שמואל בן חנניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי שמואל בן חנניה הנגיד (במקורות הערביים: אבו מנצור; נפטר ב-1160) היה רב ורופא, ראש ישיבת מצרים ומנהיג יהדות מצרים במאה ה-12.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במצרים למשפחה מיוחסת למלכות בית דוד, סבו היה רבי נתנאל "גדול הישיבה" ואביו חנניה תואר "שר גדול, חמדת השרים והדרת הרופאים". אחיו, ר' אברהם, תואר כחסיד במעשיו והיה אף הוא רופא.

אבו מנצור היה רופאו האישי וידידו הטוב של הח'ליפה הפאטמי אל-חאפיז (אנ'). הוא הנהיג את קהילת יהודי מצרים והזמין לארמונו את רבי יהודה הלוי שבעת מסעו לארץ הקודש נסע מצרימה לפגשו. לאחר פגישתם כתב ריה"ל כמה שירים המפארים ומהללים את הנגיד, במכתב שכתב לאחר ביקורו הוא מתארו בתיאורי גדולה מופלגים.

יש המייחסים לו את חיבור "מבוא התלמוד לשמואל הנגיד", בניגוד לייחוס המקובל לשמואל הנגיד, ואולם קמו מפקפקים על ייחוס זה בשל ציטוט שלשלת הקבלה להראב"ד בתוכו שאינו מתאפשר כרונולוגית אם היה רבי שמואל בן חנניה מחבר המבוא.

בשנותיו האחרונות היה מושא לרדיפה של יהודי בשם 'זוטא', הלה הלשין על רבי שמואל בן חנניה לפני השלטונות והביא להדחתו ממשרתו כנגיד יהודי מצרים, זוטא תפס את מקומו לתקופה קצרה והשתמש בשם המכובד יותר "שר שלום", אך לאחר ששים וששה ימים הודח ממשרתו ורבי שמואל הוחזר אליה. לאחר פטירתו ב-1160 נותרה משרת הנגיד לא מאוישת עד עליית צלאח א-דין לשלטון, אז חכר שר שלום (זוטא) את המשרה שכללה סמכויות רחבות כמו גביית מסים בתוך הקהילה היהודית. עם הגעת הרמב"ם למצרים ב-1165 פעל להדחת זוטא מן המשרה, הוא עצמו סירב לכהן בתפקיד באופן רשמי והמשרה נותרה שוב בלתי מאוישת עד למינוי רבי אברהם בן הרמב"ם לנגיד מצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.