שמואל בוגלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמואל בוגלר
שמואל בוגלר כיום.
לידה 22 בנובמבר 1929 (בן 90)
הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1947
השתייכות משטרת ישראלמשטרת ישראל  משטרת ישראל
תקופת שירות 19491985
דרגה תת ניצב תת ניצב
תפקידים בשירות
  • מפקד תחנת באר שבע
  • מפקד תחנת קריית גת
  • ראש מחלקת תנועה במשטרת ישראל
  • סגן מפקד המחוז הדרומי
תפקידים אזרחיים מזכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמואל בוגלר (נולד ב-22 בנובמבר 1929) הוא ניצול שואה, משבויי גוש עציון במלחמת העצמאות, תת ניצב בדימוס במשטרת ישראל, לשעבר מזכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגלר נולד בבודרוגקרסטור שבהונגריה ב-1929, הצעיר מבין עשרה ילדיהם (שרה (ברנדל), משה נתן, אלכסנדר, רחל לאה, הענשע מינדל, יעקב, צבי, אברהם, חיים) של מרדכי ורייזל. האב היה סוחר ושמואל סייע בפרנסת המשפחה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם השנייה בשנת 1941 נאסר אביו של בוגלר למשך שנה וחצי לאחר עלילה אנטישמית. שלושה מאחיו של בוגלר גויסו לפלוגות העבודה. אחד מהם נרצח בבוכנוואלד ושניים מהם שרדו בשבי הצבא האדום.

במרס 1944 פלש הצבא הגרמני להונגריה והחלה שואת יהודי הונגריה. באביב, מיד לאחר חג הפסח, גורשו יהודי הכפר לגטו שטורליהויהי.[2] ככל יהודי הגטו, הצטווה האב לגזוז את פאותיו וזקנו. מהגטו גורשו שמואל ובני משפחתו לאושוויץ. הוריו של בוגלר ושלושת ילדיה של דודתו נשלחו בסלקציה לתאי הגזים ונספו. בוגלר ואחיו חיים עברו את הסלקציה ולאחר מספר ימים נשלחו למחנה עבודה ליד ורוצלאב. במקום היו מאות יהודים מפולין. רוב היהודים ההונגרים לא ידעו יידיש, ובוגלר ואחיו, דוברי היידיש, הפכו למתורגמנים בין הקבוצות.

ב-31 בינואר 1945 הוצאו בוגלר ואחיו לצעדת מוות והגיעו לבוכנוולד, שם שוחררו על ידי הצבא האמריקאי. לאחר חודשיים שבו השניים לכפרם, שם גילו שאחד מאחיהם ואחת מאחיותיהם שרדו אף הם. אח ואחות נוספים היגרו מאירופה עוד לפני המלחמה.

בוגלר הצטרף לבני עקיבא ובאמצעות ארגון "הבריחה" עבר בוגלר לווינה, למחנה עקורים בגרמניה ומשם לאיטליה.

במאי 1947 עלה בוגלר על אוניית המעפילים "מורדי הגטאות". האונייה נתפסה על ידי הבריטים ושמואל נעצר והוחזק במחנות המעצר של הבריטים בקפריסין. רק באוקטובר 1947 הגיע לארץ ישראל והתאחד עם אחותו[3]

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגלר התגייס למחלקה הדתית של הפלמ"ח. בדצמבר 1947 יצא מתל אביב לירושלים עם שיירת מזון. בוגלר לחם בגוש עציון על הגנתו ועם נפילת הגוש במאי 1948 נפל בשבי הלגיון הירדני. במחנה השבויים בעבר הירדן הצטרף בוגלר לכוחות השיטור והיה סגן המפקד. בוגלר היה אחראי על חלוקת האוכל והמים וכן על המסדרים במחנה. הוא למד היסטוריה, גאוגרפיה ומתמטיקה והתאמן בכדורעף.

שמואל בוגלר בימיו במשטרה

באפריל 1949, לאחר כמעט שנה בשבי, שוחרר שמואל והתגייס למשטרה. בוגלר עבר קורס קצינים, ובמהלך השנים מונה למפקד תחנת באר שבע[4] ותחנת קריית גת, הקים את הלשכה המשפטית בבאר שבע, מונה לראש מחלקת התנועה של המטה הארצי במשטרת ישראל, ומילא תפקידים בכירים, כולל תפקיד סגן מפקד המחוז הדרומי[5]

ב־26 ביוני 1951 התחתן בוגלר עם שושנה (לבית זמברובסקי), ששרדה את מלחמת העולם השנייה עם משפחתה, בסיביר, עלתה לארץ ישראל לראשונה בשנת 1947 באקסודוס, הוחזרה על ידי שלטונות המנדט הבריטי לגרמניה להמבורג, למחנה מעצר, עלתה לארץ שנית ב-9 בספטמבר 1948 באניה פניורק.

בשנת 1985, לאחר פרישתו לגמלאות בדרגת תת-ניצב, נתמנה בוגלר לתפקיד מזכ"ל המועצה הלאומית למניעת תאונות והיה ממקימי המכון הארצי לנהיגה מונעת. בוגלר מילא תפקידים ציבוריים נוספים ומתנדב במחלקה לחסידי אומות העולם ביד ושם כמתרגם עדויות מהונגרית לעברית.

בוגלר כיהן כנציג ציבור בבית הדין לעבודה בירושלים.

במשך שנים רבות נפגש בוגלר עם בני נוער, מבוגרים, חיילים ואזרחים ומספר את קורותיו ואת סיפור משפחתו וקהילתו במהלך השואה ואחריה.

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ח (2018) היה בוגלר מבין מדליקי המשואות ביד ושם.[6]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשמואל ולשושנה בן אחד, אבי יליד 1953, ובת אחת, ענת בוגלר- בן אוליאל, חמש נכדות וחמישה נינים.

שמואל בוגלר ואשתו, שושנה בוגלר.

ספר בהשתתפות בוגלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה של מיכל פרינס "רק הילדות אינה מזדקנת" (הוצאת כרמל, עריכה: מירה קני-פז, (2013)) מועלה סיפורם של שמונה שורדי שואה שחוו את השואה בילדותם. הספר הוא פרי השתתפותם של קבוצת כתיבה אוטוביוגרפית שהתקיימה בסניף 'עמך' בירושלים.

בקבוצה נמנים: רחל צלניקר, מרגלית פריד, שמואל בוגלר, אסתר רוטר, יעקב הצובאי, יונה אלטשולר, אליסיה וסרטייל ומירה קני-פז,[7][8]

ארגון יוצאי מרכז אירופה, סניף ירושלים אירח שלושה מהכותבים: כולל את בוגלר, אשר סיפרו את סיפור השתיקה, הכתיבה והשחרור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]