שלמה ברנשטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

שלמה יוסף (סְיוֹמָה) ברנשטֵיְן (ט"ז בשבט תרס"ז, 31 בינואר 1907, וילנהי"ח בטבת תשכ"ט, 1 בינואר 1969, תל אביב) היה אדריכל ישראלי, מבוני העיר הלבנה של תל אביב.

שלמה יוסף (סיומה) ברנשטין נולד בשנת 1907 בעיר וילנה לקלמן ברנשטין, סוחר בדים, ולפייגה לבית גילינסקי. התחנך בגן ילדים ובחדר, ולאחר מכן למד בגימנסיה כגן ובגימנסיה או-אר-או. למד ציור בבית ספר פולני לאמנויות פלסטיות. בנוסף רקד בלהקת בלט קלאסי וכן היה חבר בקבוצת הכדורגל "מכבי וילנה".

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל ותחילה התגורר בנס ציונה. בארץ למד במחזור הראשון של הטכניון שלוש שנים (תרפ"ו 1925/1926 - תרפ"ח 1927/1928). מורהו היה אלכסנדר בֶּרְוַואלד, מי שבנה את מבנה הטכניון בהדר הכרמל בחיפה. בתקופת לימודיו לקח חלק באימוני "ההגנה" בפיקודו של יעקב פת, וכן היה מראשוני קבוצת הכדורגל הפועל חיפה.

ב-1930 נישא לברטה קובארסקי, בתו של ד"ר הֶרץ קוֹבַארְסקי (Kowarski), רופא ילדים ידוע ועסקן ציבורי בווילנה, ממניחי היסוד לחינוך החילוני היידישאי בווילנה. אשתו הייתה מורה לחינוך גופני, בוגרת בית הספר הגבוה לתרבות הגוף בברלין.

ב-1931 יצא להמשך לימודיו בבית הספר "באוהאוס" בגרמניה. שם התחשבו בלימודיו הקודמים בטכניון ובהצטיינותו בלימודי האדריכלות אצל ברוואלד, והוא התקבל היישר לשנת הלימודים השלישית והאחרונה (הסמסטרים החמישי והשישי). מוריו היו מיס ון דר רוהה, ואסילי קנדינסקי ויוזף אלברס. ב-15 באוגוסט 1932 סיים את חוק לימודיו באדריכלות ב"באוהאוס" והוענקה לו דיפלומה. באותה שנה נסע להשתלם אצל לה קורבוזיה בפריז.

האנדרטה לזכר קורבנות מחנה ההשמדה טרבלינקה בבית הקברות נחלת יצחק, שתכנן שלמה ברנשטין עם נסים שטריק (מעבודותיו האחרונות של ברנשטין)

ב-1933 שב לארץ והשתקע בתל אביב. פתח משרד פרטי ובמסגרתו בנה בתי מגורים ווילות רבים בסגנון הבינלאומי ("הבאוהאוס").

במלחמת העולם השנייה עבד במחלקת עבודות ציבוריות בתכנון תחנות משטרה עבור ממשלת המנדט.

משנת 1946 ועד מותו עבד במחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב.

מרבית הבתים שתכנן נהרסו עם השנים. נותר על כנו הבית ברחוב אחד העם 95 בתל אביב (1937), המהווה דוגמה מובהקת לסגנון.[1]

בנו של ברנשטין, משה ענבר, הוא פרופסור אמריטוס למקרא ולאשורולוגיה באוניברסיטת תל אביב.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו תצלום חזית הבית באתר "זומאפ ישראל". וראו גם: ניצה מצגר-סמוק, בתים מן החול: אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב: 1931–1948 (צלמים: יצחק קלטר, ג'ורג' פס'), תל אביב: קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, קרן תל אביב לפיתוח, משרד הביטחון - ההוצאה לאור 1994, עמ' 86. ניתן לראות תצלומים במהדורה הדו-לשונית אנגלית-צרפתית של הספר בגוגל ספרים, עמ' 128 (47 בתצוגה) ואילך.
  2. ^ האתר של פרופ' משה ענבר בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.