שלמה נקוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה נקוה
שלמה (מומו) נקוה זוכה אות הנשיא למתנדב
שלמה (מומו) נקוה זוכה אות הנשיא למתנדב
לידה 1954 (בן 66 בערך)
מידע כללי
לאום ישראלישראל  ישראל
ספורט
ענף ספורט כדורסל כיסאות גלגלים
מאזן מדליות
מתחרה עבור ישראלישראל  ישראל
המשחקים הפאראלימפיים
כדורסל
זהב ארנהם 1980 כדורסל

שלמה (מומו) נקוה (נולד בשנת 1954) הוא שחקן עבר בכדורסל כיסאות גלגלים, אלוף פאראלימפי (ארנהם 1980) בכדורסל כיסאות גלגלים. מייסד ויו"ר ארגון נכי ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקוה נולד וגדל בשכונת יד אליהו בתל אביב למשפחה קשת יום שסבלה מעוני. בגיל שישה חודשים הפך לילד נכה כתוצאה מכך שלקה בנגיף הפוליו שפרץ בשנות החמישים בישראל. אביו דוד, היה חייל בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, ונפל בשבי הגרמני. שהה בשבי 4 שנים. אימו ציפורה, עבדה בניקיון בתים והנקת תינוקות. לשלמה אח נכה וחמשה מאחיו נפטרו ממחלות. את רוב שנות ילדותו עשה בבתי חולים בעקבות ניתוחים רבים שעבר. הוא למד בבית הספר "תקומה" שהיה מיועד לנכי פוליו באותה העת. בגיל 13 החל לעבוד עם ועזר אימו ואחיו בתחנה המרכזית במכירת ירקות, במכירת בייגלה בעזרת תלת אופן ומכירת אבטיחים על גבי עגלה וסוס. בגיל 18 החל להסיע אומנים להופעות (צביקה פיק, הגשש החיוור, ששי קשת, יונה אליאן, אריה מוסקונה) ועסק בסחר עודפים. הוא עבד עם המפיק מנחם גולן בסרט מבצע יונתן, באבו אל באנת עם שייקה אופיר ובשלאגר עם הגשש החיוור.

נקוה ייסד את ארגון נכי ישראל והוביל את ציבור הנכים למאבק אשר במסגרתו התחולל שינוי משמעותי בזכויות הנכים. כיום ומזה 20 שנה משמש כיו"ר ארגון נכי ישראל.

ב-2008 יזם נקוה את הוצאתו לאור של מגזין חברתי בשם הארגון[1], שמטרתו העיקרית היא הגברת המודעות לציבור הנכים בחברה ושילובם בכל תחומי החיים כשווים בין שווים. נוסף לכך, ב-2012 הוביל להקמת תחנת רדיו חברתית בשם גלגלים ברשת - רדיו ללא מגבלות[2].

שחקן נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לאחר נישואיו הגיע לראשונה למועדון הספורט 'ספיבק' ברמת גן, שם נחשף למשחק כדורסל בכיסאות גלגלים. כעבור שנה של אימונים מפרכים בוקר ולילה, שישה ימים בשבוע, נבחר לייצג את ישראל במסגרת נבחרת העתודה בטורניר בין לאומי במשחקי סטוק מנדוויל באנגליה. לאור הצטיינותו צורף בשנת 1980 לנבחרת הבוגרת של ישראל עמה יצא לאולימפיאדת הנכים ארנהם (1980) בהולנד וזכה במדליית זהב פאראלימפית. הופיע עם הנבחרת גם באולימפיאדת הנכים ניו יורק וסטוק מנדוויל (1984).

עשייה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הקים ביחד עם משה בסד את עמותת "נכים דורשים שוויון" ומאוחר יותר בעקבות הצטרפותם של עשרות אלפי חברים שינו את שם העמותה לארגון נכי ישראל הבית של כולנו[3] ויחד הובילו בשנת 1999 את מאבק הנכים. הייתה לו חשיבות רבה בחקיקת חוקים שונים כמו: חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, חוק השילוב, חוק הנת"צים, חוק פיצוי לנפגעי הפוליו, חוק העסקת אנשים עם מוגבלות ושורה ארוכה של תקנות ושינוי חוקים לטובת ציבור האנשים עם מוגבלות.

נקוה שימש כיועץ בכיר לשרי תחבורה בנושא אנשים עם מוגבלות, הביא לשינוי בחשיבה ובתודעת הציבור לצורכי האנשים עם מוגבלות. הוא מסייע לחברות עסקיות בהעסקת עובדים עם מוגבלות, פועל לגיוס נכים לצבא ומעודד נכים להתנדב למשטרה ולכוחות הביטחון. וסף לכך, מונה נקוה לעמוד בראש הפורום הלאומי לקידום ספורט נכים, במסגרת הנציבות לשוויון זכויות לבעלי מוגבלות במשרד המשפטים.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2010 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי החיים על רגל אחת [4].

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקוה זכה באות הנשיא למתנדב.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 20 התחתן נקוה עם דבורה ונולדו להם שלושה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה נקוה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]