שלמה המלך ואשמדאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלמה המלך ואשמדאי היא אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי.[1] גרסה מוקדמת יותר של האגדה מצויה בתלמוד הירושלמי.[2] הסיפור נפוץ בתרבות העממית וכיום הוא ידוע בעשרות גרסאות.

הגרסה השכיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבילת אשמדאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם הקים שלמה המלך את בית המקדש, כינס את זקני העם ושאלם הכיצד יקציע את אבני הבניין, אם כבר משה רבנו אסר לסתתן באמצעות כלי ברזל: "ואם מזבח אבנים תעשה לי. לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"ב). ענו לו הזקנים כי יהא עליו להשתמש בשמיר, חומר או יצור המבקע אבנים, אך לשם כך מוטל עליו למצוא את אשמדאי מלך השדים, כי רק הוא יודע היכן מקום הימצאו של השמיר. שלח שלמה את בניהו בן יהוידע, שר צבאו ויועצו הקרוב, כדי להביא לחצרו את אשמדאי. על פי ספר האגדה, שאב בניהו את מי השתייה של אשמדאי מבאר, והחליף אותם ביין. אשמדאי שתה את היין ונרדם ובניהו כבל אותו באזיקי נחושת והביאו לארמון, שם הסכים לבסוף אשמדאי לחשוף כי השמיר מוחזק אצל תרנגול הבר, ככל הנראה ציפור ענקית, שעל פי רש"י היא דוכיפת.

גנבת השמיר מתרנגול הבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרנגול הבר החזיק בשמיר ברשותו של שר הים, ונשבע לו כי ישמור על השמיר מכל משמר. על פי המדרש, תרנגול הבר היה נוהג להשתמש בשמיר כדי לפעור בורות באדמה צחיחה ולשתול בהם עצים וכך להפריח את השממה סביבו. שלמה ידע שלא יוכל לקחת מתרנגול הבר את השמיר, כי נשבע אמונים לשר הים, לכן הוא שלח בשנית את שכיר החרב בניהו בן יהוידע להביא את השמיר. כשהגיע בניהו אל קן תרנגול הבר, מצא בו גוזלים. הוא סתם את פתח הקן בזכוכית לבנה (שקופה) וחיכה. כשתרנגול הבר חזר לקן וראה את הזכוכית, פחד לשבור אותה - פן הרסיסים יפגעו בילדיו ולכן הלך להביא את השמיר מהמחבוא, כדי לחתוך את הזכוכית. כשחזר, זרק בניהו עפר לעיניו והצליח להפילו ולגנוב ממנו את השמיר. בעקבות כך חנק תרנגול הבר את עצמו למוות, מאחר ששבועתו לשמור על השמיר נשברה.

נקמת אשמדאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששלמה השיג את השמיר מתרנגול הבר, פנה לאשמדאי ושאלו במה גדול כוחו מזה של בני האדם. ענה לו זה שאם יוסרו אזיקיו ויתאפשר לו להציץ בטבעת החותם של המלך, אזי ייעתר לבקשתו וישיב לפנייתו. שלמה המלך מיאן תחילה לעשות כן; רק בעזרת טבעת זו שעליה חקוק השם המפורש, יכול היה לשלוט במלך השדים. אולם, אשמדאי הערים עליו. הוא התגרה בשלמה וטען שחוכמתו המהוללת באה לו בזכות הטבעת, ולפיכך אין היא מעידה כל עיקר על שכלו. קצפו של שלמה יצא על השד, וכדי להוכיח את טעותו, נתן לו את הטבעת. מיד בלע אותה אשמדאי ואחר השליכה לים. כך השתחרר משלטונו של שלמה, ושלט בירושלים במקומו ובדמותו של המלך. אף את דמותו של שלמה שינה ללא היכר, והשליכו למדבר בארץ זרה.

נדד שלמה מכפר לכפר והודיע ברבים כי הוא מלך ירושלים, אך הכול התקלסו בו, ונערים פוחזים רדפו אחריו עם מקלותיהם. מקץ כמה שנים הגיע אל חוף הים, ומשגבר עליו הרעב, קנה מן הדייגים אחד מיצורי הים שהוציאו הללו מן המים. בטרם עמד לבשל את הדג, פתח את מעיו ומצא בתוכם את הטבעת שעליה חקוק השם המפורש. אז שבה לו מלכותו ואשמדאי גורש מן הארץ.

לפי האגדה, אשמדאי הוא זה שחטא את החטאים המיוחסים לשלמה בתנ"ך, בתקופה שבה שלט בירושלים.

עיבודים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים נחמן ביאליק עיבד את האגדה והרחיב את עלילתה והקשריה בספרו "ויהי היום". האגדה בגרסתו של ביאליק עובדה למחזה על ידי בנימין עומר (חתולי) וע. הלל (1982).

במאי 2018 יצא לאקרנים בישראל, סרט חדש בשם "אגדת המלך שלמה". הסרט בוים על ידי חנן קמינסקי. https://youtu.be/up_yHDZpZlw

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלון תן עמי, "אגדת שלמה ואשמדאי בכתבי יד מן הגניזה הקהירית", גנזי קדם ד (תשס"ח), עמ' 91–118 (ספר זמין ברשת גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  • רלה קושלבסקי, 'פערים בין גרסאות כמכונני תימה: עיון באגדת "שלמה ואשמדאי"', בתוך: אבידב ליפסקר, רלה קושלבסקי (עורכים), מעשה סיפור: מחקרים בסיפורת היהודית [כרך א]: מוגשים ליואב אלשטיין, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, עמ' 221–241. (ספר זמין ברשת גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  • רלה קושלבסקי, "שלמה ואשמדאי", בתוך: יואב אלשטיין, אבידֹב ליפסקר ורלה קושלבסקי (עורכים), אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור (תימה: סדרת מחקרים בתימטולוגיה של ספרות עם ישראל), ב, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט, ISBN 9789652263582, עמ' 85–111

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה ואשמדאי; אגדה כתובה בידי ח.נ. ביאליק; [הציורים מאת נ. גוטמן], תל אביב: דביר, תרפ"ח.
  • ב. עמר, ע. הלל, המלך שלמה ואשמדי: מחזה בחמש מערכות על-פי אגדה מאת ח.נ. ביאליק, תל אביב: מחלקת החינוך הבינקיבוצית, אחוד הקבוצות והקיבוצים – הקיבוץ הארצי, הקיבוץ המאוחד ('סדרת מחזות משלנו'), 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]