שמורת הר מירון
.JPG) | |
| נוף מהשמורה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שמורת טבע |
| תאריך הכרזה | 9 בדצמבר 1965 |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 90.59 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
מחוז הצפון  |
| קואורדינטות | 32°59′30″N 35°23′21″E / 32.991666666667°N 35.389166666667°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   שמורת הר מירון | |
  | |
.JPG)
שמורת הר מירון היא שמורת טבע מוכרזת בגליל המהווה את שמורת הטבע הגדולה בצפון ישראל, כששטחה הוא 90,596 דונם. השמורה הוכרזה ב-9 בדצמבר 1965, ועברה מספר הרחבות וגריעות שטחים מאז.
השמורה היא מהגדולות והוותיקות בשמורות הטבע בארץ ישראל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמורה הוכרזה כשמורת יער על ידי השלטון הבריטי בשנת 1942, ונכללה במאי 1956 בתוכנית להכרזה על 50 שמורות טבע בישראל שהציג המדור להגנת הטבע בשיתוף עם אגף התכנון במשרד הפנים והחברה להגנת הטבע[1][2]. השמורה הוכרזה רשמית על ידי רשות הטבע והגנים בשנת 1965 על שטח של כ-84,000 דונם[3]. בתחומי השמורה נמצאה המובלעת – הכפר בית ג'ן וסביבתו. מאז השתנו גבולות השמורה כמה פעמים עקב גריעת שטחים הצמודים ליישובים (בעיקר בית ג'ן וחורפיש) והוספת כמה שטחי טבע שלא נכללו בגבולות השמורה הראשונים.
במשך השנים ניטש מאבק על שימור השמורה מול מספר יישובים שנמצאים בתוכה או על גבולה. בייחוד התפרסם מאבקם של אנשי הכפר בית ג'ן להרחיבו ולבנות דרך לכפר חורפיש. גם התיישבות הבודדים חמדת ימים נאבקה שנים רבות על קיומה בתוך השמורה.
מלבד יישובים אלו, בנה צה"ל בסיסים בלב השמורה, כולל יחידת הבקרה האזורית (יב"א) הצפונית של חיל האוויר על פסגת ההר.
במהלך מלחמת לבנון השנייה נפלו קטיושות רבות בהר מירון וביישובים הסמוכים לו, וגרמו לשריפות גדולות באזור.
החי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין היונקים החיים בשמורה נמצאים: חזיר בר, תן זהוב, זאב הודי, שועל מצוי, גירית מצויה, נמנמן עצים, דלק הסלעים ומיני עטלפי חרקים שונים השוכנים בשפע המערות שמציעה השמורה. בעבר חיו בשמורה היחמור הפרסי ואייל הכרמל, אך הם נכחדו מזה זמן רב, ובשנים האחרונות הושבו היחמורים לשמורת הר סאסא הסמוכה.
זוחלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד הזוחלים החיים בשמורה הוא הלטאה הירוקה.
דו-חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשישה מתוך שבעת מיני דו-החיים החיים בישראל חיים בשמורה בניהם הסלמנדרה הכתומה.
הצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמורה מתאפיינת בחורש ים-תיכוני מגוון. ייחודה של השמורה בפרט והר מירון בכלל הוא בזה שהיא מהווה גבול תפוצה דרומי לצמחים רבים שמייצגים את הצומח בהרי טורקיה ולבנון.
בין מיני הצמחים והשיחים החיים בשמורה נמצאים: אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, קטלב מצוי, אלון התולע, אגס סורי, שזיף הדוב וכן מינים נדירים כמו חוזרר החורש וערער ארזי.
מיני צומח אחרים החיים בשמורה הם: אדמונית החורש, בן-חורש רחב-עלים, רצועית הגליל, סתוונית בכירה, כרכום נאה, חלמונית גדולה, רקפת יוונית, אירוס הלבנון, יקינתון מזרחי ועוד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמורת הר מירון, באתר רשות הטבע והגנים
- שמורת הר מירון, באתר טבע ונופים בישראל
- מיטל שרעבי, חורש טבעי ונופים קסומים: מסלול מעגלי מושלם בשמורת הטבע הר מירון, באתר מעריב אונליין, 7 בדצמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוכרז על 50 שמורות טבע, הארץ, 27 במאי 1956
- ^ זאב שיף, 50 שמורות טבע בישראל, הארץ, 4 ביוני 1956
- ^ מנחם רהט, הר מירון - שמורת טבע, מעריב, 27 בפברואר 1966
