שלמה גזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה גזית
Shlomo Gazit.jpg
נולד 1926 (בן 90 בערך)
מקום לידה טורקיהטורקיה איסטנבול, טורקיה
עלה לישראל 1933
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים

נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, מנכ"ל הסוכנות היהודית, יועץ לשר החוץ שמעון פרס ונציג ראש הממשלה לרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת

שלמה גזית (נולד ב-1926) הוא אלוף לשעבר בצה"ל, כיהן בין היתר כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוגה ח' של הפלמ"ח. מעבר לשלמה גזית, ניתן לראות בתמונה בין היתר את ברכה פולד (רביעית מימין בשורת העומדים) ונחום אריאלי (שני מימין בשורת היושבים)

נולד בשם שלמה ויינשטיין באיסטנבול בן להורים ממוצא מזרח אירופי, אחיו הצעיר של מרדכי גזית. כאשר שפת הדיבור בביתם הייתה גרמנית. עלה לארץ ישראל בשנת 1933. גדל בתל אביב, והיה חבר בתנועת הנוער של בית"ר. למן כיתה ב' למד בבית הספר התיכוני למסחר (לימים "גאולה").

גיוס לכוחות המגן העבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 הצטרף להגנה.[1] הוא התגייס לפלמ"ח בשנת 1944 ושובץ בפלוגה ח' במחלקת קריית ענבים.

גזית עבר הכשרה כלוחם ושנה לאחר גיוסו עבר קורס מ"כים בג'וערה. לאחר הקורס חזר כמ"כ למחלקת הפלמ"ח שבבית הערבה, משם יצא והשתתף בליל הרכבות ובהכנות לקראת מבצע פיצוץ גשר אלנבי בליל הגשרים.[2] בהמשך מונה למפקד מחלקה ברמת הכובש ובגבעת השלושה וציפה להשתחרר מן השרות בפלמ"ח בתום שתי שנות שרות, לאחר סיום תקופת השירות המקובלת באותה תקופה. משזומן להשתתף בקורס המם-ממים לא התייצב, כיוון שהיציאה לקורס הייתה כרוכה בשנת שרות שלישית, נוספת בפלמ"ח. הוא הועמד למשפט צבאי ב"הגנה" ובית הדין הטיל עליו שנת שרות נוספת בפלמ"ח. לאחר התלבטות, קיבל את הדין ושובץ כמפקד מחלקת הפלמ"ח בגבעת השלושה. משם יצא עם מחלקתו למבצע הקמת 11 הנקודות בנגב (מוצאי יום הכיפורים תש"ז; 1946) והוצב בכוחות ההגנה ההיקפית. כעבור מספר חודשים יצא שוב לאבטחת צינור המים ליישובים שהוקמו. לקראת סיום שנתו השלישית בפלמ"ח הוצב למטה הגדוד השני של הפלמ"ח ונשא בשני תפקידים – קצין הביטחון הגדודי ומרכז חבורת משוחררי הפלמ"ח בירושלים.

שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פתיחת מלחמת העצמאות הוצב גזית כסגן מפקד פלוגת פלמ"ח חדשה שהוקמה בצפון ים המלח. משם יצא לקורס המם-ממים. עם סיום הקורס – יצא להדריך בקורס מכים של הפלמ"ח. בסיום הקורס חזר לגדודו, הגדוד השישי שבחטיבת הראל. במסגרת זו לחם בין היתר בקרב לכיבוש צובא ולכיבוש רכס התותחים שבאזור לטרון, במסגרת מבצע דני. גזית נפצע בקרב על רכס התותחים. משהחלים מפציעתו, הוצב כסמ"פ באזור בית –שמש.[3]

בין היתר לחם גזית בקרב על כיבוש רכס התותחים באזור לטרון, במבצע דני ובמבצע יואב. בהמשך שירותו בצה"ל היה ראש לשכת סגן הרמטכ"ל, תחילה תחת מרדכי מקלף ולאחר מכן תחת משה דיין, תחתיו שירת גם בלשכת הרמטכ"ל בשנת 1954. לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד 51. בשנת 1955 עבר קורס מטה בצרפת ובתחילת 1956 החל לשמש כמדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. ערב מלחמת סיני, מונה גזית לקצין קישור למשלחת הצבא הצרפתי ויצא לשיחות תכנון ותיאום בפריז. לאחר מלחמת סיני, נשלח שוב לפריז לקיום הקשר עם המודיעין הצרפתי ושימש גם כעוזר לנספח הצבאי בצרפת. בשנת 1958 חזר להדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בשנת 1960 מונה לראש הענף לתכנון אסטרטגי במטכ"ל, ובתפקידו זה ריכז את תוכנית בניין צה"ל לשנים 1962–1966. בשנת 1962 היה סגן מפקד חטיבת גולני ולחם במבצע סנונית.[4] לאחר מכן נמנה עם מקימי המכללה לביטחון לאומי והיה מדריך בה.

בשנים 19641967 היה ראש מחלקת מחקר באמ"ן. בשנים שלפני מלחמת ששת הימים העריכה המחלקה, עליה פיקד, שגמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, לא ייזום מלחמה בישראל כל עוד צבא מצרים מעורב במלחמת האזרחים בצפון תימן. הערכת מודיעין זאת התקיימה החל משנת 1962, וגם בפברואר 1967 ההערכה הייתה שמלחמה ביזמה ערבית, בהנהגת מצרים, לא צפויה לפני 1970. גזית, כראש מחלקת המחקר, דבק בהערכה זו גם לאחר כניסת הצבא המצרי לחצי האי סיני והעריך כי המהלך המצרי בסיני נועד להרתיע את צה"ל מפעולה נגד סוריה וכי נאצר לא יורה על חסימת מצרי טיראן.[5] את השינוי בעמדת מצרים הסביר גזית בכך שהידרדרות צבאית ומדינית הניעה את נאצר לצעד קיצוני שהוא לא התכוון אליו. ביום האחרון של מלחמת ששת הימים הפיצו גזית ומחלקת המחקר מסמך המציע תוכנית מדינית לישראל להגיע להסכמי שלום על רקע הניצחון הגדול במלחמה.

בעקבות המלחמה וכיבוש השטחים, מונה באוגוסט 1967 ליו"ר ועדת התיאום המדיני-ביטחוני בשטחים, ולקראת סוף שנת 1968 מונה גם למרכז ועדת המנכ"לים המטפלת בנושאים אזרחיים בשטחים המוחזקים[6] (היום מתאם הפעולות בשטחים במשרד הביטחון) ובדצמבר 1967 מונה לראש מחלקת ממשל צבאי וביטחון מרחבי במטכ"ל.[7] ביולי 1968 היה מראשוני המועלים לדרגת תת-אלוף ובינואר 1973 קודם לדרגת אלוף. במהלך מלחמת יום הכיפורים ובחודשים שלאחריה מונה כדובר-על של צה"ל ומערכת הביטחון.

ראש אמ"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19741979 כיהן כראש אגף המודיעין. הוא שיקם את מערך המודיעין של צה"ל לאחר המשבר הקשה של מחדל מלחמת יום הכיפורים, היה אחראי למודיעין במבצע אנטבה,[8] והיה שותף לשיחות השלום עם מצרים, בעקבות ביקור הנשיא סאדאת בישראל.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו מצה"ל התמנה לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מנכ"ל הסוכנות היהודית, בשנים 19851986 מונה על ידי ראש הממשלה, שמעון פרס, לעמוד בראש צוות קטן וחשאי שקיים שיחות מדיניות עם נציגי אש"ף בתוניס.

ב-1995 מונה ליועצו של שר החוץ, שמעון פרס. לאחר רצח רבין מונה כנציג אישי של ראש הממשלה מול יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. בשנת 1996 נבחר כיו"ר המרכז לחקר כוח המגן, וכיו"ר העמותה לתחרות ספרות צבאית ע"ש יצחק שדה. חבר נשיאות ארגון חברי ההגנה, ומרכז ומנחה את תוכנית "שישי אסטרטגי" במסגרת לימודי הקתדרה. בנוסף משמש גזית כחבר במועצה הציבורית של יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם, וכן החל משנת 1988 כחבר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב (היום – המכון למחקרי ביטחון לאומי).

ב- 1996 נבחר כיו"ר הנהלת המרכז לחקר כוח המגן, תפקיד בו נשא 13 שנים, וב-2003 נבחר לעמוד בראש העמותה המארגנת את תחרות פרס יצחק שדה לספרות צבאית, תפקיד בו הוא נושא גם היום. מאז 2002 עמד בראש תכונית "שישי אסטרטגי" של "הקתדרה" ממנה פרש ב-2015.

לגזית תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה ותואר שני בהיסטוריה. הוא היה עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד, במכון וודרו וילסון ובמכון ארצות הברית לשלום שבוושינגטון, ופרסם מאות מאמרים בעיתונות היומית ובכתבי-עת שונים בארץ ובחו"ל. בשנת 1985 פרסם את ספרו "המקל והגזר", בשנת 1999 ראה אור ספרו "פתאים במלכודת", ובשנת 2005 השלים את ספרו של חיים הרצוג "עם כלביא יקום" במלחמות ישראל בשנים 1981–1999. ב-2016 ראו אור ספרו האוטוביוגרפי "בצמתים מכריעים – מן הפלמ"ח לראשות אמ"ן" וספר ילדים מאוייר, "סבתא תרנגולת", יחד עם בתו אסנת ישפה.

ביום 26 בנובמבר 2012 הוענק לגזית פרס בן-גוריון לשנת תשע"ג.[9]

גזית נשוי לאביגיל (גלה) לבית גורוכובסקי ולהם שלושה ילדים.

התבטאויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימתה העיקרית של ישראל לא השתנתה כלל ונשארה בעלת חשיבות עליונה. המיקום הגיאוגרפי של ישראל בתוככי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי קבע שגורלה של ישראל הוא להיות השומרת הנאמנה של היציבות של כל המדינות שמסביב לה, להגן על המשטרים הקיימים: למנוע או לעצור את התהליכים של רדיקליזציה, ולבלום את התפשטותה של הקנאות הדתית הפונדמנטליסטית. למטרה זו תמנע ישראל שינויים שיתרחשו מעבר לגבולותיה אשר ייתפסו כבלתי נסבלים, עד לנקודה שבה עשויה ישראל לחוש נאלצת להשתמש בכל כוחה הצבאי למטרת מניעה או עקירה של שינויים אלה.

שלמה גזית, ידיעות אחרונות, 27.4.1992

שלמה גזית הביע לא פעם דעות הנחשבות כבלתי מקובלות. בהזדמנות אחת אמר כי: "הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים".[10] מאוחר יותר התנצל על דבריו בשל הסערה הציבורית שפרצה. בהזדמנות אחרת הציע להקים "משטר חירום לא דמוקרטי" כדי להגביל את הילודה במגזר הערבי, להחזיר שטחים, ולפנות מתנחלים - כל זאת על מנת ש"גבולות הקבע של המדינה יכללו מספר קטן ככל האפשר של ערבים".[11]

לאחר מבצע צוק איתן כתב כי צה"ל צריך לחזור למוטו של "בתחבולות תעשה לך מלחמה" וייעץ לשר הביטחון להקים צוות יוצא דופן שמטרתו לגבש דרכי פעילות חדשות שבהן צה"ל יהיה המפתיע ולא המופתע. הוא הציע שאנשי הצוות יהיו בעלי עבר תחבולתי כמו יוצאי המוסד ושב"כ, מפקדי סיירת מטכ"ל, ואף בכירים מעולם הפשע.[12]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫השטחים המוחזקים - חמש שנים, משרד החינוך והתרבות, 1972.
  • המקל והגזר: הממשל הישראלי ביהודה ושומרון, זמורה-ביתן, 1985.
  • עזה תחילה: הסכם מדיני נפרד לרצועת עזה, אוניברסיטת תל אביב - מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, 1993.
  • בעיית הפליטים הפלסטינים, אוניברסיטת תל אביב - מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, תשנ"ד.
  • פתאים במלכודת: 30 שנות מדיניות ישראל בשטחים, זמורה-ביתן, 1999.
  • עם כלביא יקום - מלחמות ישראל-ערב תש״ח-תשס״ה, מהדורה מחודשת ומעודכנת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2005.
  • בצמתים מכריעים - מהפלמ"ח עד לראשות אמ"ן, הוצאת ידיעות ספרים, 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה גזית, אני טרוריסט גאה, באתר הארץ, 19 ביולי 2011
  2. ^ שלמה גזית, באתר הפלמ"ח.
  3. ^ שלמה גזית, דילמה צבאית לא פשוטה, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 02.06.2013.
  4. ^ נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet‬.
  5. ^ אורי בר-יוסף, ‏הערכת המודיעין הלאומית, מדוע יש צורך בבדיקה מחדש, מבט מל"מ 46, ספטמבר 2006, עמ' 32
  6. ^ יד אחת לשטחים, דבר, 6 בספטמבר 1968
  7. ^ אל"מ שלמה גזית ראש מחל' הממשל הצבאי במטכ"ל, דבר, 24 בנובמבר 1967
  8. ^ אמיר אורן, "ערב מבצע אנטבה, אמר הרמטכ"ל, "יוני נתניהו עמד להיות מודח", הארץ, ‏ 16/06/2006.
  9. ^ פרס בן-גוריון לשנת תשע"ג הוענק השנה לאלוף (מיל') שלמה גזית, מב"ט מל"מ
  10. ^ גרסה אחרת של דבריו היא כי התנגדותו היא להתרת שרות חיילים עם כיפה סרוגה המזוהה עם עמדה פוליטית, כאשר הצבא היחיד שהיו לו סימני זהות פוליטיים במדי יחידות שלו היה הווהרמאכט הגרמני.
  11. ^ האלוף (מיל') גזית: "יש להקים כאן דיקטטורה", באתר ynet, 26.3.2001
  12. ^ להקדים רפואה למכה, באתר ארץ צבי