שלמה שפאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה שפאן
שלמה שפאן
לידה 24 בינואר 1898
פטירה 10 בינואר 1962 (בגיל 63)
עיסוק משורר, מתרגם, מחנך, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס טשרניחובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שלמה שְפַּאן (24 בינואר 189810 בינואר 1962) היה מורה ומפקח, סופר, משורר ומתרגם ישראלי. פעל להפצת השפה והתרבות העברית, היה חבר האקדמיה ללשון העברית, תרגם מספרות יוון העתיקה, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת פעמיים (תש"ט-1949 ותשט"ז-1956).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפאן נולד בראשית שנת 1898 ביארמולינץ (יארמולינצי; ברוסית: Ярмолинцы) שבפודוליה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), בנם של חיה לבית ריפניצר ואליעזר שפאן, סוחר. קיבל חינוך כללי לצד עברי מסורתי בבית ספר תיכון, ועסק בהוראת העברית בבית ספר עברי של רשת "תרבות" בקמנץ פודולסק, ולאחר מכן עבר לפולין שם לימד בגימנסיה היהודית לנערים בלודז'.

כחבר התנועה הציונית, עלה לארץ ישראל בשנת 1923, ושימש כשנה מורה בעין חרוד. באותה תקופה החל לפרסם שירים וסיפורים בעיתון "הפועל הצעיר". בהמשך עבר ללמוד ספרות עברית ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלים תואר שני בשנת 1933. באותה שנה נישא לד"ר רחל שפאן-גבריאלית (לבית רלב"ג) (1906–1991), אנטומולוגית במחלקה להגנת הצומח שליד משרד החקלאות,[1], עמה חי עד מותו. בתום לימודיו כיהן כסגן-מנהל הגימנסיה הריאלית בלפור והורה בבית המדרש למורים וגננות ע"ש לוינסקי. בשנת 1946 מונה למפקח משרד החינוך על בתי הספר התיכוניים הממלכתיים. משנת 1958 ועד לפטירתו כיהן כמרצה לספרות באוניברסיטת תל אביב.

באפריל 1957 הצטרף לאקדמיה ללשון העברית, ובה שימש כחבר יועץ לוועדות למונחי קרקע ולמונחי רדיו-אלקטרוניקה.[2] היה חבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים העברים, וכן היה חבר הבונים החופשיים בלשכת ברקאי.[3]

נפטר בתל אביב בינואר 1962, בגיל 63. נקבר בבית העלמין קריית שאול. לאחר מותו כונסו כתביו בשני כרכים. ארכיונו, ובו פנקסים, יומנים, רשימות בכתב-יד, רשימות להרצאות, מכתבים וכן סיפורים ושירים שלא פורסמו, שמור בספרייה הלאומית בירושלים.[4]

עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד עבודתו המקצועית עסק שפאן בתרגום וביצירה ספרותית (את תרגומיו מהספרות היוונית החל בשנת 1932)[5]. במיוחד נודעו תרגומי המופת שלו לשירה ולספרות יוונית עתיקה, כולל משלי אזופוס. תרגומיו אלו היו לראשונה בהטעמה הדקדוקית הנכונה של משקל ההקסאמטר, דבר שלא נעשה על ידי מתרגמים קודמים מיוונית עתיקה, ובהם שאול טשרניחובסקי. בשנת תש"ח הופיע תרגומו למחזה "יציאת מצרים" של המחזאי ההלניסטי יחזקאל הטראגיקן. בשנת תש"ט-1949 זכה בפרס טשרניחובסקי עבור תרגומו "ההמנונות ההומריים" (תש"ו).[6] בשנת תשט"ז-1956 זכה בפרס בשנית, על תרגומו להסיודוס.[7]

ספרי הסיפורים שכתב, בהם ספרו "בדרך מבית המחזה", התאפיינו בעדינות ובעתירה להבנה אנושית. כמו כן כתב מסות ומחקרים על ספרות עברית וכללית, בעיקר על ספרות יוון העתיקה והספרות היוונית-יהודית. בשנת תש"ה הוציא יחד עם יעקב בקר את "מבחר המסה העברית", שהיה בין הטובים בתחומו.

בנוסף חיבר שירים, בהם "שיר הילדים הפליטים" ו"שיר הנוטעים", ונהג לחתום עליהם באנאגרמה של שמו - "ש. נפש".[8] שיריו היו ליריים מאוד, בהירים ופשוטים, ונטו לרגשנות.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדרך מבית המחזה: ארבעה דברי ספור, ירושלים: חבורת סופרים אנך על ידי אחיאסף, תשי"א.[9]
  • משה גוטשטיין, זאב ליבנה, שלמה שפאן, הדקדוק העברי השמושי,‫ ירושלים ותל אביב: שוקן, תשי"ד. (‫מהדורה ב מתוקנת: תשט"ז; והופיע עוד במהדורות רבות נוספות)
  • שירים וסיפורים; מבוא: דב סדן,‫ תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964. ‬(ראה אור לאחר מותו)
  • מסות ומחקרים, תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הומרוס, המנון לאפרודיטי מיונית: ש. שפאן,‫ תל אביב: גזית, תרצ"ה.
  • הומרוס, המנון אל דמטר מיונית: שלמה שפאן, תל אביב: גזית, תרצ"ח.
  • הומרוס, המנון אל הרמס; מיונית: שלמה שפאן,‫ תל אביב: גזית, תש"ב.
  • הומרוס, ההמנונות ההומריים; תרגם מיונית שלמה שפאן, ערך והקדים מבוא משה שובה,‫ ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ו.
  • יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח.
  • הסיודוס, מעשים וימים: תיאוגוניה; מגן הירקליס; תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות שלמה שפאן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ז.
  • הומרוס, שירים הומריים: הימנונות; אפיגרמות; מלחמת הצפרדעים והעכברים תרגם מיוונית שלמה שפאן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ז.
  • משלי אַיְסוֹפּוֹס; תרגם מיוונית והוסיף מסה והערות שלמה שפאן; הציורים מעשה ידי בצלאל שץ,‫ ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך.[10]
  • שירת האלגיה היונית העתיקה; תרגם מיוונית וצירף מבואות והערות שלמה שפאן,‫ ירושלים: מוסד ביאליק (ספרי מופת מספרות העולם), תשכ"ב.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבחר המסה העברית: מראשית ההשכלה ועד ימינו; לֻקט וסֻדר בידי י’ בקר וש’ שפאן, תל אביב: גזית, תש"ה. (הופיע במהדורות נוספות)
  • ילקוט שירת ש. שלום: לבתי הספר ולנער; לקטו והקדימו מבואות שלמה שפאן וי. שה-לבן, תל אביב: יבנה, תשט"ו-1954.
  • מחשבות ודעות: אוסף של דברי עיון לתלמידי הכיתות העליונות של בתי הספר התיכונים ובתי המדרש למורים; ליקטו וערכו י’ בקר וש’ שפאן,‫ תל אביב: יבנה, תשי"ד. (הופיע במהדורות נוספות)
  • יחיאל קלינמן, דקדוק ולשון: ספר למוד ליסודות הדקדוק, הלשון והכתיב, 5 כרכים (לשנת הלמודים ד–ח); ערוך בידי שלמה שפאן, תל אביב: קרני (ספרית חנוך ומדע), תשי"ז–תש"ך 1956–1961. (הופיע במהדורות נוספות)
  • שירת מלחמה וגבורה בישראל; ליקטו וסידרו ראובן אבינעם, ש' שפאן, תל אביב: מערכות, תשי"ח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המחבר ויצירתו:

  • שלמה שפאן, שירים וסיפורים,‫ תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964
  • דב סדן, 'דברים לזכר שלמה שפאן ז"ל', זכרונות האקדמיה ללשון העברית כרך ט', תשכ"ב (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 55–57.
  • דב סדן, 'על שלמה שפאן', בספרו ארחות ושבילים: מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל אביב: עם עובד, תשל"ח 1977).

על תרגומיו:

  • יעקב בהט, 'שירת יוון בעברית', על המשמר, דף לספרות ואמנות, ל' בתשרי תשי"ז, 5 באוקטובר 1956, עמ' 1, 2.
  • אהרן שבתאי, 'שירת האלגיה היוונית בתרגום עברי', הארץ תרבות וספרות, כ"ט בטבת תשכ"ג, 25 בינואר 1963, עמ' 10, 14.
  • בנציון בנשלום, 'לשאלת ה"ספונדיאוס" בהכסאמטר העברי', בספרו ארחות יצירה: מסות ומאמרים, רמת גן: אגודת הסופרים העברים ליד הוצאת מסדה, 1966, עמ' 145–168 (דיון בתרגומיו של שלמה שפאן של השירה האפית היוונית)

ביבליוגרפיה של פרסומיו:

  • גדליה אלקושי, 'יצירת שלמה שפאן ז"ל (ביבליוגרפיה)', בתוך: שירים וסיפורים (תל אביב תשכ"ד 1964), עמ' 225–255.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]