שלמה ברוודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שלמה ליב ברעוודה
הרב שלמה ברעוודה
הרב שלמה ברעוודה
לידה 22 בפברואר 1931
ה' באדר ה'תרצ"א
ניוארק, ארצות הברית
פטירה 9 בינואר 2013 (בגיל 81)
כ"ו בטבת ה'תשע"ג
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקום פעילות ישראל וארצות הברית
תקופת הפעילות ? – 9 בינואר 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ליטאים
תחומי עיסוק תורת הגר"א
תפקידים נוספים דרשן, תנועת המוסר
רבותיו שמואל ברודני עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו ביאור הגר"א לשיר השירים, קיימו וקיבלו, להודות ולהלל, עמלה של תורה, יבנה המקדש, תפלת חנה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב שלמה ליב ברוודה (נכתב: ברעוודה; ה' באדר תרצ"א, 22 בפברואר 1931 - כ"ו בטבת תשע"ג, 9 בינואר 2013) היה מגיד מישרים, פרשן תורת הגר"א ומחבר ספרים על תורתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארצות הברית בעיר ניוארק למשה יצחק מברנוביץ' ולמרים לבית קנטרוביץ' מהעיירה ז'טל. אביו היה איש חינוך, דור שביעי (בן אחר בן) לרבי חיים חייקל מאמדור. אמו הייתה נכדת רבי אפרים מרדכי אפשטיין ממינסק, מחבר הספר מירא דכיא על פרקי אבות וספרים נוספים.

למד בישיבת מיר בארצות הברית שאליה התקבל למרות מדיניותה לא לקבל ילידי ארצות הברית[דרוש מקור: לכך שהייתה מדיניות כזאת]. למד שם אצל מי ששימש אז כמשגיח, הרב יחזקאל לוינשטיין, שאותו החשיב כרבו המובהק. אחר כך למד בישיבת לייקווד אצל הרב אהרן קוטלר. בעצת הרב לוינשטיין עלה ללמוד בישיבת מיר בירושלים. עמד בקשר עם הרב מבריסק ועם החזון איש.

בשנת תשי"ד נשא את לאה, בת הרב אברהם ברוך גרינבלט מבריסק, שעלה לירושלים. לאחר נישואיו למד בכולל קמניץ ובכולל חזון איש. בתקופה זו החל בעיסוקו הממושך בתורת הגר"א, ובעצת הרב לוינשטיין החל במסירת שיחות מוסר בישראל ובחוץ לארץ. בשנת תשי"ז (1957) נסע לחמש שנים ללמד בארצות הברית. בשנת תשכ"ב (1962) חזר לבני ברק. בשנת תשכ"ג, בעקבות בקשת הרב אלעזר מנחם שך והרב יעקב ישראל קניבסקי, חיבר את ספרו הראשון, "עמלה של תורה", שעסק במעלת לימוד התורה ומעמדם של אברכי הכוללים. בשנים אלו יצר קשר הדוק עם הרב שך והרב קנייבסקי וראה עצמו כתלמידם. הרב שך כתב עליו באחת ההסכמות לספריו "שיש לו ידיעה גדולה בדברי הגר"א ויודע לפענח צפונות ורמזים בכתבי הגר"א".

בשנת תשכ"ח (1968) נסע ללונדון לטיפול רפואי ונשאר להתגורר שם במשך קרוב לשתים עשרה שנה. בשנת תשל"ט (1979) שב לבני ברק. החל משנת תשמ"ח (1988) ועד סוף ימיו חילק את זמנו בין ירושלים לניוארק, כשהוא ממשיך בעבודתו הספרותית ובמסירת שיעורים בישיבות, כוללים ובתי כנסיות. שיעוריו שודרו ונאגרו ב"קול הלשון", "קול הדף" ו"קול הפרשה".

נפטר בארצות הברית לאחר מחלה ממושכת, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[1]

שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיעוריו התמקד בכמה נושאים: תוכחה כנגד קיום מצוות שלא מתוך חיוניות ("מלומדה" בעגה הישיבתית), מעלת התפילה, הקדשת החיים ללימוד תורה, צביונו של בן ישיבה, חיים רוחניים, חינוך עצמי לנתינה, הצורך בעמל ועוד. נהג לדבר בסגנון תובעני, כשאת יסודות דבריו ביסס בעיקר על ספרי הגר"א, עליה חיבר ספרים ואותה הפיץ.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו הם: הרב חיים חייקל, הרב ישעיה זאב, הרב אהרן. חתניו הם: הרב יוסף יוסלובסקי, הרב יעקב יצחק אלטוסקי, והרב אשר דרוק.

גיסו הוא הרב אפרים גרינבלט, מחבר סדרת ספרי השו"ת רבבות אפרים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמלה של תורה - בנושא נחיצותם של הכוללים
  • ליל שימורים - על חג הפסח
  • יבנה המקדש - על נושא חורבן הבית ותקופת בין המצרים גאולה העתידה
  • ימי רצון - בענייני חודש אלול, ראש השנה
  • להודות ולהלל - על חנוכה, על הניסים
  • קיימו וקיבלו - על פורים

סדרת איפה שלמה על תורת הגר"א:

  • תפילת חנה ופיוט חד גדיא
  • ספר יונה, ליקוטים משלי, קוהלת
  • שיר השירים, ארבעה כרכים על ארבעת הפרקים הראשונים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]