שם טוב אבן שם טוב (השני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שם טוב אבן שם טוב
לידה ספרד
פטירה 1493
ה'רנ"ג
פורטוגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב שם טוב בן יוסף אבן שם טוב (השני) (נולד בספרד, בגירוש ספרד גלה לפורטוגל ובה נפטר בשנת ה'רנ"ג, 1493) היה דרשן, פילוסוף יהודי ומפרש הספר "מורה נבוכים" של הרמב"ם. היה תלמידו בתלמוד של ר' יצחק קנפנטון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נכדו של רבי שם טוב אבן שם טוב, מחבר "ספר האמונות", שהיה מגדולי מתנגדי הרמב"ם והפילוסופים היהודיים, ובנו של רבי יוסף אבן שם טוב, שהיה מתומכיו של הרמב"ם. הערצתו לרמב"ם הייתה מופלגת, ואמר שהלומד את הספר "מורה נבוכים" אהוב בעיני אלוהים ואדם ומובטח לו שהוא בן עולם הבא.

מחיבוריו נשתמרו בידנו פירושו למורה נבוכים, שנדפס במהדורות הקלאסיות של הספר לצד פירושיהם של החכמים האפודי, קרשקש ואברבנאל, וספר דרשות התורה שנדפס לראשונה בשלוניקי בשנת ה'רפ"ה.

הפירוש למורה נבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפירוש למורה נבוכים חיבר אבן שם טוב בשנת ה'רמ"ח (1488). הפירוש הופיע לראשונה בוונציה בשנת ה'שי"א (1551), ומאז הפך לפירוש קלאסי של ה"מורה", והוא זה שהקנה לאבן שם טוב את פרסומו.

מטרתו בפירוש הייתה לפענח את סתרי הספר בפני מעייני זמנו, מתוך נאמנות לדעתו של הרמב"ם. לצורך עבודתו נעזר בפרשנים שקדמו לו, החכמים אפודי, יוסף אבן כספי ומשה נרבוני. הוא מצטט גם את הרמב"ן מספר פעמים, ובכולן הוא חולק עליו. מבין פרשני המקרא בספרד הוא מצטט מתוך הסכמה רק את רבי אברהם אבן עזרא.

צבי גרץ טען כי אבן שם טוב לא העמיק לחקור בפירושיו וחיבוריו ולא היה הוגה מקורי;[1] אך חוקרים אחרים טענו שגרץ חרץ את משפטו של אבן שם טוב שלא כדין, והרב יוסף שלמה דלמדיגו אמר על אבן שם טוב ש"הוא איש ישר ונאמן בפירושו, וראוי לסמוך עליו יותר מכ"ד פירושים שראיתי על ספר המורה".[2]

רבי עזריה מן האדומים ייחס, בטעות, את הפירוש שעל ה"מורה נבוכים" לרבי שם טוב בן יוסף אבן שם טוב הראשון, מחבר "ספר האמונות" והמתנגד לפילוסופיה. במחצית הראשונה של המאה ה-19 פקפק רבי יצחק שמואל רג'יו על יחוס זה, וטען שמחברו של הפירוש הוא הרב שם טוב בן יוסף אבן פלקירה. כיום מנוי וגמור שמחבר הפירוש הוא רבי שם טוב בן יוסף אבן שם טוב השני, נכדו של מחבר "ספר האמונות", ואילו פירושו של רבי שם טוב בן יוסף אבן פלקירה למורה הנבוכים הוא פירוש אחר, שנדפס בנפרד בשם "מורה המורה". מסקנה זו הוכחה במחקריהם של יצחק בר לווינזון[3] ורבי מתתיהו שטרשון.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J.Guttman, Die Familie Schemtob in ihren Beziehungen zur Philosophie, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, LVII [57] (1913), 447-451.
  • אברהם מטרוטייאל, השלמת ספר הקבלה, בתוך: שתי כרוניקות עבריות מדור גירוש ספרד, ירושלים: ה'תשנ"א, עמ' 39.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי ימי ישראל, ו, עמ' 248.
  2. ^ נובלות חכמה, בזיליה ה'שצ"א, קיא, ב.
  3. ^ ריב"ל, בית האוצר, עמ' 252–253.
  4. ^ מבחר כתבים, עמ' רכג-רכז.