שלמה משה סוזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב שלמה משה סוזין
לידה לא ידוע
פטירה ה'תקצ"ו
מקום קבורה הר הזיתים
תחומי עיסוק הראשון לציון
תפקידים נוספים דיין, שד"ר וראש ישיבה

הרב שלמה משה סוזין (? - כ"ח בכסלו ה'תקצ"ו, 1835) היה מגדולי חכמי ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-19, שימש כשד"ר, ראש ישיבה והראשון לציון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כנראה בירושלים, אם כי ידוע שחי בצעירותו בחברון ולכן ייתכן שנולד בחברון. אביו היה רבי אליעזר סוזין, שעל מצבתו נכתב "הרב הישיש מתנהג בחסידות". נמנה עם חברי ישיבת המקובלים בית אל ופעל רבות למען היישוב היהודי בארץ ישראל שסבל בתקופתו מקשיים רבים.

בשנת ה'תקל"ח (1778) בקירוב, יצא לטורקיה כשד"ר מטעם קהילת חברון, ובשנת ה'תקס"ב (1802) יצא אל צפון אפריקה וטריפולי כשד"ר מטעם קהילת ירושלים. בשנת ה'תקס"ח (1808) הקים בעזרת נדיב עלום שם ישיבה בשם "בני משה" ועמד בראשה. באותה שנה יצא לתוניס בשליחות מטעם קהילת ירושלים.

בשנת ה'תקפ"ד (1824) מונה לתפקיד ראש חכמי ירושלים, "הראשון לציון". בשנת ה'תקפ"ו יצא פעם נוספת בשליחות לארצות צפון אפריקה על אף שכבר שימש בתפקיד הראשון לציון.

בין הרבנים שכיהנו לצדו בבית הדין היו: ר' חזקיה אברהם הכהן, ר' יהודה בן רבי רפאל נבון שהתמנה חמש שנים אחריו לתפקיד הראשון לציון, ר' שמואל הלוי, ר"מ הלוי, ור' ישראל חיים סגרי.

נפטר בכ"ח בכסלו ה'תקצ"ו (1836), ונקבר בחלקת הרבנים הספרדיים בבית הקברות הר הזיתים, לצד קברו של הראשון לציון, רבי רפאל משה בולה.

על מצבתו נכתב:

ציון במר תבכה בכי נהרות קבעות לדורות, אל הלקח ארון האלוהים. גדול אדוננו ורב, ציון כל הדרה, משה איש האלוהים רבן של בני הגולה, משיירי כנסת גדולה, גדול העצה ורב ציון קריית מועדינו נהפך לאבל מחולנו. נפלה עטרת ראשנו, מורנו ורבנו עמד בפרץ ירושלים, רעיא מהימנא, אבינו מלכנו, המלך שלמה משה סוזין זלה"ה. נלב"ע כ"ח כסליו התקצ"ו. יתומים הינו ואין אב מושיע ורב

.

יחסיו עם הקהילה האשכנזית בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמנו חודשה הקהילה האשכנזית בירושלים והרב סוזין שמר על קשר קרוב עם מנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים ר' מנחם מנדל משקלוב. היה בין היוזמים והיועצים כיצד לגאול את חצר האשכנזים הקדומה חורבת רבי יהודה החסיד.

כך מובא בספרם של אריה ליב פרומקין ואליעזר ריבלין "תולדות חכמי ירושלים": "אכן הרב הגדול הר"מ סוזין גילה אוזן מוהרמ"מ (מורנו הרב מנחם מנדל) ז"ל כי אין כל הצדקה להישמעאל על פי חק נמוסם להחזיק ולהתאחז בבתי דירה המוקדש לבית מדרש ותפילה..."

בעקבות התפתחות היישוב האשכנזי בירושלים החלו האשכנזים לתבוע את חלקם מכספי ההקדשות והעזבונות שנדבו יהודים מארצות אשכנז לארץ ישראל וירושלים. כמו כן החלו גם הם לשלוח מטעמם שד"רים לארצות שונות. מצב חדש זה יצר מחלוקות וסכסוכים קשים והרב סוזין מצא דרך להגיע להסכמה ופשרה המקובלת על כל הצדדים על אופן חלוקת הכספים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו לא הובאו לדפוס אך ניתן ללמוד על השפעתו הרבה מספרים אחרים שנכתבו בתקופתו. כתב תשובות רבות, חלק קטן מהן נדפסו בספריהם של חכמי הדור "חקקי לב" לרבי חיים פלאג'י, "חוקי חיים" לרבי חיים אברהם גאגין ו"חקרי לב" לרבי יוסף רפאל חזן, אך רובן נשארו בכתב יד בספרייתו של הרב יצחק בדהב. פרומקין כותב שהיה לו חיבור גדול בכתובים ואינו מציין את תוכנו. בראש הספר "תקנות ירושלים" נדפסה תשובתו על תקנת העזבונות ושם הוא מרבה בשבח ירושלים וחכמיה.

הסכמותיו מצויות בספרים רבים. כבר בשנת ה'תקמ"ח (1788) אנו מוצאים הסכמה ממנו על ספר "עבודת התמיד". נתן הסכמה והמלצה חמה לספר פאת השולחן לרבי ישראל משקלוב, למרות שהשניים נחלקו בעניין תקנת העזבונות, דבר המעיד כי מחלוקתם הייתה לשם שמים.

פנקסו בכתב ידו נשמר בספרייה הלאומית ובו רשימות וחידושים שונים.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצאצאיו ידועים בניו רבי יהודה סוזין ורבי חי ידידיה סוזין, ונכדיו אשר גם הם שימשו כשד"רים, ר' יצחק ב"ר חי ידידיה סוזין ורבי משה שלמה סוזין. אחת מבנות נינותיו היא השחקנית בקי סוזין פריישטדט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש חכמי ירושלים, מינהל החינוך הדתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]