שמאל יהודי
.jpg)
תנועות שמאל יהודיות מורכבות מיהודים המזדהים או תומכים באידאולוגיית שמאל ובליברליזם המעוגנים בתפיסת העולם היהודית, הן כיחידים והן באמצעות ארגונים. לא קיימת תנועת שמאל יהודית מרכזית המאחדת את כל תומכי האידאולוגיה.
במהלך ההיסטוריה, יהודים בלטו בהנהגת תנועת הפועלים, ארגוני זכויות אדם, תנועות למען זכויות האישה, אנטי-גזענות, אנטי-קולוניאליזם, אנטי-פשיזם ואנטי-קפיטליזם באירופה, ארצות הברית, אוסטרליה, אלג'יריה, עיראק, אתיופיה, דרום אפריקה וישראל. בנוסף, יהודים רבים היו חלק מתנועות שדגלו באנרכיזם, סוציאליזם, מרקסיזם וליברליזם.
סקירה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורשי השמאל היהודי בתנועת ההשכלה, שקידמה רעיונות של רציונליזם, ליברליזם, חירות המחשבה וביקורתיות. בסוף המאה ה-18 החלו תהליכי אמנציפציה ליהודים בצרפת ובארצות הברית, ואלה התבססו על עקרונות הליברליזם והשוויון בפני החוק של תנועת הנאורות. עקרונות אלה היו גם הבסיס האידאולוגי של תנועות השמאל באותה עת, ומטבע הדברים יהודים רבים תמכו בתנועות אלה והיו פעילים בהן. בין השאר, יהודים תמכו במהפכה האמריקאית של 1776, במהפכה הצרפתית של 1789 ובמהפכות אביב העמים באירופה ב-1848. באנגליה רוב היהודים היו תומכי המפלגה הליברלית, שהובילה את המאבק הפרלמנטרי לשוויון זכויות ליהודי אנגליה (אנ').
מעמד הפועלים היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המהפכה התעשייתית, בסוף המאה התשע-עשרה, צמח מעמד הפועלים היהודי במזרח ומרכז אירופה. בתוך זמן קצר קמה גם תנועת פועלים יהודית, הבונד, שהוקמה בליטא, פולין ורוסיה בשנת 1897. ארגונים סוציאליסטיים יהודיים קמו בתחום המושב של היהודים באימפריה הרוסית, ויהודים רבים היו פעילים בתנועות אנרכיסטיות, סוציאליסטיות, סוציאל-דמוקרטיות וקומוניסטיות.
עם התחזקות הציונות כתנועה פוליטית הוקמו גם מפלגות ציוניות סוציאליסטיות, בהן פועלי ציון ומפלגת העם היהודית.
משנת 1880 החלה הגירה של יהודים ממזרח אירופה, ונוצרו קהילות יהודיות באיסט אנד בלונדון, בפלעצל בפריז, בלואר איסט סייד בניו יורק ובבואנוס איירס, וגם בהן בלטו יהודים בפעילות סוציאליסטית. בארצות הברית יצא לאור The Forward, כתב עת ביידיש של התנועה הסוציאליסטית היהודית בארצות הברית. בין הפעילים באיגודי העובדים בארצות הברית נמנו רוז שניידרמן, אברהם קאהאן, מוריס וינצ'בסקי ודייוויד דובינסקי. בתקופה זו ראו אור גם כתבי העת ארבעטער פריינד בלונדון ופרייע ארבעטער שטימע בארצות הברית.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 יהודים מילאו תפקיד מרכזי במפלגות סוציאל-דמוקרטיות בגרמניה, רוסיה, אוסטרו-הונגריה ופולין. פעילים אלה דגלו במגוון גישות, ונמנו בהם רוזה לוקסמבורג, ליאון טרוצקי וולדימיר מדם. בתקופה זו הוקם גם חוג הפועלים היהודים.
שמאל יהודי ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים רבים ברחבי העולם קיבלו בברכה את המהפכה הרוסית (1917) שציינה את נפילתו של משטר שביצע פוגרומים אנטישמיים. הם האמינו שהקמת ברית המועצות תביא לשיפור במצבם של יהודי רוסיה. יהודים רבים היו פעילים במפלגות קומוניסטיות, הן ברוסיה והן במדינות מערביות.
המשטר הקומוניסטי בברית המועצות תמך בתחילה ביהודים, מימן לימודים ביידיש ויצר את המחוז היהודי האוטונומי בבירוביג'ן, אך לאחר זמן מה ביצע טיהורים אנטישמיים והפיץ עלילות דם, כגון משפט הרופאים.
הוגי שמאל יהודים במרכז ומערב אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד תנועות הפועלים היהודיות פעלו הוגי שמאל יהודים במרכז ומערב אירופה בקרב מעמד הביניים. אלה שילבו יסודות רדיקליים במסורת היהודית. לדוגמה, מרטין בובר התבסס על תנועת החסידות כאשר ניסח את הפילוסופיה האנרכיסטית שלו, גרשם שלום היה אנרכיסט וחוקר קבלה, ולטר בנימין שילב בין מרקסיזם ומשיחיות יהודית, גוסטב לנדאואר היה יהודי דתי וקומוניסט ליברטריאני, יעקב ישראל דה האן שילב סוציאליזם עם יהדות חרדית, ברנרד לזר היה פעיל שמאל ותמך בציונות החל מ-1897, וולטר רתנאו היה דמות מובילה בשמאל היהודי ברפובליקת ויימאר.
שמאל יהודי באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמיחת הפשיזם באירופה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים גרמה ליהודים רבים להפוך לפעילים בארגוני שמאל, ובמיוחד במפלגות קומוניסטיות, שהיו בחזית המאבק האנטי-פשיסטי. לדוגמה, מתנדבים יהודים רבים לחמו בשורות הבריגדות הבין-לאומיות במלחמת האזרחים בספרד[1] ובכוחות ההתנגדות בקרב ברחוב כייבל נגד הפשיסטים הבריטים בהנהגת אוסוואלד מוסלי. פעילויות אלה הושפעו מהוועד היהודי האנטי-פשיסטי בברית המועצות.
במלחמת העולם השנייה היה לשמאל היהודי חלק מרכזי בהתנגדות לנאציזם. לדוגמה, פעילי תנועת פועלי ציון שמאל בלטו במאבקים של הארגון היהודי הלוחם ובמרד גטו ורשה.
הציונות הסוציאליסטית בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ציונות סוציאליסטית
תנועת הציונות הסוציאליסטית הוקמה ברוסיה על ידי דב בר בורוכוב, נחמן סירקין וא"ד גורדון, שתמכו במידת מה במרקסיזם ובקומוניזם. התנועה התפתחה במאה העשרים, במיוחד לאחר העלייה השנייה, והפכה לארגון משמעותי ביישוב הישן. המוסדות הלאומיים הבולטים שהקימה התנועה הציונית בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל היו ארגונים סוציאליסטיים, בהם פועלי ציון, הסתדרות העובדים ומפלגת מפא"י. רוב מייסדי האומה, בהם דוד בן-גוריון וגולדה מאיר, דגלו בסוציאליזם. בתקופה זו הוקמו קיבוצים רבים, שהיו למעשה מעין ניסוי בסוציאליזם מעשי.
ארגונים סוציאליסטיים שהוקמו בתחילת המאה ה-20 בלטו בפעילותם לאחר קום המדינה, ופעלו בה במשך שנים ארוכות. בין הארגונים הללו נמנים מפלגת העבודה הישראלית, הבונים דרור, הסתדרות העובדים, נעמת, השומר הצעיר, התנועה הקיבוצית ומכון המחקר גבעת חביבה. רוב הארגונים מיוצגים בהסתדרות הציונית העולמית.
שמאל יהודי במחצית השנייה של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה ירידה בהשפעתן של התנועות הסוציאליסטיות בעולם. ארגוני שמאל יהודיים שהוקמו באותה עת, כגון New Jewish Agenda, היו לרוב בעלי השפעה שולית בלבד. הבונד המשיך לפעול, והקים סניפים במדינות רבות, בהן אוסטרליה, בלגיה וקנדה.
בשנת 1968 חלה התעוררות מחודשת בסוציאליזם בארצות הברית ובמערב אירופה שכונתה "השמאל החדש" ונמשכה מספר שנים. בתנועה זו היו שני היבטים יהודיים: בין פעילי התנועה ומנהיגיה היו יהודים רבים, וכמו כן עלו בדיוני התנועה נושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי ולפיגועי טרור שבוצעו נגד ישראל באותה תקופה[2].
שמאל יהודי במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במאה ה-21 הפך היחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני למרכיב מרכזי בזהותם הפוליטית של ארגוני שמאל יהודיים. תמיכה בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני מאפיינת ארגונים כמו קול יהודי לשלום, IfNotNow, ג'יי סטריט ותנועות דומות בקנדה ובבריטניה[3]. חלק מהתנועות הללו הן אנטי-ציוניות.
בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 התאחדו מספר תנועות שמאל יהודיות בארצות הברית בקריאה להיאבק בממשל טראמפ ובארגוני עליונות לבנה הקשורים אליו[4]. ארגונים אלה פעילים גם למען שינוי חוקי ההגירה לארצות הברית ובמאבקים נגד אנטישמיות בארצות הברית.
משנת 2015 החלה בארצות הברית התעניינות מחודשת באנרכיזם יהודי.
שמאל יהודי במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמאל יהודי בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמאל היהודי בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד היה פעיל מאוד בתנועה נגד האפרטהייד (אנ'), ובמיוחד נודעה במאבק זה הלן סוזמן. במשפט ריבוניה (אנ') בלטו הנאשמים היהודים, שהיו אנשי שמאל ליברליים, בהם ג'ו סלובו, דניס גולדברג וארטור גולדרייך.
שמאל יהודי בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודי בריטניה היו בעלי השפעה במפלגות שמאל בממלכה המאוחדת במשך שנים ארוכות, במיוחד במפלגת הלייבור ובמפלגה הליברל-דמוקרטית.
במהלך השנים שבהן המפלגה הליברלית הייתה מפלגת השמאל הבולטת בבריטניה, בלטו בה שני אישים יהודים: הרברט סמואל, שהיה מנהיג המפלגה מ-1930 עד 1935, ורופוס אייזקס, היהודי הבריטי היחיד שקיבל תואר מרקיז. יהודים ליברלים נוספים שבלטו בפעילות ציבורית בבריטניה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היו ליונל דה רוטשילד (שהיה היהודי הראשון שכיהן כחבר פרלמנט), סר דייוויד סלומונס, אדווין מונטגיו, הברון לסלי הור-בלישה, הברון סמואל מונטגיו וטרביטש לינקולן.
בתחילת המאה העשרים עלתה הפופולריות של מפלגת הלייבור, שהייתה אז בעלת עמדות רדיקליות וסוציאליסטיות יותר מהמפלגה הליברלית. בין הדמויות המשפיעות בתקופה זו במפלגת הלייבור נמנו לאונרד וולף, הרולד לסקי, מיקלוש קלדור, קרל מאנהיים והלורד עמנואל שינוול, מנהיג פועלים שלימים היה שר המלחמה בממשלת קלמנט אטלי.
יהודים רבים המשיכו להיות פעילים במפלגת הלייבור ובארגוני שמאל בריטיים, וקיבלו תפקידים בממשל הבריטי לאורך המאה העשרים. פוליטיקאי יהודי בולט במפלגת הלייבור בעידן זה היה ליאו אבסה (אנ'), שיזם הצעות חוק פרטיות שביטלו הפללת הומוסקסואליות ושיפרו את חוקי הגירושין בבריטניה. רוברט מקסוול, שהפך לאיל עיתונות בשנות ה-80, היה חבר פרלמנט של מפלגת הלייבור בממשלת וילסון בשנים 1964 עד 1966.
בשנות ה-70 וה-80 חלו שינויים במפלגת הלייבור, וקבוצות שמאל רדיקלי התפצלו ממנה. טוני בלייר, שכיהן כראש ממשלת בריטניה משנת 1997 ועד לשנת 2007, שילב יהודים רבים בפעילות הממשלה, הן כשרים והן כיועצים. בין הדמויות הבולטות בשנים אלה נמנים פיטר מנדלסון ואונה קינג.
בממשלתו של יורשו של בלייר, גורדון בראון, כיהנו האחים דייוויד מיליבנד ואד מיליבנד כחברי קבינט. אביהם היה ראלף מיליבנד, שדגל במרקסיזם[5]. לאחר מאבק פוליטי בשנת 2010 אד מיליבנד הפך למנהיג היהודי הראשון במפלגת הלייבור. מאז ממשיכים יהודים להיות בין הפעילים הבולטים הן במפלגת הלייבור והן במפלגה הליברל-דמוקרטית.
בנוסף לפעילות מפלגתית, קיימים מספר ארגוני שמאל של יהודים בריטיים.
שמאל יהודי בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1934 נוסד ועד העובדים היהודי בארצות הברית, כתגובה לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה. הוועד פועל למען זכויות עובדים וכן בחיזוק הקשר בין הקהילה היהודית-אמריקאית לאיגודי עובדים בארצות הברית.
במהלך קמפיין הבחירות של רונלד רייגן בשנת 1984 הוא קיבל 31% מקולות המצביעים היהודים לעומת 67% שקיבל מועמד המפלגה הדמוקרטית וולטר מונדייל. מאז נשמר דפוס ההצבעה של יהדות ארצות הברית, והמועמדים הדמוקרטים זוכים לכ-75% תמיכה[6].
במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020 הצביעו 77% מיהודי ארצות הברית לג'ו ביידן, בעוד 22% הצביעו לדונלד טראמפ[7].
מבצע צוק איתן ב-2014 גרם לעימות אידאולוגי בין ארגוני שמאל יהודים בארצות הברית ובקנדה לבין ארגונים יהודיים ממסדיים כגון הפדרציה היהודית ואיפא"ק, שתמכו בפעולות ישראל במהלך המבצע. ארגוני שמאל יהודיים כגון קול יהודי לשלום, IfNotNow ותנועות דומות זוכים לתמיכה גוברת מאז 2016, ופעילים במגוון פעילויות של ארגוני שמאל אמריקאים[8]. עיקר התמיכה מגיע מצעירים יהודים, שהם ביקורתיים כלפי ממשלת ישראל ומרגישים אהדה כלפי הפלסטינים, יותר מיהודים אמריקאים מבוגרים.
ארגוני שמאל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – שמאל פוליטי בישראל
השמאל הפוליטי בישראל הוא מחנה שאידאולוגיית היסוד שלו מבוססת על שוויון, זכויות אדם ומימושם במדינת ישראל באמצעות הציונות. השמאל בישראל מזוהה עם סוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה, תמיכה בערכים של ליברליזם חברתי, ושוויון בפני החוק.
מפלגות שמאל רבות קמו בישראל, אך במהלך השנים הן התפרקו או התאחדו עם מפלגות אחרות. מפלגות השמאל הבולטות כיום הן מפלגת העבודה, מרצ וחד"ש.
בין האישים הידועים שפעלו בארגוני שמאל בישראל במשך השנים נמנים אורי אבנרי, שולמית אלוני, יוסי ביילין, מאיר וילנר, דב חנין, רן כהן, מתי פלד, עמיר פרץ, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד.
בנוסף למפלגות פוליטיות קיימים בישראל ארגוני שמאל מדיני, ארגוני שמאל חברתי-כלכלי, תנועות נוער ומספר עיתונים, כתבי עת וכלי תקשורת. כמו כן קיימים מספר ארגוני שמאל רדיקלי.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jonathan Hyman - Jews in Britain During the Great War, באתר אוניברסיטת מנצ'סטר, אוקטובר 2001 (באנגלית).
- ^ The New Left, באתר הספרייה היהודית המקוונת, 2008 (באנגלית).
- ^ The rise of ‘If Not Now’ and the collapse of the pro-Israel consensus, 10 בספטמבר 2014 (באנגלית).
- ^ ארגונים יהודיים נגד טראמפ: "משתמש באנטישמיות כנשק", באתר ynet, 21 באוגוסט 2019.
- ^ Labourism and socialism: Ralph Miliband’s Marxism, בכתב העת "International Socialism", 4 בינואר 2011 (באנגלית).
- ^ Jewish Voting Record in U.S. Presidential Elections, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^
דניאל זירי, מדגמים: יותר מ-75% מיהודי ארה"ב נתנו את קולם לביידן, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2020.
- ^ Michelle Goldberg, Mazel Tov, Trump. You’ve revived the Jewish left, באתר "The Salt Lake Tribune", 26 באוגוסט 2019 (באנגלית).
