שמואל טשרנוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל טשרנוביץ

שמואל טשרנוביץ (צ'רנוביץ'; נודע בשם העט "ספוג"; 13 בדצמבר 1879, כ"ח בכסלו תר"מ, סורז', פלך ויטבסק, האימפריה הרוסית30 ביולי 1929, כ"ב בתמוז תרפ"ט, תל אביב, פלשׂתינה-א"י) היה סופר, עיתונאי ופעיל ציבור.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל טשרנוביץ נולד בשנת תר"מ (1879) לרב אלכסנדר זיסקינד ולאה בת הרב שלמה דרוזד בעיירה הקטנה סורז' (אז בפלך ויטבסק בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית). הוא התחנך בחינוך דתי, בין השאר בישיבת סלבודקה, אך כשהתבגר התפקר, פנה להשכלה, ללימודי חול ושפות. בשנת 1896 (תרנ"ז), בגיל 17, פרסם את מאמרו הראשון ב"המליץ". במקביל הצטרף לתנועה הציונית, ונתמנה למזכירו של הרב שמואל יעקב רבינוביץ מסופוצקין, מזכיר הציונים באזור גרודנו.

נשא את בלה בת יעקב פרידמן, ולזוג נולדו שלושה ילדים: הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ, יעקב צור (אביו של מוקי צור), שגריר ישראל בארגנטינה ובצרפת, ואלכסנדר.

טשרנוביץ עבר לאודסה, מקום מגוריו של אחיו, הרב חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"). בשנת תרס"ג עבר לוורשה, והחל לעבוד בעיתונים עבריים כעורך וכותב. בתרס"ה עבר לווילנה על מנת להיות חבר מערכת בעיתון שהקים בן-ציון כ"ץ, "הזמן". בעיתון פרסם מאמרים פובליציסטיים ופיליטונים בשם "שיחות" תחת שם העט ספוג (שגם מופיע על קברו). ביתה של משפחת טשרנוביץ בעיר היה מקום מפגש של סופרים ואנשי רוח יהודים צעירים, בהם ישעיהו ברשדסקי, פרץ הירשביין וגיסו א. קבק.

ב-1910 חידש עיתון "הצפירה" את הופעתו לאחר שהיה סגור כמה שנים בשל קשיים כלכליים, וטשרנוביץ הוזמן על ידי עורך העיתון, נחום סוקולוב, לשמש כסגנו. במסגרת העיתון פרסם את המונוגרפיה על "בני-משה ותקופתם" (סיפור תנועת חיבת ציון). הוא כתב גם ב"השילוח" וב"העולם". בתרע"ד התגורר זמן קצר בפינסק ומשם עבר למוסקבה.

בזמן המהפכה הרוסית עבר להתגורר באומסק שבסיביר ועסק שם במסחר, מאחר שהעיתונות העברית נסגרה על ידי הממשלה הצארית. כן עבד שם בוועד העזרה לפליטים. לאחר המהפכה חזר למוסקבה, השתתף בעריכת השבועון "העם" ופרסם בו סדרת מאמרים על מצב הפליטים היהודים מחוץ לתחום המושב; כשהפך העיתון ב-1917 ליומון, היה טשרנוביץ לעורכו. אחרי סגירת העיתון על ידי השלטונות עבר לקייב, וערך שם את הביטאון הציוני "דאס אידישע פאלק" (יידיש: "העם היהודי").

בשנת תרפ"א עבר טשרנוביץ לפולין, ובראשית שנת תרפ"ב (1921), אחרי הקונגרס הציוני ה-12, עלה לארץ ישראל[1] למושבה בית-גן שבגליל התחתון (שלימים הסתפחה למושבה יבנאל). ב-1925 עברה המשפחה לתל אביב. טשרנוביץ היה חבר מערכת "הארץ", ונתמנה למזכיר הוועד הלאומי. בנוסף היה פעיל בארגון כנסת ישראל ובכתיבת חוקתה. הוא יצא בשליחות קרן היסוד לפולין, ליטא ולטביה, ולאחר מכן עבד בקרן הקיימת לישראל.

טשרנוביץ היה ממייסדי אגודת הסופרים, השבועון "מאזנים" ואהל שם. גם בתל אביב היה ביתם של משפחת טשרנוביץ מוקד למפגשי סופרים ואנשי רוח.

טשרנוביץ נפטר מקדחת שבה נדבק בהיותו בחדרה בנסיעה מטעם כנסת ישראל, שנה וחצי אחרי מותה של אשתו (בט"ז בשבט תרפ"ח) ממחלה ממושכת. נקבר בבית הקברות טרומפלדור.

חתימתו של שמואל טשרנוביץ בגב התמונה לעיל. התמונה נמסרה לנחום הלוי-לוין מהמושבה כנרת בפסח 1929 כאות תודה על כך שכאשר טשרנוביץ הגיע לארץ ב-1921, הוא נסע בעגלה לבית גן, אך מכיוון שהיה יום חורף ובוץ רב לא יכלו להגיע לבית גן ועצרו בכנרת. הם דפקו בדלת של נחום לוין-הלוי ונשארו ללון שם. עם שמואל טשרנוביץ הייתה אשתו, אמו ושלושת ילדיו. בפסח 1929 כשבאו לבקר בכנרת נתן טשרנוביץ למשפחת נחום הלוי-לוין את התמונה עם ההקדשה ל"זיכרון פרוסת הלחם הראשונה בארץ ישראל" בהתייחסו ליום הגעתם ב-1921

על שמו רחוב בחיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמואל טשרנוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עליית המשפחה מתועדת בספרו של בנו יעקב "שחרית של אתמול".