שלמה וישינסקי
 | |
| שלמה וישינסקי בפסטיגל 2008, חיפה | |
| לידה |
29 באוקטובר 1943 (בן 79) תל אביב, פלשתינה (א"י)   |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1956–הווה (כ־67 שנים) |
| בן או בת זוג |
אסנת וישינסקי (1983–1994) |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שלמה וישינסקי (נולד ב-29 באוקטובר 1943) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וישינסקי נולד, גדל והתחנך בתל אביב. בגיל 13 החל להופיע בתיאטרון השדרה שהקים וניהל מנחם גולן. החל את שירותו הצבאי כלוחם בחיל רגלים ולאחר פירוק הפלוגה הוזמן על ידי שאול ביבר ללהקת פיקוד מרכז. בתוכנית "למה כובע" היה מפקד הלהקה.
קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1964 החל ללמוד משחק ותיאטרון בבית ספר למשחק. לאחר שסיים את לימודי המשחק בשנת 1967 החל לשחק בתיאטרון הקאמרי ומאז ועד היום שיחק בהצגות רבות, גם בתיאטרון בית ליסין ובתיאטרון החאן.
בין ההצגות בהן שיחק ב"תיאטרון הקאמרי": "החילוני האחרון", גילם רב-סמל ב"אמא קוראז'", רוס ב"לשבור את הצופן", המשרת ב"עוץ לי גוץ לי", קובייל ב"גם הוא באצילים", הילד ב"הילד", דוליטל ב"פיגמליון", הונד ב"פליישר", גובו ב"הסוחר מוונציה", אלויס ב"קפריסין", שופט ב"אדון וולף", פרפונט ב"שלוש אחיות" (הפקה משותפת עם הבימה). בתיאטרון בית ליסין - אדי בוכניק ב"קול קטן" ו"החולה ההודי". כמו כן ביים את ההצגה "עוץ לי גוץ לי" בהפקה שהעלה אברהם דשא (פשנל) בשנת 1985.
בשנת 2003 שיחק במחזה "קוויאר ועדשים"[1].
בשנת 2005 העלה את הצגת היחיד "גט TWO 4", מאת דני רווה, בבימוי שמואל וילוז'ני. על גבר בשנות ה-50 לחייו, שעורך חשבון נפש על עברו ומביט לקראת עתידו[2].
בשנת 2008 הופיע במופע "תפוס ת'פסטיגל" בתפקיד "פרופסור שלוק". באותה שנה העלה בפסטיבל "תיאטרונטו]" את הצגת היחיד "אל תעשה לי מסכן פה", בו גילם אב פלסטיני שכול, שכיוחות צה"ל הרגו את בתו[3].
בשנת 2011 שיחק בהצגה "זהר", המבוססת על חייו של זוהר ארגוב ובה הוא משחק את אמרגנו של זוהרץ בנוסף שיחק במחזה "בעל למופת" מאת יהושע סובול[4].
בשנת 2012 הופיע בתפקיד פלדמן בהפקה המחודשת של "קזבלן" בתיאטרון הקאמרי[5].
בשנת 2016 הופיע בהפקה מחודשת של המחזמר "סיפור הפרברים"[6].
בשנת 2018 שיחק בהצגה "אגדת דשא" בה גילם את גרשון אוהד הפועל חיפה[7].
בשנת 2019 שיחק במחזה "הגלולה" בתיאטרון בית ליסין מאת רוני סיני ובבימויו של רועי שגב.
בשנת 2022, שיחק בהצגה "אני סבתא שלךָ" בתיאטרון הקאמרי, שכתב איתי סונטג[8].
קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
וישינסקי השתתף במספר תוכניות טלוויזיה, ובהן: תוכנית הילדים "קרוסלה", בתפקיד שלמה, ובסדרה הקומית "החיים זה לא הכל" בתפקיד מאיר נוימן. גילם את רוני ויגלר בסדרה "15 דקות". כמו כן השתתף בסרטי הקולנוע רבים, בהם: "חור בלבנה" (1964), "שמונה בעקבות אחד" (1964), "דליה והמלחים" (1964), "מבצע קהיר" (1966), "שני קוני למל" (1966), "ארבינקא" (1967), "השכונה שלנו" (1968), "תעלת בלאומילך" (1969), "לופו" (1970), "קזבלן" (1973), "מבצע יונתן" (1977), "השועל בלול התרנגולות" (1977), "הקוסם מלובלין" (1979), "המשחק האמיתי" (1980), "בובה" (1987), "המובטל בטיטו" (1987), "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1995), "החגיגה נמשכת" ו"שרמן בחורף" (2001), "קרוב לבית" (2005), "הכתובה" (2008), "סוף שבוע בתל אביב" (2008)[9], "ד"ר פומרנץ" (2012), "שושק'ה" (2020) ו"שמלת השבת של חנהל'ה" (2021). ב-1992 דיבב את החתול החייכן בסרט "עליסה בארץ הפלאות".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וישינסקי היה נשוי פעמיים. בפעם הראשונה לתלמה וישינסקי, דיילת אל על שחזרה בתשובה, ובפעם השנייה היה נשוי לשחקנית אסנת וישינסקי, אם שני ילדיו[10].
ב-12 במאי 2004 שכל את בנו ליאור, לוחם צוות המנהרות בפעילות מבצעית ברפיח, כשנגמ"ש עמוס חומרי נפץ בו נסע, התפוצץ בציר פילדלפי מפגיעת טיל פלסטיני.[11]
בן דודו של וישינסקי הוא הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט.
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר האסון בו נפל בנו, החל וישינסקי להתבטא בציבור ובאמצעי התקשורת נגד הנוכחות של ישראל ברצועת עזה ובעד ההתנתקות. התבטאויות אלו זכו לתגובות אוהדות בקרב התומכים בהתנתקות, אך מנגד עוררו כעס בקרב המתנגדים, וכתוצאה מכך סבל מהתנכלויות אישיות ופגיעה ברכושו. מאוחר יותר הצטרף למאבק שהתנהל נגד משתמטים מגיוס ונשא דברים בגנותם וכן הביע עמדות פוליטיות אשר סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת. לאחר חטיפת שלשת הנערים בגוש עציון, ובעיצומו של מבצע "שובו אחים" שנועד למצוא אותם, אמר וישינסקי כי "גם אנחנו חטפנו קצינים בריטים" (רמז על אירוע תליית הסרג'נטים בידי האצ"ל, שהפסיק את מדיניות הגרדומים של שלטונות המנדט הבריטי)[12].
וישינסקי עזר להקים את "קרן ליאור", שנועדה לקרב את התרבות והאמנות לחיילי צה"ל[13].
ביולי 2014 היה שותף לערב שארגנו קבוצה של יוצרי תיאטרון למען חופש הביטוי ונגד אירועי השטנה והגזענות בישראל[14].
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-2001 זכה בפרס התיאטרון על שם אברהם בן-יוסף על תפקידו בהצגה "כטוב בעיניכם"[15]
- ב-2013 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אמ"י[16].
- ב-2014 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנויות על שם לנדאו[17].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה וישינסקי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שלמה וישינסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- שלמה וישינסקי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
שלמה וישינסקי, באתר AllMovie (באנגלית)
שלמה וישינסקי, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
שלמה וישינסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- שלמה וישינסקי, דף שער בספרייה הלאומית
- ארכיון שלמה וישינסקי - מבחר מייצג, בספרייה הלאומית
- מידע על שלמה וישינסקי בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- רוני סופר, וישינסקי לאולמרט: "צריך לתת לך להמשיך", באתר ynet, 3 במאי 2007
- יורם יובל, שיחת נפש עם שלמה ודנה וישינסקי, הטלוויזיה החינוכית, 24 בדצמבר 2013
- רותי זוארץ, השחקן שלמה וישינסקי: "עברתי את הגיל של הרצון לשחק כמה שיותר", באתר מעריב אונליין, 16 בפברואר 2016
איה חיות, "היטלר לא היה בררן, מבחינתו כולם היו יהודים", באתר הארץ, 3 בפברואר 2019
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיכאל הנדלזלץ, כל כך עני שזה מצחיק, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2003
- ^ ציפי שוחט, הצגת יחיד של שלמה וישינסקי בקאמרי, באתר הארץ, 15 במרץ 2005
צבי גורן, "גט 4 TWO " – בעולמו של וישינסקי, אתר הבמה" 14 במרץ 2005
מיכל בעדני, עכבר העיר, אירוח מושלם, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2006 - ^ ביקורות:
ציפי שוחט, אדם שקרה לו משהו נורא, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
צבי גורן, תיאטרונטו 2008 – מתוך הכאב, אתר הבמה" 23 באפריל 2008
קובי ניב, החמצה אמיצה, באתר גלובס, 29 באפריל 2008 - ^ מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון: כסף איסלנדי, באתר הארץ, 14 ביוני 2011
- ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, קזבלן 2012: כולנו יהודים, אבל לחלקנו יש כאפיות, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2012
יאשה קריגר, עכבר העיר, קזבלן: יהורם גאון, מאחוריך, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2012
מיכאל הנדלזלץ, תיאטרון: "קזבלן" - מחאה חברתית, המחזמר, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2012 - ^ מיכאל הנדלזלץ, "סיפור הפרברים": מוזיקה, מחול, מוות, באתר הארץ, 1 במרץ 2016
- ^ רון שוורץ, הדשא של השכן, באתר גלובס, 4 בינואר 2018
- ^ אני סבתא שלך, באתר התיאטרון הקאמרי
- ^ גיתית גינת, עכבר העיר, סוף שבוע בת"א: פנטזיה על ערבי מחמד, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008
- ^ שרית ישי לוי, חרפת הרעב של השחקן, חדשות, 23 ביולי 1993
- ^ אתר לזכרו של ליאור וישינסקי
- ^ ליאת רון, וישינסקי על חטיפת הנערים: "גם אנחנו חטפנו בריטים", באתר גלובס, 26 ביוני 2014
- ^ קרן ליאור, באתר התיאטרון הקאמרי
- ^ תמר רותם, אמני ישראל משמיעים קול בצוותא הערב, באתר הארץ, 27 ביולי 2014 אורין ויינברג, עכבר העיר, אמש בצוותא: אמנים מתגייסים למען חופש הביטוי, באתר הארץ, 28 ביולי 2014
- ^ ציפי שוחט, פרסי תיאטרון ללימור גולדשטיין ונתן כוגן, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2001
- ^ תמר רותם, קובי אשרת, שלמה וישינסקי ונירה רבינוביץ' בין זוכי פרס אמ"י למפעל חיים, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2013
- ^ מיה סלע, שלמה וישינסקי ויצחק לאור בין הזוכים בפרס לנדאו, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2014