שמואל גליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל גליק

שמואל גליק (נולד ב-1948) הוא פרופסור מן המניין וראש מכון שוקן למחקר היהדות ופרופסור לספרות ההלכה ותולדות החינוך היהודי במכון שכטר למדעי היהדות. חוקר פעיל וביבליוגרף של ספרות השאלות והתשובות ומתעד שרידי תשובות קדומים מכתבי יד שלא זכו לפרסום. מחברם של ספרי יסוד בחקר תולדות החינוך היהודי, ספרות המנהגים וספרי ביבליוגרפיה לספרות השאלות והתשובות.


הוראה, חינוך ומינהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 קיבל תואר דוקטור בתלמוד וספרות ההלכה, מבית המדרש לרבנים באמריקה שבניו יורק על עבודתו בנושא "דינים ותקנות בחינוך בהשוואה לספרות השו"ת ותקנות קהל".

גליק עומד בראש מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה ומנהלו משנת 1987, ומשנת 1990 מלמד גם ספרות הלכתית ותולדות החינוך היהודי במכון שכטר למדעי היהדות. לאורך השנים עסק בחינוך והוראה ושימש בתפקידי ניהול שונים, עסק בהכשרת מורים ושימש גם מרכז פדגוגי במכללת הרצוג שעל יד ישיבת הר עציון. היה מנכ"ל המוסד האקדמי בית המדרש לרבנים באמריקה בירושלים ומנכ"ל בית המדרש ללימודי היהדות ומדרשת ירושלים לחינוך יהודי בגולה. בשנים 1989-1988 ניהל גם תוכנית להכשרת מורים בשיתוף הסמינר לרבנים אמריקאים-לטינים בבואנוס איירס.

גליק הוא ממחיי ההוראה באוניברסיטה ללימודי היהדות בבודפשט (OR-ZSE - The Budapest University of Jewish Studies). הוא הקים בה בשנת 1989 את מדרשת ירושלים - פדגוגיום להכשרה מורים, והוביל להכרתה על ידי המועצה להשכלה ההונגרית כתוכנית מוכרת לתואר ראשון. שימש שם עד שנת 2011 כפרופסור אורח לספרות המנהג וההלכה, בבית הספר לתלמידי התואר השלישי.

משנת 1990 שימש בתפקידים אקדמיים נוספים: ראש המרכז להגות בחינוך יהודי ע"ש דב רפל שליד מכללת ליפשיץ; עורך עמית של כתב העת "הגות", ושל כתב העת האלקטרוני "Quntress"; ומרכז מחקר על "שרידי תשובות" שבכתבי יד של הגניזה הקהירית ביחידת המחקר ע"ש טיילור-שכטר באוניברסיטת קיימברידג'.

בשנת 2009 נבחר גליק, יהודי דתי וציוני, לנשיא מכללת ליפשיץ, מכללה דתית להוראה בירושלים. לאחר זמן קצר בוטל המינוי על ידי האסיפה הכללית של העמותה בלחץ רבנים חרדים לאומיים שהתנגדו לכך שמי שעבד במכון שכטר למדעי היהדות המזוהה כמוסד קונסרבטיבי, יעמוד בראש מכללה דתית[1] והוא בתגובה התפטר מכל תפקידיו במכללה.[2][3]

תחומי ההוראה של גליק מתמקדים בשלושה תחומים בתוך הספרות היהודית:

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגליק עשרות פרסומים ומאמרים. בשנות התשעים התמקד בעיקר בחקר תולדות המנהגים ותולדות החינוך היהודי.

בתחום מנהגי הנישואין והאבלות כתב את הספרים: "אור לאבל - להתפתחותם של מנהגי אבלות במסורת ישראל מלאחר הקבורה עד תום השבעה";[4] "אור וניחומים - להתפתחותם של מנהגי ניחום אבלים במסורת ישראל; "אור נגה עליהם – הזיקה בין מנהגי נישואין למנהגי אבלות"; Light and Consolation - The Development of Jewish Consolation Practices,[5]

בתחומי החינוך כתב וערך את הספרים: "החינוך בראי החוק וההלכה";[6] מהדורה חדשה של ספרי שמחה אסף, "מקורות לתולדות החינוך בישראל",[7] ועוד.

בשנים האחרונות עוסק גליק בחקר ספרות השאלות והתשובות. ספריו החשובים שנתפרסמו בעשור האחרון הם:

  • שרידי תשובות מחכמי מצרים האחרונים [בדפוס] - הספר מתעד שרידים של תשובות מחכמי מצרים מהמאה הט"ז ועד המאה הי"ח שנמצאו בגניזת קהיר בספריות העולם, כולל מבוא על חכמי מצרים שחברו ספרי שו"ת שאבדו או נגנזו ולא ראו אור.
  • שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית מגניזת קהיר שבאוסף א"נ אדלר שבספריית ביהמ"ד לרבנים באמריקה - הספר מתעד שרידים של 48 תשובות מהמאה הט"ז ועד המאה הי"ט שנמצאו בגניזת קהיר שבאוסף אלקן נתן אדלר שבספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, כולל מבוא על דרך זיהוי תשובות בקטעים בלתי מזוהים.
  • שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית מגניזת קהיר ומכתבי יד שבאוספי הספריות שבאוניברסיטת קיימברידג' - הספר מתעד שרידים של 115 תשובות שנמצאו בגניזת קהיר שבאוספי הספריות שבאוניברסיטת קיימברידג' מהמאה הט"ז ועד המאה הי"ט. חלק מן המשיבים שזוהו הם פנים חדשות ומפתיעות בספרות השו"ת.
  • אשנב לספרות התשובות - הספר מתאר ציוני דרך במסעה של ספרות השאלות והתשובות, שראשיתה בסוף המאה השביעית, ומאפשר לקורא להיחשף לעולם ספרותי, היסטורי ותרבותי של שאלות ותשובות שהועלו על הכתב במהלך 1300 השנים האחרונות, לעמוד על טיבם של שואלים ומשיבים, על סגנונן ותוכנן של תשובות, ללמוד על הקהילה היהודית, על רבניה ומנהיגיה, ועל הרגעים הגדולים ורגעי השפל שנחרטו בין השיטין במאות אלפי התשובות שנתפרסמו עד היום.
  • שרידי תשובות מאוסף ז'אק מוצרי שבספריית אוניברסיטת קיימברידג' - הספר מתעד שרידים של שבעים וחמש תשובות שנמצאו בגניזת קהיר באוסף ז'אק מוצרי, מתקופת הגאונים ועד המאה הי"ח.
  • קונטרס התשובות החדש: אוצר ביבליוגרפי של ספרות השאלות והתשובות מראשית הדפוס ועד תש"ס - שלושת הכרכים הראשונים כוללים מחקר מקיף על תולדות ספרות השו"ת, ובהם תיאורים של מאות רבות של תשובות ייחודיות שיש בהן תרומה למחקר ההיסטורי ולחקר התפתחות ההלכה והמשפט העברי. הכרך הרביעי יצא לאור בשנת תש"ע (2010) והוא כולל 12,000 ערכים המתמקדים בהיבטים הלכתיים-היסטוריים וביוגרפיים שנסקרו בג' הכרכים הראשונים וביבליוגרפיה רחבה ומקיפה בחקר ספרות התשובות הכוללת לראשונה רשימה ממוינת של מאמרים, מחקרים ומונוגרפיות בעברית ובלועזית שנתפרסמו מראשית המחקר בספרות התשובות בשנת 1823 ועד 2010.
  • קונטרס על עניין שבת החתונה - עותק יחידי ששרד ונתגלה בספריית מכון שוקן שליד ביהמ"ד לרבנים באמריקה לאחר כמאתיים ושישים שנה. ספר זה נתגלה במסגרת מחקר על ספרי שו"ת נדירים בראשותו של גליק. הקונטרס הוא עותק יחידי (Unicom) ששרד מחיבור שנדפס באמשטרדם בשנת תק"ב (1742) לערך, על ידי ר' אליעזר סופינו. ספר קטן זה לא זכה בשעתו לתשומת לבם של תלמידי החכמים בישיבות איטליה – עודנו באיבו נגזרה עליו גזרת כליה, זאת לא מפני שחשדו את המחבר במינות, אפיקורסות או שבתאות, אלא בשל מנהג שאינו מעיקרי היהדות שנהוג בכמה מקהילות הספרדים ב"שבת שלאחר החתונה", שהיה שנוי במחלוקת בין המחבר לעמיתיו הרבנים. הקצף יצא על הספר שהעלימוהו ועל מחברו שהשתדלו להסתיר שמו ולא להשאיר לו זכר.

מספריו (כתיבה ועריכה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל גליק תושב אפרת, נשוי למרגלית ולהם ארבעה ילדים: אוֹריאל יצחק (אוֹרי) גליק, שנפל בשירותו הצבאי בעת מילוי תפקידו; ציפורית מרקוביץ-גליק, פסיכולוגית מומחית; ד"ר אלון גליק העוסק בחקר מדעי הצומח; וד"ר עמרם (עמי) גליק, רופא מומחה בכירורגית הפה והלסתות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יובל דרור, "מקורות לתולדות החינוך בישראל והשלכותיהם לימינו", סקירה על ספרו של ש' אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל א-ב (בעריכת שמואל גליק), דור לדור: קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל יט (תשס"ב), עמ' 218-215.
  • ירון בן-נאה, שמואל גליק (עורך), מקורות לתולדות החינוך בישראל, ד, בית המדרש לרבנים באמריקה, ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל, שנה עג (תשס"ח), עמ' 230-227.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]