בנוסף, 'שבט יהודה' מציג הערכה מאוזנת, ובנקודות מסוימות אף ממש חיובית, ביחסו היהודי של אבן וירגא כלפי התרבות הנוצרית. חידושו, לפי שבייד, ב"השקפה סובלנית התופסת את הייחוד הדתי כעניין סובייקטיבי ולא כעדיפות מוחלטת של דת על דת".[1] שבייד חותם בהערכה כי מבחינות רבות מטרים 'שבט יהודה' את האווירה התרבותית של ספרות תנועת ההשכלה היהודית בראשיתה.

על חשיבותו של הספר יעידו מהדורותיו הרבות, כמו גם תרגומיו לשפות נוספות: אמנם, בן זמנו היחידי של ורגה אשר עשה שימוש בעבודתו הוא ככל הנראה שמואל אושקי, בספרו 'ניחומים לתלאות ישראל' (Consolacao as tribulacoeus da Israel, Samuel Usque). אך הספר הודפס ותורגם פעמים רבות. שבט יהודה הודפס לראשונה בטורקיה בשנת 1550; ומאז יצא לאור פעמים נוספות. הוא תורגם ארבע פעמים ליידיש, לראשונה בקרקוב ב-1591. תרגום יידי, עם תוספות (שבט יהודה השלם) פורסם בווילנה בשנת 1900.[2] הוא תורגם לספרדית על ידי מאיר דה לאון באמסטרדם ב-1640 וללטינית בידי גנטיוס בשנת 1651; לגרמנית בידי מ. ויינר בהנובר ב-1856. חלקים ממנו תורגמו על ידי אייזנמנגר בספרו "Entdecktes Judenthum", חלק ii; על ידי שודט (Shudt) בספר "Judische Merk-wurdigkeiten"[דרושה הבהרה], חלק i; ומנחם מאן הלוי (שבט ישראל) וזנדר (Auswaahl). בשנת תש"ז יצאה מהדורה מדעית של הספר על ידי עזריאל שוחט עם מבוא מאת יצחק בער.

מהדורת הדפוס (שנת 1680) של התרגום הלטיני של ג'ורג' ג'נטיוס לספר 'שבט יהודה' מכילה טעות בולטת כבר בעמוד הפתיחה: הכותר העברי המקורי מופיע שם בטעות-כתיב: 'שבת יהודה'. ג'נטיוס בחר לתרגם את משמעות הכותרת כ"שבט"=בני שבט היהודים (Tribus Judae), במקום המשמעות הנוספת של "שבט"=שוט, או מקל-חובלים, ובכך החמיץ את כוונת הכותרת להסגיר את תוכן החיבור: קורות המכות שהוטחו על ראשי היהודים[3].

אמינותו ההיסטורית של הספר הוטלה בספק במידה רבה בידי איזידור לב. לב החזיק בדעה, כי אף על פי שאבן וירגה היה סופר מקורי, הוא אינו תמיד אמין, וכמה מהחומרים שבהם השתמש שייכים לסוגת האגדה. אבן וירגה גילה עניין מיוחד במחלוקות דתיות שנערכו בין היהודים לבין הנוצרים; והדיווח המלא של חילוקי הדעות הללו ניתנו בעבודתו. ברם, אפילו הם נדמים כבדויים - אולי היוצא בכלל זה הוא ההוצאות להורג בטורטוסה. על כל פנים, רב ערכו של שבט יהודה בתיאור הפולקלור היהודי והמסורות הפופולריות שהוא מכיל.

בקטע של הספר המתאר את המקדש, הוא מצטט דיווח מהקונסול הרומי "מארקוש קונשול רומאנו היושב לשופט היהודים אשר בירושלים" על מידות בית המקדש, נוהלים ותאורים אחרים. החלק שמתאר את הנעשה ביום כיפור מובא בהרבה מחזורים ליום כיפור כהקדמה לפני קריאת פיוטי "העבודה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר שבט יהודה: יומן תעודי של מאורעות הגרוש מפי עד ראיה/ לרבי שלמה אבן וירגא. ירושלים: הספרייה הספרדית, מכון בני יששכר, תשנ"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליעזר שבייד, הפילוסופים הגדולים שלנו, עמוד 453.
  2. ^ תיקונים לטקסט זה ניתנים אצל לאוב.
  3. ^ תרגומו של ג'נטיוס הופיע במהדורה ראשונה כבר בשנת 1651, ושם הכותר היה שונה: Historia Judaica res Judaeorum :‎ ab eversa aede Hierosolymitana, ad haec fere tempora usque, complexa