שמואל ליימן-ווילציג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' שמואל (סם) ליימן-ווילציג

פרופ' שמואל (סם) ליימן-ווילציג (נולד ב-25 במאי 1949) הוא חוקר תקשורת ומדעי המדינה במחלקה למדעי המדינה ובבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.

תחומי המחקר שלו עוסקים בפעילות חוץ פרלמנטרית, תקשורת פוליטית וניו מדיה (תקשורת חדשה). ליימן-ווילציג כיהן כחבר וכיו"ר של כמה ועדות מל"ג לאישור הקמת בתי ספר לתקשורת בישראל; כיו"ר ועדת משרד החינוך לגיבוש תוכנית לימודים בתקשורת למערכת הממלכתית-דתית; והחל מ-2014 הוא חבר הוועדה הממלכתית מטעם משרד התקשורת, לגיבוש מדיניות חדשה להסדרת השידורים האודיו-ויזואליים בישראל.[דרוש מקור]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליימן-ווילציג נולד במנהטן לג'ני (לבית ויינרב), מעצבת אופנה ילידת גרמניה, ולארתור ווילציג, איש עסקים יליד פולין, סגן יו"ר הג'וינט בקובה לשעבר. גדל בשכונת וושינגטון הייטס, ולמד בבית הספר היסודי בישיבתו של הרב משה סולובייצ'יק. לאחר מכן למד בתיכון ישיבה יוניברסיטי.

ליימן-ווילציג למד מדעי המדינה בסיטי קולג' של ניו יורק, וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה בשנת 1971. משם המשיך לבית הספר לממשל בהרווארד, ובשנת 1976 השלים את הדוקטורט שלו בנושא "השמרנות החדשה בארצות הברית". בהרווארד למד אצל החוקרים המובילים בעולם בתחום: סימור מרטין ליפסט, לואיס הרץ, דניאל בל וסמואל הנטינגטון, שהיה מנחה הדוקטורט שלו.

בזמן לימודיו בהרווארד פגש את קרול (תמי) ליימן, והם נישאו ביוני 1974, ושילבו את שמות המשפחה שלהם: ליימן-ווילציג. לאחר נישואיהם הצטרפו לתנועת "העלייה" של צפון אמריקה (NAAM), בה הפך ליימן-ווילציג לנשיא התנועה בתוך שנתיים, במקביל לעבודתו במשרד המבקר של עיריית ניו יורק כאחראי על ההשכלה הגבוהה.[דרוש מקור]

באוקטובר 1977 עלו ליימן-ווילציג ואשתו לישראל, והוא החל לעבוד כמרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 1985 התגייס לצה"ל והמשיך בשירות מילואים בחיל החינוך במשך 15 שנים. לבני הזוג שני בנים.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליימן-ווילציג כיהן במספר תפקידי ניהול אקדמיים באוניברסיטת בר-אילן: ראש החטיבה לעיתונאות ולימודי תקשורת (1991-1996); סגן ראש המחלקה למדעי המדינה (והממונה על תוכנית התקשורת הפוליטית 2000-2004); ראש המחלקה לתקשורת פוליטית (2004-2007); סגן ראש המחלקה לתקשורת (2011-2014) וראש בית הספר לתקשורת (2014-2016).

בנוסף, שימש כיו"ר האגודה הישראלית למדעי המדינה (1997-1999), עמד בראש הוועדה המקצועית של המועצה להשכלה גבוהה בעניין הסמכת בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל (2005-2012), ישב בראש ועדת ההיגוי של משרד החינוך להקמת תוכנית לימודי תקשורת ארציים במערכת החינוך הממלכתית-דתית (1996-2000), ייסד וערך את כתב העת האקדמי הראשון בישראל בתחום תקשורת ההמונים - פתו"ח (ראשי תיבות של פוליטיקה, תקשורת וחברה) בין השנים 1992-2003 וכיהן בוועדה הממשלתית לבחינה מחדש את כלל השידורים האודיו-ויזואליים בישראל (2014).

בשנות השבתון שלו הוא לימד במכון ליפינסקי ללימודי יהדות, במכללת סן דייגו (1989-1990), באוניברסיטת בראון (2008-2009) ובמכון גילדנהורן לחקר ישראל באוניברסיטת מרילנד (2013).

פרסומים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליימן-ווילציג חיבר שלושה ספרים אקדמיים והיה שותף בעריכה (עם ברוך זיסר) של אנתולוגיה לימודית אחת. הוא פרסם 50 מאמרים: 33 בכתבי עת שפיטים ו-17 כפרקים בספרים אקדמיים. ניתן לחלק את תחומי עשייתו המחקרית לשלושה תחומים מרכזיים:

מחאה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחצית הראשונה של הקריירה האקדמית של ליימן-ווילציג הוקדשה בעיקר להתנהגות חוץ-פרלמנטרית בישראל, והיא מתבטאת בשני ספרים שהוציא בנושא זה.[1][2] שני הספרים ניתחו וסיכמו בצורה מקיפה ומאורגנת מאמרים רבים שפורסמו בנושא במהלך שנות השמונים.

המסקנה המרכזית של ספרו הראשון הייתה שלמרות שישראל הובילה בעולם הדמוקרטי בהשתתפות פעילה במחאות יחסית למספר האוכלוסין, הצלחת המחאות בה הייתה מוגבלת מאוד כתוצאה ממערכת תקשורת פוליטית לא מתפקדת.

הספר השני חקר את התוצאה של כישלון המחאות הללו: הקמתן האינטנסיבית, אד הוק, של "מערכות רווחה חברתית חלופיות" על ידי הציבור הישראלי, שעמדו כתחליף ובתחרות מול מערכות שהממשלה לא הצליחה לחולל בהן רפורמות. כך למשל בנושאי חינוך, כלכלה, בריאות, תחבורה, תקשורת, דיור, דת וכו' הוקמו מערכות "אפורות" (על גבול החוקי) ו"שחורות" (בלתי-חוקיות)[דרושה הבהרה]. ליימן-ווילציג טען (דבר שהיה שנוי במחלוקת[דרוש מקור]) שתופעה מסיבית זו הייתה הגורם הבסיסי מאחורי מדיניות ההפרטה רחבת ההיקף של מדינת ישראל בנוגע לשירותים ציבוריים, שהחלה בשנות השמונים וצברה תאוצה בשני העשורים שלאחריהן.

תקשורת פוליטית, ניו-מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך מסקנות מחקרו אודות המחאה הציבורית, עבר ליימן-ווילציג בהמשך הקריירה שלו לעסוק בחקר התקשורת הפוליטית, עיסוק זה הועמק עם הקמת המגמה לתקשורת פוליטית במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, אותה טיפח מאז הקמתה. בשנות ה-90 ובשנות האלפיים פרסם בהרחבה מאמרים רבים שעסקו בתעמולת בחירות, עיתונות, ניו-מדיה.[3][4][5]

המאמר הראשון עסק בשאלת הבעיה העיתונאית בחשיפת בריאות לקויה בקרב מנהיגים לאומיים (עוד בטרם חלה אריאל שרון), העשויה לפגוע בתפקודו הקוגניטיבי או הפיזי. המאמר ניבא כי דילמות מסוג זה יגדלו כתוצאה מטכנולוגיות בריאות ומידע חדשות. המאמר השני עסק בהתוויית המודל (הנלמד בבתי ספר לתקשורת עד היום) "שישה שלבים במחזור חיים של מדיה", העוסק בהתפתחותם של אמצעי מדיה חדשים מלידה ועד התיישנות, תוך שימת דגש על הצורך שלהם להתחרות עם תקשורת עוינת בוגרת, בתוך הסביבה האקולוגית של התקשורת. המאמר השלישי טען כי הדיכוטומיה המקובלת של "חדשות רכות" ו"חדשות קשות" בקרב חוקרי תקשורת, אינה מספקת בלימודי ובמחקרי עיתונאות וזאת משום שישנם אינדיקטורים חסרים בשתי הקטגוריות הללו. כך הוצעה קטגוריה ביניים שלישית: "חדשות כלליות", דבר שאפשר סיווג טוב יותר לידיעות חדשותיות והפך את הטיפול המתודולוגי בהן למדויק יותר.

מדע, טכנולוגיה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל הקריירה האקדמית שלו הביע ליימן-ווילציג עניין בתת-התחום מדע, טכנולוגיה וחברה. במשך למעלה משלושים שנה הוא לימד קורס לתואר שני שעסק במעבר מהעידן הפוסט-תעשייתי לעידן המידע, כהרחבת עבודתו של דניאל בל. במשך כל התקופה הזו כתב ליימן-ווילציג מספר מאמרים מקוריים (אשר ממשיכים להיות מצוטטים), ועוסקים בהיבטים "עתידניים" של טכנולוגיה עכשווית ומדע והשפעתם על החברה.[6][7] במאמריו הוא עמד על תקדימים חוקיים-משפטיים במשך אלפיים שנה, אשר דנו בישויות "תת-אנושיות" המסוגלים להוות בסיס להתייחסות עכשווית ועתידית ליצורים בעלי תבונה מלאכותית, כגון רובוטים וכדומה וניתח את היכולות הקיימות והעתידיות של תרגום על ידי מכונה, תוך שימת דגש על ההשפעות החברתיות, כלכליות, פוליטיות ותרבותיות האפשריות. באופן פרדוקסלי, אחת המסקנות הייתה שמערכות תרגום אוטומטיות "יצילו" מספר לא בטל של שפות מהכחדה ויפחיתו את הדומיננטיות של השפה האנגלית. לבסוף, המאמר לעיל של ליימן-ווילציג אשר עסק בבריאות לקויה של מנהיגים פוליטיים, הקדיש תשומת לב משמעותית גם לסוגיות טכנולוגיות עתידיות כגון כריית נתונים, גנטיקה ואלגוריתמים של חיזוי אשר עשויים להשפיע על פרקטיקה עיתונאית, על ידי מתן כלים שיאפשרו לא רק לנתח את בריאותם של עובדי ציבור, אלא גם לנבא את העתיד הרפואי שלהם. מזווית זו, עסק המאמר גם בהיבטים אתיים של פיתוחים אלה.

פרסומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליימן-ווילציג פרסם גם שני ספרים שאינם אקדמיים: המדריך השימושי לתקשורת: מדריך לתאוריה ומעשה לעיתונאות, פרסום ויחסי ציבור (תל אביב: הוצאת יעדים, 1994), וכן ספר הילדים "מלחמיץ" העוסק בעסקים, פרסום, שיווק והתנהגות אתית (תל אביב: הוצאת כנרת, 1995), הנמצא באתר האישי שלו.

במהלך השנים, ליימן-ווילציג היה בעל טור קבוע במספר כתבי עת ועיתונים (למשל בשנות התשעים בכתב העת "אותות", כתב העת המקצועי לשיווק ויחסי ציבור בישראל; בשנות האלפיים, בעיתון Providence Jewish Voice & Herald), כמו גם בלוג שבועי שיזם בתקופת כהונתו כראש מחלקה בין השנים 2004-2007, ונקרא "?Higher.Education".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצאות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WILDFIRE: Grassroots Revolts in Israel in the Post-Socialist Era, Albany, NY: SUNY Press, 1992.
  2. ^ Stiff-Necked People, Bottle-Necked System: The Evolution and Roots of Israeli Public Protest, 1949-1986 (Bloomington, IN: Indiana University Press, 1990)
  3. ^ "Political Ill-Health Coverage: Professional-Ethical Questions Regarding News Reporting of Leaders’ Ailments," Journal of Health Communica-tion, vol. 8, #1 (January-February 2003), pp. 59-77;
  4. ^ "The Natural Life Cycle of New Media Evolution: Inter-Media Struggle for Sur-vival in the Internet Age," new media & society (Dec. 2004, vol. 6, #6), pp. 707-730 (co-authored with Nava Cohen-Avigdor).
  5. ^ "Hard News, Soft News, General News: The Necessity and Utility of an Inter-mediate Classification," Journalism: Theory, Practice, and Criticism, vol. 11, #1 (Jan.-Feb. 2010), pp. 37-56 (co-authored with Michal Seletzky).
  6. ^ Frankenstein Unbound: Toward a Legal Definition of Artificial Intelligence," FUTURES: The Journal of Forecasting and Planning, vol. 13, #6 (Dec. 1981), pp. 442-457,
  7. ^ The Tower of Babel vs the power of babble: Future political, economic, & cultural consequences of synchronous, automated translation systems (SATS)," new media & society, vol. 2, #4 (Dec. 2000), pp. 467-494