שלמה דיכובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה דיכובסקי
אין תמונה חופשית
תאריך לידה (בן 78)
מקום לידה תל אביב
תאריך לידה לועזי 15 בדצמבר 1938 (בן 78)
השתייכות חרדי
נושאים בהם עסק רב ודיין

הרב שלמה דיכובסקי (נולד ב-15 בדצמבר 1938) הוא רב ודיין ישראלי חרדי, חבר בית הדין הרבני הגדול עד לפרישתו, שלאחריה שימש כמנהל בתי הדין. נחשב לליברלי באופן יחסי, ובקיא בתחומים כלליים - בעיקר במשפטים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1938 תל אביב לשרה ולרב שמעיה, בוגר ישיבות ליטא, שעלה לארץ ישראל בשנות ה-30 וכיהן כרב שכונה במרכז תל אביב. למד בישיבת היישוב החדש בעיר, אחר כך המשיך בישיבת חברון בירושלים, והוסמך לרבנות על ידי הרבנים איסר יהודה אונטרמן, יחזקאל סרנא, חיים שמואלביץ ובצלאל ז'ולטי.

שימש רב קהילה בצפון תל אביב, ר"מ ומחנך בישיבות ההסדר כרם ביבנה ושעלבים, מורה מן החוץ בפקולטות למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב, וראש המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן - שגם סייע להקמתו.

במשך שלושים ושלוש שנים כיהן כדיין ואב"ד בבתי הדין באשדוד ובתל אביב ובבית הדין הרבני הגדול, עד פרישתו בחודש כסלו ה'תשס"ח. שימש גם כראש מערך הבחינות לדיינות וכחבר הוועדה למינוי דיינים. כמו כן כיהן כראש כולל "שבט מיהודה" בתל אביב להכשרת דיינים, שנוסד על ידי הרב איסר יהודה אונטרמן ונחשב אחד המוסדות הוותיקים בתחום.

במהלך כהונתו בבית הדין הרבני הגדול בלטה עמדתו המקורית בזכות מציאת פתרון הלכתי לסוגיית העגונות ומסורבות הגט, וליחס המורכב שבין מערכת המשפט העברית והכללית.

התמודד על משרת הרב הראשי לישראל כמועמד האשכנזי - בתמיכת מפלגת העבודה, אך הפסיד בהתמודדות.

ב-13 באוגוסט 2010 נבחר על ידי הוועדה למינוי דיינים למנכ"ל בתי הדין הרבניים, במקומו של הרב אליהו בן דהן. הרב דיכובסקי הבהיר כי מדובר בתפקיד זמני, וכי הוא אינו מעוניין במינוי של קבע לתפקיד.[1][2] במרץ 2011 הפך המינוי לקבוע לתקופה של ארבע שנים.[3]

מאמריו נאספו בשנת תשע"ד בספר "לב שומע לשלמה" (יצא ב-2 כרכים) בעריכת ובהוצאת בנו הרב יעקב דיכובסקי.

פעילותו המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת כהונתו כדיין נודע בזריזותו בכתיבת פסקי דין וביושרו, והוא זכה להערכה ציבורית.[4] הרב דיכובסקי זכה להערכה גם בקרב משפטנים חילונים, בהם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שהציע לו בשנת 1994 לכהן כשופט בבית המשפט העליון.[5] הצעה זאת ירדה מן הפרק לאחר שהרב דיכובסקי נועץ עם הרב יוסף שלום אלישיב.[6]

לאחר שפרש לגמלאות הציע לו אהרן ברק להשתתף בוועדה שתגשר על נקודות החיכוך בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים, ותפתור את בעיית מרוץ הסמכויות.

עם פרישתו פנה הרב דיכובסקי לחבריו הדיינים במסר לא שגרתי בעולם הדיינות ההלכתי, וביקש מהם במכתב הפרידה שלו: "פסקו לקולא, ואל תתגרו בבג"ץ".[7]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דיכובסקי נשוי לשושנה לבית הרשטיק, דודניתם של החזנים ממשפחת הרשטיק. הוא אב לחמישה. שני חתניו, הרב אברהם מיזלס והרב יצחק מרוה, מכהנים כדיינים. בנו יעקב הוא משפטן וטוען רבני, בנו משה נתן היה ראש כולל בשכונת רמת שלמה בירושלים, נפטר לאחר שחלה בסרטן באייר תשע"ז (18.5.2017)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיו ההלכתיים:
הרב דיכובסקי פרסם מאות מאמרים הלכתיים במגוון נושאים כגון הפריה מלאכותית, יחסי ממון, גיור, סרבנות גט ודרכי השיפוט בבתי הדין הרבניים. מאות המאמרים ופסקי הדין שיצאו מתחת ידו, הפכו להלכות המנחות הן את בתי הדין הרבניים והן את בתי המשפט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]