שלמה וישינסקי
 | |
| שלמה וישינסקי בפסטיגל 2008, חיפה | |
| לידה |
29 באוקטובר 1943 (בן 77) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות | 1956–הווה (כ־65 שנים) |
| דמות ידועה | מאיר נוימן ("החיים זה לא הכל") |
| שפה מועדפת | עברית |
| עיסוק |
שחקן, שחקן תיאטרון |
| בן או בת זוג |
אסנת וישינסקי (1983–1994) |
| פרסים והוקרה | זכה בפרס מפעל חיים מטעם פרס אמי לשנת 2013 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שלמה וישינסקי (נולד ב-29 באוקטובר 1943) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וישינסקי נולד, גדל והתחנך בתל אביב. בגיל 13 החל להופיע בתיאטרון השדרה שהקים וניהל מנחם גולן. את שירותו הצבאי בצה"ל עשה בלהקת פיקוד מרכז, בתוכנית "למה כובע", שם היה מפקד הלהקה. לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1964 החל ללמוד משחק ותיאטרון בבית ספר למשחק. לאחר שסיים את לימודי המשחק בשנת 1967 החל לשחק בתיאטרון הקאמרי ומאז ועד היום שיחק בהצגות רבות, גם בתיאטרון בית ליסין ובתיאטרון החאן.
בין ההצגות בהן שיחק ב"תיאטרון הקאמרי": "אגדת דשא" מגלם את גרשון אוהד הפועל חיפה, "החילוני האחרון", גילם רב-סמל ב"אמא קוראז'", רוס ב"לשבור את הצופן", המשרת ב"עוץ לי גוץ לי", קובייל ב"גם הוא באצילים", הילד ב"הילד", דוליטל ב"פיגמליון", הונד ב"פליישר", גובו ב"הסוחר מוונציה", אלויס ב"קפריסין", שופט ב"אדון וולף", פרפונט ב"שלוש אחיות" (הפקה משותפת עם הבימה). בתיאטרון בית ליסין - אדי בוכניק ב"קול קטן" ו"החולה ההודי". כמו כן ביים את ההצגה "עוץ לי גוץ לי" בהפקה שהעלה אברהם דשא (פשנל) בשנת 1985.
וישינסקי השתתף במספר תוכניות טלוויזיה, ובהן: תוכנית הילדים "קרוסלה", בתפקיד שלמה, ובסדרה הקומית "החיים זה לא הכל" בתפקיד מאיר נוימן. גילם את רוני ויגלר בסדרה "15 דקות". כמו כן השתתף בסרטי הקולנוע רבים, בהם: "שמונה בעקבות אחד" (1964), "דליה והמלחים" (1964), "מבצע קהיר" (1966), שני קוני למל (1966), "השכונה שלנו" (1968), "תעלת בלאומילך" (1969), "לופו" (1970), "קזבלן" (1973), "מבצע יונתן" (1977), "הקוסם מלובלין" (1979), "בובה" (1987), "המובטל בטיטו" (1987), "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1995), "החגיגה נמשכת" (2001), "סוף שבוע בתל אביב" (2008), "ד"ר פומרנץ" (2012) ו"שושק'ה" (2020). ב-1992 דיבב את החתול החייכן בסרט "עליסה בארץ הפלאות".
בשנת 2008 הופיע במופע "תפוס ת'פסטיגל" בתפקיד "פרופסור שלוק".
בשנת 2011 החל להופיע בהצגה "זהר", המבוססת על חייו של זוהר ארגוב ובה הוא משחק את אמרגנו של זוהר.
בשנת 2012 הופיע בתפקיד פלדמן בהפקה המחודשת של "קזבלן" בתיאטרון הקאמרי. בשנת 2019 החל לשחק במחזה "הגלולה" בתיאטרון בית ליסין מאת רוני סיני ובבימויו של רועי שגב.
ב-2013 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אמ"י.
בשנת 2014 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנויות על שם לנדאו.[1]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שהתגרשו בשנת 1994, היה נשוי לשחקנית אסנת וישינסקי. לזוג נולדו בן ובת.
ב-12 במאי 2004 שכל את בנו ליאור, לוחם צוות המנהרות בפעילות מבצעית ברפיח, כשנגמ"ש עמוס חומרי נפץ בו נסע, התפוצץ בציר פילדלפי מפגיעת טיל פלסטיני.[2]
פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר האסון בו נפל בנו, החל וישינסקי להתבטא בציבור ובאמצעי התקשורת נגד הנוכחות של ישראל ברצועת עזה ובעד ההתנתקות. התבטאויות אלו זכו לתגובות אוהדות בקרב התומכים בהתנתקות, אך מנגד עוררו כעס בקרב המתנגדים, וכתוצאה מכך סבל מהתנכלויות אישיות ופגיעה ברכושו. מאוחר יותר הצטרף למאבק שהתנהל נגד משתמטים מגיוס ונשא דברים בגנותם וכן הביע עמדות פוליטיות אשר סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת. לאחר חטיפת שלשת הנערים בגוש עציון, ובעיצומו של מבצע "שובו אחים" שנועד למצוא אותם, אמר וישינסקי כי "גם אנחנו חטפנו קצינים בריטים" (רמז על אירוע תליית הסרג'נטים בידי האצ"ל, שהפסיק את מדיניות הגרדומים של שלטונות המנדט הבריטי).[3]
וישינסקי עזר להקים את "קרן ליאור",[4] שנועדה לקרב את התרבות והאמנות לחיילי צה"ל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה וישינסקי, באתר בית לזמר העברי
שלמה וישינסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- שלמה וישינסקי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- שלמה וישינסקי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
שלמה וישינסקי, באתר AllMovie (באנגלית)- רוני סופר, וישינסקי לאולמרט: "צריך לתת לך להמשיך", באתר ynet, 3 במאי 2007
- אורי מלמד, אוכלים כשר בטרנקילה עם שלמה וישינסקי, בערוץ "אורות - טלוויזיה יהודית", 10 בפברואר 2011
- יורם יובל, שיחת נפש עם שלמה ודנה וישינסקי, הטלוויזיה החינוכית, 24 בדצמבר 2013
- ניר וולף, אב ובת בחיים, ועל הבמה, באתר ישראל היום, 24 בינואר 2014
- רותי זוארץ, השחקן שלמה וישינסקי: "עברתי את הגיל של הרצון לשחק כמה שיותר", באתר מעריב אונליין, 16 בפברואר 2016
- שיר זיו, "רק פעם אחת בחיים שלי התחלתי עם בחורה, אני מתבייש", באתר ישראל היום, 6 בדצמבר 2017
- איה חיות, "היטלר לא היה בררן, מבחינתו כולם היו יהודים", באתר הארץ, 3 בפברואר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הזוכים בפרס לאמנויות ולמדעים ע"ש לנדאו 2014, באתר של מפעל הפיס
- ^ אתר לזכרו של ליאור וישינסקי
- ^ https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000948969 ריאיון לליאת רון באתר גלובס, 26 ביוני 2014
- ^ קרן ליאור באתר התיאטרון הקאמרי