שלמה זלמן הנאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר "צוהר התיבה", ברלין תצ"ג 1733

הרב שלמה זלמן הכהן הנאו כ"ץ בן יהודה ליב כ"ץ (המכונה זלמן הענא, ובראשי תיבות: רז"ה; 16871746) מדקדק עברי בנוסח התפילה, מחדש כללים בלשון העברית וטעמי המקרא. כן חיבר ספרים אודות הניקוד העברי.

חייו ודמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה הנאו (Hanau) שבגרמניה לרבי יהודה ליב כ"ץ שפעל כשליח ציבור. במהלך חייו הוא התגורר במספר ערים, ביניהם: פרנקפורט, המבורג, אמסטרדם, ברלין ובהנובר.

הוצאת ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 21 הוציא את ספרו הראשון, "בנין שלמה", העוסק בדקדוק עברי וטעמי המקרא, ובו גם ביקורת נרחבת על טעויות דקדוקיות של מדקדקים ופרשני המקרא מן הדורות שלפניו והערות על שיבושים שנפלו לדעתו בנוסח התפילה.

ב-1733 הוציא את ספרו "צהר התיבה", שהפך לאחד מספרי הדקדוק הנפוצים בעברית במאה ה-18 ובסופו נספח קונטרס בשם 'מכסה לתיבה' שכתב כתגובה לזלזולים שהטיח הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) כנגדו.

שיטתו בדקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שלמה זלמן ראה חשיבות עצומה בעיסוק בשפה העברית ובדקדוקה, דבר שלא היה מקובל בקרב יהודי אירופה בתקופתו, ובעיקר בדקדוק לשון המקרא ונוסח התפילה. ב-1725 הוציא את הספר "שערי תפילה" בו הצביע על מה שנחשב בעיניו לשיבושים לשוניים בתפילות והציע תיקונים. רבות מהשגותיו נובעות מן הגישה המאמצת את דקדוק לשון המקרא ביחס לתפילות שנכתבו בחלקן הגדול בלשון חז"ל. אף על פי שהחכם צבי כתב הסכמה לספר "שערי תפילה", בנו הרב יעקב עמדין (יעב"ץ) פרסם את הספר "לוח ארשׂ"[1] כביקורת להרז"ה, ובו ביקר בחריפות את שיטתו והתיקונים שהציע. הרז"ה הגיב על הביקורת בקונטרס 'מכסה התיבה', ובו הגנה מפורטת לכל הערה ודבר דקדוק שחלק עליו רבי יעקב עמדין .

בסופו של דבר רבנים אחרים התייחסו באופן חיובי לתיקוני הרב שלמה, וכמה מן התיקונים שלו אכן חדרו ללשון התפילה האשכנזית וגם לסידור אדמו"ר הזקן ולנוסח התפילה של הגאון מווילנה. בעקבותיו בתיקוני לשון התפילות האשכנזיות הלך יצחק סטאנוב.

את גישתו האנליטית בלימוד דקדוק עברית מקראית העביר גם למשורר נפתלי הרץ וייזל (רנה"ו), שלמד אצלו בילדותו.

קבלת דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של הרב שלמה נשארה שנויה במחלוקת אצל נאמני ההלכה עד ימינו. פוסקים בני זמנו ופוסקים מאוחרים יותר קיבלו חלק מהערותיו הדקדוקיות על התפילה וכינו אותו בתוארי כבוד, ביניהם נמנים הרב שניאור זלמן מליאדי שקבע רוב שינויו בתוך סידורו (סידור אדמו"ר הזקן)[2] ורבי יוסף תאומים שהביא מהגהותיו בספרו "פרי מגדים". אחרים ראו בו דמות שלילית המקדימה את מתקני נוסח התפילה של תקופת ההשכלה, ודחו באופן מוחלט את חידושיו. מתנגדיו אף טענו נגדו שזייף חלק מההסכמות על ספרו ושאר ההסכמות ניתנו על סמך ההסכמות המזויפות. סנגוריו, לעומת זאת, מפקפקים בטענה שההסכמות מזויפות וייחסו את שגיאותיו לקנאותו לטהרת השפה העברית[3].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניין שלמה, פרנקפורט, 1708
  • שערי תורה, המבורג, 1718
  • שערי זמרה, על טעמי המקרא, נדפס בסוף ספר "שערי תורה"
  • שערי תפילה, יסניץ, 1725
  • בית תפילה סידור מדויק ביותר עם פירוש קצר
  • יסוד הניקוד, אמסטרדם, 1730
  • צהר התיבה, ברלין, 1733
  • קורי עכביש, תשובות להשגות על "צהר התיבה", 1744

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יעקב עמדין, לוח ארש, אלטונה, ה'תקכ"ט
  2. ^ קובץ הערות וביאורים, אהלי תורה, גיליון ט, מאמר הרב אבערלאנדער
  3. ^ פולמוס אודות דמותו בכתב העת המעין: טובי' כצמאן ודויד יצחקי, האם תיתכן התייחסות מכובדת ל'מתקני' נוסח התפילה?, המעין מח, ד, תמוז תשס"ח; רפאל בנימין פוזן, "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם?", המעין מט, א, תשרי תשס"ט; יעקב לויפר, עוד על המדקדק ר' שלמה זלמן הענא, שם; דויד יצחקי, ההתייחסות למדקדק ר' זלמן הענא - מאמר תגובה, המעין, מט, ב, טבת תשס"ט; יעקב לויפר, תגובתי לתגובתו של ר' דוד יצחקי, שם
  4. ^ מאמר תגובה: יעקב לויפר, עוד על המדקדק ר' שלמה זלמן הענא