שמואל ילינק
 | |
| לידה |
1947 (בן 77 בערך) פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה |
|
| השתייכות | משרד עורכי הדין ילינק וייס ושות' |
  | |
שמואל ילינק (נולד בשנת 1947) הוא עורך דין ישראלי המתמחה בתחומי פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וכן בתחום הרשלנות רפואית. דוקטור למשפטים, ומרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
היה חבר ועד מחוז ת"א, וחבר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. נמנה עם עורכי הכתב עת "סקירה משפטית". חבר הנהלת האגודה לרפואה ומשפט בישראל
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1966–1969 שירת בצה"ל. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1969 הוסמך כעורך דין לאחר התמחות במשרד עו"ד אביגדור שלוש. בשנת 1975 הקים משרד עצמאי, העוסק בתחומי הביטוח והנזיקין. בשנת 1996 סיים תואר שני במשפטים. בשנת 2003 קיבלת תואר דוקטור למשפטים. בשנת 2009 היה מועמד לתפקיד שופט בבית המשפט העליון.[1] בשנת 2013 התאחד משרדו של ילינק עם משרד עורכי הדין עדי וייס.
ייצג את משפחות הנפגעים בפרשת רמדיה.
הדוקטורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקריו מתעסקים בתחום התרומת איברים, הוא מציע קווים להצעת הסדרי חקיקה והסדרים חברתיים להגברת והקלת היצע של איברי אדם להשתלה, על בסיס שיקולים כלכליים ומסחריים.
בדוקטורט ילינק מציג מודל שיאפשר מסחר חוקי באיברים. על-פי המודל, כל התורמים, וכן בני המשפחה של הנפטרים, קרובי משפחה התורמים איברים, וגם מי שמוכרים איברים, יקבלו תגמול הולם בעבור תרומתם. מקבל האיבר, לעומת זאת, לא יתבקש לשלם דבר בעבור האיבר שיקבל. חלוקת האיברים, על-פי המודל, תיעשה על-פי הכללים המקובלים כיום על המרכז הלאומי להשתלות איברים.
על-פי הדוקטורט, למדינה כדאי לעודד תרומת איברים, במטרה לחסוך מצד אחד את הסבל של האזרחים, ומצד שני את העלויות הגבוהות של הטיפול בחולים. במידה והמדינה הייתה נותנת תמורה הולמת בעבור האיברים, ניתן היה להגדיל את מספר התורמים.[2]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ההיוון" בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי, הוצאת "דון" תל אביב - (1977, 1979, 1990) שלוש מהדורות.
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בהוצאת "יבנה", תל אביב, 1994
- הולדה בעוולה - זכויות תביעה ופיצויים, "אשלי" הוצאה לאור בע"מ, תל אביב, 1997
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מדריך שימושי, מהדורה שנייה, הוצאת "אשלי", ת"א 2002 (בשיתוף עם עו"ד צבי ילינק).
- תרומת איברים בתמורה, הוצאת "פרלשטיין- גינוסר", תל אביב, 2002
מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תרומת איברים בתמורה - מודל מוצע (אורכב 30.09.2013 בארכיון Wayback Machine). רפואה ומשפט מס' 26, מאי 2002, עמודים 86–97
- הולדה בעוולה - זכויות תביעה ופיצויים, מכללת שערי משפט, פרשת תזריע-מצורע, תשס"א, גיליון מס' 23
- של מי האיברים האלה, לעזאזל, זמן הרפואה 20, 2006, עמ' 58–60
- Future Market: The sale of human body parts, An Equitable Distribution of Human Organs for Transplantation Alfredo M. Rabello (Ed.), Sacher Institute for Legislative Research and Comparative Law The Hebrew University of Jerusalem, 2003, pp. 137-149
- Consideration for a donation - economic aspects, Med Law 23 (2), 2004, pp. 453-70
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל ילינק, קצבה חודשית לתורמי איברים, דה מרקר, 2 ביוני 2005
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל ילינק, דף שותף במשרד ילינק, וייס ושות'.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ברוך קרא, ועדת המשנה ראיינה המועמדים לבית המשפט העליון, דה מרקר, 17 במרץ 2004
- ^ דליה טל, נדונו לכליה, העמותה הלאומית הישראלית למושתלי כליה ומטופלי דיאליזה, 2002