שלמה דוד כהנא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב שלמה דוד כהנא (ה'תרכ"ט, 1869 - כ"ז בכסלו ה'תשי"ד, 4 בדצמבר 1953[1]) היה רב פולני ממוצא ליטאי, ראב"ד ורשה, רבו האשכנזי של הרובע היהודי עד נפילת הרובע בתש"ח[דרושה הבהרה] ובסוף ימיו במערב ירושלים. נודע בעיקר בשל פעילותו להתרת עגונות מלחמת העולם הראשונה ועגונות מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ביאנובה שליד קובנה, בגיל 17 למד בישיבת וולוז'ין מפי רבי חיים הלוי סולובייצ'יק והנצי"ב מוולוז'ין. נישא לאסתר בתו של הרב שמואל זנוויל קלפפיש ראב"ד ורשה. לאחר נישואיו נסע ללמוד בכולל הפרושים בקובנה ונסמך לרבנות בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור.

בשנת ה'תרנ"ה, 1895, חזר לוורשה והתמחה אצל חמיו בהוראת הלכה לציבור השואלים. הוא התמנה כמו"צ רשמי בבירה הפולנית ונעשה לאחד הרבנים המקובלים בעיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה מראשי הפעילים לכינון אגודת הרבנים בפולין, הוא פעל לצד רבי חיים עוזר גרודזנסקי בדאגה ליהדות רוסיה תחת השלטון הסובייטי, והיה שותף בכיר למאמצי רבנים להתרת עגונות מלחמת העולם הראשונה, בשמשו יו"ר הלשכה המרכזית לתקנת העגונות שעל יד אגודת הרבנים בפולין.

הרב כהנא היה פעיל בגיוס כספים עבור הקמת ישיבות בוורשה וברחבי פולין כולה. הוא החזיק ישיבה משלו בבית הכנסת ברחוב גנשה 8 בוורשה והעביר בה שיעורים מדי יום ביומו.

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החל להיערך לקראת היתר עגונות מהארצות שבהן התחוללה המלחמה. הוא ניסח היתר עגונות עקרוני שיוכל לשמש ברבים מהמקרים, והחל לגבות עדויות ולהתיר עגונות תוך שהוא מסתמך על היתר הלכתי של "תרי רובי". לפי דבריו התיר עוד במהלך המלחמה כ-3,000 מעגונות מלחמת העולם השנייה בהתבסס על היתר זה, ומעולם לא אירע מקרה שבו שב הבעל בחיים לאחר מכן.

עם ראשית הכיבוש הנאצי בוורשה, התפרצו חיילים גרמניים לביתו וחוללו נזק רב. בנו שמואל זנוויל כהנא הצליח להגיע זמן מה קודם לכן מווילנה לארץ ישראל, וגם הוא ניסה להימלט מוורשה. הוא הצליח להגיע לנמל טריאסטה ומשם בספינה "מרקו פולו" הגיע ב-16 במאי 1940 יחד עם הרב יצחק מאיר לוין לנמל חיפה[2]. הוא עשה ימים מספר בתל אביב, התמנה בשבועיים הראשונים לשהייתו בארץ ישראל כנשיא איחוד הרבנים יוצאי פולין. ביולי הסכים להצעתו של מרדכי אברהם ויינגרטן לקבל את רבנות העיר העתיקה בירושלים שאוכלוסייתה הלכה והתדלדלה מיום ליום בשל המצב הביטחוני, המשרה היוותה אתגר יותר מאשר תפקיד רבני מכובד והוא ניאות לקבלו[3]. הוא עלה לירושלים, התגורר בחצר אור החיים ברובע היהודי ואת תפילותיו קיים בבית הכנסת החורבה. מיד עם הגיעו למקום מגוריו החדש, פתח מחדש את המשרד לענייני עגונות, הפעם כחלק מפעילות איחוד הרבנים יוצאי פולין[4].

ב-1944 יסד בעיר העתיקה את "ישיבת ההוראה" שנועדה להכשיר רבנים צעירים, ולצדה כולל אברכים "אחיעזר" על שם רבי חיים עוזר גרודזנסקי[5].

לאחר נפילת הרובע, התגורר במערב ירושלים ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך. הוא נפטר בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי כ"ז בכסלו ה'תשי"ד, 4 בדצמבר 1953, והובא לקבורה בשעות הצהריים בבית הקברות סנהדריה בעיר[6].

אשתו אסתר הייתה עסקנית פעילה ועמדה בראש מוסדות הקהילה היהודית בעיר. היא נפטרה בירושלים במאי 1963 בגיל 87[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]