שלמה ניצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה ניצן
200px תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1921
ליבאו שבלטביה
פטירה 26 בפברואר 2006 (בגיל 85 בערך)
עיסוק עיתונאי, עורך עיתון, מתרגם, עריכה ספרותית, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של שלמה ניצן, בית מגורי העיתונאים, ברחוב הפלמ"ח 13 שבתל אביב

שלמה ניצן (192126 בפברואר 2006) היה סופר עברי, מתרגם ועורך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה ניצן נולד בליבאו שבלטביה למשפחת סוחרים דתית. הוא למד בתלמוד תורה וגם למד עברית מילדותו. בשנת 1932, כשהיה בן אחת עשרה, הועלה עם הוריו לארץ ישראל, והמשפחה השתקעה בראשון לציון. בשנת 1933, כשהיה בן 12, שנה אחרי שעלה לארץ, הוא כבר ידע עברית מצוין. הוא סיים את בית הספר העממי בעירו, והשלים את לימודיו בלימודי ערב בתל אביב. עד מלחמת הקוממיות עסק בעבודות נגרות, בניין ומסגרות. שנה אחרי שעלה לארץ אמר שישראל זאת 'ארץ הכיף' בשבילו.

במלחמת העצמאות שירת ככתב צבאי, וערך ספריית ספרי כיס לחיילים. בשנת 1950 התמנה לעורך עיתון הילדים "משמר לילדים". העורך היה במשך שנים רבות הסופר, המשורר והמתרגם בנימין טנא. שלמה ניצן עבד יחד עם בנימין טנא עד שנת 1979, ואז נתמנה לעורך העיתון.

בשנת 1984 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שמו של לוי אשכול. כן זכה בפרס ברנר ובפרס חולון. סיפורו הראשון, "חגים בחולות", נדפס בשנת 1944, ברבעון "מחברות לספרות" של ישראל זמורה. שלמה ניצן היה יוצר פורה מאד, ופרסם סיפורי ילדים, מקור ותרגום, וכן נתפרסם בעיבודיו המקוריים ליצירות עם ידועות ואהובות.

שלמה ניצן נחשב לאחד היוצרים החשובים בפרוזה של סופרי דור תש"ח, ותרומתו לפרוזה של הדור היא גדולה. עיקר פרסומו היא הטרילוגיה הגדולה "צבת בצבת", רומן העוסק בגיבור הישראלי של מלחמת העצמאות, וביום השני, האפור, שלאחר המלחמה. על רקע סיפור משפחה רחב ובו יחסי בנים אבות מאוד מורכבים.

התגורר בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי, שבתאי דון-יחיא, דוד לאזר וברוך אדלר.

בשנת 2006 נפטר שלמה ניצן בתל אביב, בן 85 במותו. הוא נקבר בבית העלמין הירקון.

אשתו, נחמה ניצן, הייתה מחנכת ומבקרת ידועה של ספרי ילדים. בנו הוא הבמאי, המחזאי ומנהל התיאטרון עמרי ניצן. בתו היא אורית ניצן.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של שלמה ניצן ברחוב הפלמ"ח 13 בתל אביב.

מספריו למבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדמה בים, סיפורים, תל אביב, משרד הביטחון, 1984.
  • האימפריה הפרטית של זמירי-פיקאסו, רומן, ספרית פועלים, 1982.
  • בינו לבינם, רומאן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1953.
  • בסוגרים, סיפורים, מחברות לספרות, 1964.
  • יתד לאוהל, רומן, ספרית פועלים, 1960.
  • להיות עד, רומן, כרמל, ירושלים, 1993.
  • מהמגירה השלישית, כרמל, 1999.
  • מרחוב אל רחוב, תל אביב, 1968.
  • ספירת מלאי, ביתן, תל אביב, 2000.
  • צבת בצבת, טרילוגיה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1990.
  • רומנסה בחורף, ארבעה סיפורים, ספרית פועלים, 1995.
  • תופקוש, מסדה, תל אביב, 1975.
  • צמחתי להיות לפניך, שירים, הוצאת כרמל, 2009.

מספריו לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצריף ברחוב הצפצפות, ציירה צופיה לנגר, ניומן תל אביב, 1950. (הוצאת ביתן 2000).
  • המדורה על שפת הירקון, סיפורים, ציורים: שמואל כץ, מרחביה, 1955.
  • מעשה בדג של זהב ועוד ארבעה סיפורים, הוצאת מ. ניומן, 1956 .
  • אגדות נבחרות, מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, מסופרות עברית בידי יואב אביגדור, ערך: שלמה ניצן, הציורים: ז’ן לגרד, מזרחי תל אביב, 1964.
  • ‫אלכסנדר הגדול בארץ המופלאה, ועוד חמישה סיפורים, תרגם ועיבד שלמה ניצן, ציירה בינה גבירץ, ניומן תל אביב, תשט"ז 1956.
  • בקבוק-הפלאים, אגדות וסיפורים, תרגם ועיבד שלמה ניצן, ציירה יהודית ארן, צ'צ'יק תל אביב, תשי"ח 1958.
  • הגיבור הקטן, סיפור מימי המכבים, איורים: צופיה לנגר, ניומן תל אביב, תש"ך 1960.
  • שלוש משאלות ועוד שמונה סיפורים, "גדיים", הוצאת מ. ניומן, 1971.
  • גביע הזהב, מבחר אגדות-עם, נוסח עברי: שלמה ניצן, עם עובד, תל אביב, 1976.
  • גונב הכוכבים, 21 אגדות וסיפורים, ליקט וערך שלמה ניצן, ציורים: שמואל כץ, מזרחי תל אביב, 1972.
  • הגמד הערמומי, ליקט ותירגם: שלמה ניצן, ציורים: אריה גלזר, יבנה תל אביב, תשל"ד 1974.
  • הדבר המיוחד במינו בעולם, מבחר אגדות עם, נוסח עברי: שלמה ניצן, איורים ועטיפה: גיורא כרמי, זמורה ביתן, תל אביב, 1979.
  • דובאי ודוביקו, סוס הקרקס הגאה, שני סיפורים מאת ר’ צימניק, תורגם בידי שלמה ניצן, רישומים מאת המחבר, עם עובד, תל אביב, תשכ"ח 1968.

מספריו לילדים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השועל החכם, כתב: יואב אביגור, ציורים: ז'אן אש, הוצאת מ. מזרחי, 1964.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]