שמואל בנימין דנציג
| צילום מהאוסף של מוריס ספיצר בארכיון מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה | |
| לידה |
12 בנובמבר 1873 וצ'ה (ואגווצ'ה), סלובקיה, אז בממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| נרצח |
1944 (בגיל 70 בערך) אושוויץ |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית ממלכת רומניה ממלכת הונגריה |
| מקום מגורים | סיגטול מרמציי (מרמרוש סיגט) |
| תחומי עיסוק |
רב העדה ה"ספרדית" בסיגט (חסידית משכילית) 1944-1906 פעיל ציוני |
| השכלה |
ישיבת פרשבורג ישיבה עדת ישורון בפרנקפורט דמיין מוסד אקדמי בפרנקפורט אם מיין |
| חיבוריו | "שלוש גניאלוגיות של המוסר באגודת ישראל" |
| תקופת פעילות | 1906–1944 (כ־38 שנים) |
| השתייכות | תנועת המזרחי |
| רבותיו |
הרב שמחה בונם סופר הרב שלמה זלמן ברויאר |
| בני דורו |
הרב יואל טייטלבוים הרב ישראל הגר (אהבת ישראל) |
| בת זוג | רוז'ה לבית קראוס |
| אב | הרב מרכוס (מרדכי) דנציג בווצ'ה |
| אם | חנה לבית קירץ |
| ילדים | הלל דנציג |
| פרסים והוקרה | עיטור המסדר "כתר רומניה" בדרגת אביר |
| תפקידים נוספים | |
|
חבר במועצת העיר סיגט מראשי תנועת המזרחי בטרנסילבניה | |
שמואל בנימין בן מרדכי דנציג (בהונגרית: Danzig Samu, בגרמנית ורומנית: Samuel Beniamin Danzig; 12 בנובמבר 1873[1] – 1944) היה רב ופעיל ציוני דתי שפעל בחבל מרמורש תחת השלטון הונגרי במסגרת אוסטרו-הונגריה, ואחר כך ברומניה. החל מ-1906 עמד בראש הקהילה הידועה כקהילה ה"ספרדית" בעיר סיגט, שאימצה בהמשך רוח משכילית. קהילה זו פקדה את ה"ויז'ניצר קלויז". הרב דנציג היה אחד מראשי תנועת המזרחי באזור. אחרי סיפוחה מחדש של צפון טרנסילבניה להונגריה ב-1940 נספה בשנת 1944 בשואת יהדות הונגריה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמואל בנימין דנציג נולד ב-1873 בעיירה וצ'ה, בסלובקיה, אז ואגווצ'ה בממלכת הונגריה במסגרת אוסטרו-הונגריה, במשפחת הרב מרכוס מרדכי דנציג, רב העיירה, ואשתו - חנה (האני) דנציג לבית קירץ. הוא למד בישיבת פרשבורג בברטיסלבה אצל הרב שמחה בונם סופר "שבט סופר" ואחר כך בפרנקפורט דמיין בישיבת הרב שלמה זלמן ברויאר, רבה של עדת ישורון. במקביל למד לתואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת בזל. בשנת 1906 נבחר לרב הקהילה החסידית ה"ספרדית" של שומרי תורה משכילים, שקמה בעיר סיגט מסביב לבית הכנסת הספרדי הוא נהג לדרוש בשפות הונגרית וגרמנית, ובימי חג בעיקר בגרמנית. דרשותיו בשבת שובה ובשבת הגדול משכו קהל רב. זכה להכרה מצד האדמו"ר מוויז'ניץ משושלת הגר, דבר שעורר מחאות בקרב חסידי סאטמר שעמדו בראש רבנות סיגט. הרב ד"ר דנציג נמנה עם מנהיגי תנועת המזרחי בסיגט וצפון טרנסילבניה והשתתף בקונגרס הציוני ב-1907, כמו כן, השתתף בכנסים ציוניים נוספים ובכנסים של הקונגרס היהודי העולמי. כמנהיג ציוני העיר אירח בסיגט את הרב מאיר בר-אילן שהשתתף בכנס ראשון של ציוני האזור. ניהל את קהילתו למשך 38 שנה, וכנציג היהודים, היה חבר במועצת העיר. כמו כן עמד בראש שלוחת הג'וינט המקומית. היה מעורה בחיי העיר ויחד עם שאר העדות, תרם, בין היתר, לבנייה ב-1913 של היכל התרבות של סיגט.[2] בשנת 1940 בעקבות תכתיב וינה סופחה העיר סיגט בחזרה להונגריה. ב-1944 היהודים רוכזו בגטו והרב דנציג התמנה בראש מועצת הגטו. יחד עם רוב יהודי סיגט נשלח למותו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב דנציג היה נשוי לרוז'י (שושנה) לבית קראוס ונולדו להם חמשה ילדים: יוצי, אוטי, הילל אימרה, טיבור-יונתן ופסי. הלל דנציג היה מנהיגה של תנועת הנוער "אביבה באריסיה" היה עיתונאי באוי קלט (מזרח חדש) עד 1940, ניצל ברכבת קסטנר. ואחרי עלייתו לישראל בשנת 1945 היה חבר מערכת "דבר" סופר והיה פעיל במפלגת (מפא"י) הבן השני, הרופא טיבור יונתן דנציג, גויס בשלהי שנת 1942 לעבודת כפייה בצבא ההונגרי באוקראינה ונספה בינואר 1943. בנו השלישי היה ד"ר מנחם דניב, מזכ"ל תנועת הנוער העובד והלומד, ממייסדי קיבוץ מעגן ומייסדה של מכללת עמק הירדן.[3]
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיטור של הממלכה הרומנית בדרגת אביר.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתב ספר בתחום האתיקה: Drei Genealogien der Moral Agudath Israel (שלוש גניאלוגיות של המוסר באגודת ישראל)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Baruch Tercatin, Lucian-Zeev Herșcovici – Prezențe rabinice în perimetrul românesc Editura Hasefer, București, 2008
עמודים 126–127
- Moshe Carmilly-Weinberger – A zsidóság története Erdélyben 1623-1944 in Hungaria Judaica nr 9, 1995 ed. Géza Komoróczy
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במקורות אחדים נכתב שנולד ב-1875 - למשל ב-2008 B Tercatin, L.Herșcovici עמוד 126, או 1878
- ^ Vasile Gogea 16/12/2013 לפי מאמרו ב-30.11.2013 בעיתון המקומי "Sigheteanul" במלאת מאה שנה להיכל התרבות בסיגט
- ^ הערות לצילום מ-1940 בארכיון של בית לוחמי הגטאות.
