שמואל גולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמואל גולן

שמואל (מילָק) גולן (גולדשיין) (2 במרץ 190126 במרץ 1960) היה איש חינוך, מתרגם ופסיכואנליטיקאי, ממנהיגי תנועת "השומר הצעיר", ממייסדי קיבוץ בית אלפא, תאורטיקן של החינוך המשותף ומאבותיו, ממייסדי ומכווני מפעל החינוך בקיבוץ הארצי השומר הצעיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולן בנם של פניה ופסח גולדשיין, נולד בעיירה פודוולוצ'יסקה (Podwołoczyska) שליד העיר טרנופול שבגליציה המזרחית, אוסטריה (כיום במערב אוקראינה). בילדותו קיבל חינוך מסורתי וכללי. היה ממנהיגי השומר הצעיר בגליציה, ראש קן בלבוב שבפולין, חבר "ההנהגה הראשית" של השומר הצעיר, וראש קבוצה בקן בווינה. ביוני 1920 עלה לארץ ישראל. היה חבר בקבוצת החלוצים חניכי השומר הצעיר שעבדה בביתניה עילית, ויחד עם חבריו הקים את קיבוץ בית אלפא ב-1923. גולן עבד כמורה ומחנך בחברת הילדים הראשונה בין השנים 19241928, וכן פעל בוועדת החינוך המשותף של הקיבוץ הארצי והיה ממייסדי מפעל החינוך המשותף בגיל הרך.

בסוף שנת 1929 נשלח לברלין ללמוד את תורת הפסיכואנליזה על פי זיגמונד פרויד בפוליקליניקה הפסיכואנליטית (או המכון הפסיכואנליטי; Berliner Psychoanalytisches Institut) של מקס אייטינגון, מתלמידי פרויד. הוא למד בהדרכת משה וּולף (Wulff), ובמסגרת הכשרתו עבר אצלו אנליזה.[1] בעת לימודיו פעל להקמת "הסתדרות השומר הצעיר בגרמניה".

בברלין הכיר בקומונה של השומר הצעיר את יונה בן-יעקב (1909–2004), שנסעה לשם ללמוד סוציולוגיה וכלכלה מדינית באוניברסיטת ברלין. השניים נישאו בשנת 1931. היא שבה לארץ ב-1932 והצטרפה לקיבוץ משמר העמק. זמן קצר לאחר מכן, עם הקמת המוסד החינוכי שומריה בקיבוץ, הצטרף אליה גולן. ב-1934 נולד בנם היחיד, רן.

ב-1933 ייסד והפעיל בארץ עם מורו ווּלף תוכנית להכשרת מחנכים של "השומר הצעיר" בפסיכואנליזה.[1] ב"שומריה" התחנכו ילדי חברי משמר העמק, היישוב וחניכי השומר הצעיר שהגיעו מאירופה. בעבודתו הדגיש גולן את חינוך האישיות, את הקשר בין החניכים והתמיכה בהם. בנוסף, לימד לפי נושאים תוך ייעוץ הן של החניכים והן של המחנכים, כאשר תורתו מתבססת על מציאות הקיבוץ בארץ, תנועת הנוער החלוצית בגולה, ניסיונות עבר של מתקני החינוך הגדולים בעולם ופסיכואנליזה. גולן שילב בין רעיונות שונים ואף מנוגדים לכאורה, כגון המשימתיות התנועתית של השומר הצעיר והחינוך לעבודה, ציונות, סוציאליזם ומרקסיזם, לבין התפיסות הפסיכואנליטיות. הוא תמך בלינה משותפת ובמקלחת משותפת, שהיו, לשיטתו, חלק מהקניית הרגלים של שיתוף וחיי צוותא לבני הנוער, שעתידים להיות חברי קיבוץ או להקים קיבוצים חדשים בבגרותם.

גולן עבד כמחנך ופסיכולוג. היה חבר הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, ומאוחר יותר נמנה עם מייסדי סמינר הקיבוצים, לימד בו והיה חבר הנהלתו. הוא הרבה לפעול במוסדות החינוך של התנועה הקיבוצית וההסתדרות הכללית, והיה חבר פעיל בארגון "ההגנה".

פרסם מאמרים רבים בנושאי הקיבוץ והחינוך ב"אפקים", ב"הדור", בביטאון השומר הצעיר ובביטאונים חינוכיים נוספים. לאחר מותו ראו אור בספריית פועלים שני קבצים ממאמריו: "החינוך המשותף" ו"סוגיות הקיבוץ".

גולן נפטר במשמר העמק ב-1960, בן 59 במותו. נקבר בקיבוצו בהלוויה רבת-משתתפים.[2] הותיר אחריו את רעייתו יונה, בנו רן ובני משפחתו.

על שמו נקראה הספרייה בסמינר הקיבוצים וכן אולם כנסים ומופעים בגבעת חביבה.

אשתו יונה, ילידת עיירה ליד קייב, עלתה לארץ ישראל עם משפחתה בילדותה, למדה בגימנסיה הרצליה והשתייכה לחוג שייסד את תנועת המחנות העולים. הייתה ממנהיגות משמר העמק, עסקה בענייני ציבור ופעילה בתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, במחלקה לחברה של הקיבוץ הארצי ובמפ"ם. לאחר תום מלחמת העולם השנייה נשלחה ללא משפחתה לפעול בתנועת השומר הצעיר בניו יורק, ושבה ב-1947. הייתה חברת מועצת הפועלות, חברת מועצת ההסתדרות מטעם מפ"ם, חברת הוועד הארצי למען השלום בישראל ומזכ"לית הליגה לידידות ישראל–ברית המועצות.[3] ערכה עם מנחם רוזנר ושמעון שופטי את הקובץ "האשה בחברה המודרנית" (תל אביב: המחלקה לחברה של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר וספריית הפועלים, 1966).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי זהר, שמואל גולן, החנוך המיני, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים'), 1941.
  • צבי זהר, שמואל גולן, תוכנית לחינוך המיני בחברות הנוער, ירושלים: הלשכה לעלית ילדים ונוער, תש"ד.
  • שיחות על חינוך, 2 כרכים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: שבילי חינוך'), 1946–1949.[4]

לאחר מותו ראו אור שני כרכים מכתביו, בהוצאת ספריית פועלים:[5]

  • החינוך המשותף, מרחביה: ספרית פועלים (שמואל גולן: כתבים, כרך א), 1961. (ראה אור בתרגום לאנגלית ב-1961)
  • סוגיות הקיבוץ, מרחביה: ספרית פועלים (שמואל גולן: כתבים, כרך ב), 1961. (ראה אור בתרגום לספרדית ב-1964).

בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Temas del kibutz; [Tradujo: Mordejai Cohen], Jerusalén: Departamento Latino-Americano de la Organización Juvenil Sionista, Hashomer Hatzair, 1964. (ספרדית: סוגיות הקיבוץ)
  • Collective Education in the Kibbutz, Merchavia, Israel: Education Dept. of the Kibbutz-Artzi, Hashomer Hatzair, 1961. (תרגום לאנגלית של שלושה מאמרים שפרסם גולן בכתבי עת שונים בשנים 1957–1959)

עריכה ותרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכס הודן, ‫בחור ובחורה: שיחות חברים בשאלות המין; תרגם: מילק גולדשיין; בצרוף תוספת חוקים אשר לחיי המין הנוהגים בארץ ישראל; לוקטו ותורגמו ופורשו בידי י[שראל] בר-שירה, ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי ('לכל'), תר"ץ. (חינוך מיני)
  • וילהלם שטקל, מכתבים לאם; עברית: ש[מואל] גולן, י[צחק] מן; ערך והתאים לקורא העברי: צ[בי] זהר; חלק ב תורגם על ידי ריקל לב, 2 כרכים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: שבילי חינוך'), 1945–1948.[6] (הדרכה בחינוך הילדים)
  • זיגמונד פרויד, חיי ופעלי; עברית: ש[מואל] גולן, צ[בי] זהר, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: דורון') 1947.
  • ארנולד גזל, ילדים בין זאבים; עברית: ש[מואל] גולן, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: למחנך'), 1948.
  • שמואל גולן, ברטה חזן [ועוד] (עורכים), דור לדור: ספר המוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר העמק, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים'), 1948. (החינוך המשותף)
  • סוזאן אייזיקס, הילד בגיל הרך; תרגם ש[מואל] גולן; ערך: יעקב לוי, תל אביב: הוועדה הבינקיבוצית לחינוך ('חוברות לחינוך'), תש"ט.
  • שמואל גולן (עורך ומתרגם), פסיכולוגיה של גיל הנעורים: קובץ, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: השכלה וחינוך'), 1953.
  • אוטו פניכל, לקראת פסיכולוגיה דיאלקטית-מאטריאליסטית; עברית: ש[מואל] גולן, י[צחק] מן, תל אביב: ספרית פועלים, 1954.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף ארנון (עורך), החינוך המשותף באספקלריה של מישנתו של שמואל גולן, תל אביב: ספרית פועלים, 1976.[7] (דברים משלו ולזכרו)
  • החינוך המשותף מד, 135 (1990):
    • ראובן שפירא (מראיין), 'יונה גולן על מילק (ש. גולן)', עמ' 3–6.
    • ראובן שפירא (מראיין), 'ברטה חזן – על דרכו של מילק, עמ' 6–8.
    • ראובן שפירא (מראיין), 'מיכאל קוסטה – על מילק כמחנך', עמ' 9–11.
    • רפאל אלון, 'מילק איש ההקשבה והשיחה (דברים בטקס פתיחת בית שמואל גולן בגבעת חביבה ביום 28 באפריל 1970)', עמ' 12–14.
    • תמר מאיר קפלן-קורא, 'זכרונות על מילק', עמ' 15–16.
    • שמואל גולן, 'מכתבים לחניכה לשעבר', עמ' 17–23.
    • 'משנתו החינוכית של ש. גולן: ש. גולן (מילק) – "החינוך המשותף מהו?" (קטעים ממאמר שנכתב ב-1931)', עמ' 26–29.
    • צבי לביא, 'שמואל גולן: האיש ופועלו (במלאת 30 שנה לפטירתו של מילק)', עמ' 40–44.
    • מוני אלון, 'מישנתו של שמואל גולן, עמ' 45–48.
    • גדעון לוין, 'מחנך ויומנו', עמ' 49–67.
    • ראובן שפירא, 'למילק – דברים אחרי שלושים שנה', עמ' 67–77.
  • צבי צמרת, 'חינוך על גג "האוורסט שלנו": "המגדלור" החינוכי של התנועה הקיבוצית', בתוך: אביבה חלמיש, צבי צמרת (עורכים), הקיבוץ – מאה השנים הראשונות, ירושלים: יד יצחק בן צבי; גבעת חביבה: יד יערי; רמת אפעל: יד טבנקין, תש"ע 2010, עמ' 130.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Eran J. Rolnik, Freud in Zion: Psychoanalysis and the Making of Modern Jewish Identity; trans. by Haim Watzman, London: Karnac Books (The History of Psychoanalysis Series), 2012, p. 161.
  2. ^ ש. גולן – למנוחות, דבר, 28 במרץ 1960.
  3. ^ יונה גולן, משמר העמק, בפורטל ההנצחה של התנועה הקיבוצית; אייל כפכפי, מסובלימציה של הנשיות לסובלימציה של האימהוּת: שלבים ביחסו של השומר-הצעיר לנשים, עיונים בתקומת ישראל 11, 2001, עמ' 306-349.
  4. ^ סקירה של חלק א: ספרים חדשים: שיחות על חינוך, משמר, 25 במרץ 1946.
  5. ^ י. ג., האם והמשפחה בחינוך הקיבוצי, מעריב, 21 ביולי 1961.
  6. ^ א. ד., יצא לאור: "מכתבים לאם", משמר, טור 1, 24 באוגוסט 1945.
  7. ^ וראו ביקורת: יוסף חנני, 'החינוך המשותף באספקלריה של משנתו של שמואל גולן', החינוך (רבעון לדברי פדגוגיה ופסיכולוגיה) מט (1977), 382–386.