שמות איסלנדיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמות פטרונימיים באיסלנד. שמו הפרטי של האב מסומן בקו תחתי בתוך שמות המשפחה של הבן והבת. שמות המשפחה מורכבים משמו הפרטי של האב עם סיומת "בן" או "בת".

שיטת השמות האיסלנדיים שונה מרוב שיטות שמות המשפחה הנהוגים כיום בעולם המערבי בכך ששמות המשפחה האיסלנדיים הם פטרונים (מבוססים על השם הפרטי של האב) או לעיתים מטרונים (מבוססים על השם הפרטי של האם). שמות המשפחה באיסלנד מציינות את שם אביו או אמו של הילד ולא שם היסטורי הקשור לשושלת המשפחתית. איסלנד חולקת מסורת תרבותית משותפת עם ארצות סקנדינביה: נורווגיה, שוודיה ודנמרק (כולל איי פארו). עם זאת, האיסלנדים, שלא כמו תושבי ארצות סקנדינביה האחרות, המשיכו לעשות שימוש במערכת השמות המסורתית שלהם, שבעבר הייתה בשימוש בכל ארצות הצפון, למעט חלקים מסוימים של פינלנד. מערכת השמות האיסלנדית היא לפיכך לא מבוססת על שמות משפחה, אף על פי שחלק מהאיסלנדים כן נושאים שמות משפחה ועשויים לעשות שימוש בשתי השיטות.

כמה שמות משפחה כן קיימים באיסלנד, רובם אומצו כפטרונים על ידי איסלנדים שהתגוררו מחוץ לארצם, בדרך כלל דנמרק. בין האיסלנדים המפורסמים שירשו שמות משפחה ניתן למנות את ראש ממשלת איסלנד לשעבר גייר הארדה, האתלט והשחקן מאגנוס שבינג, במאי הקולנוע בלטסאר קורמקור, השחקנית אניטה בריים וחברת האלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי) והעיתונאית לשעבר, אלין הירסט. עד 1925 ניתן היה מבחינה חוקית לאמץ שמות משפחה. אחד האיסלנדים שעשו זאת היה חתן פרס נובל לספרות, הלדור לכסנס, בעוד שסופר אחר, איינר ז'רליפסון (Einar Hjörleifsson) ואחיו, בחרו בשם המשפחה "קוורן" (Kvaran). החל מ-1925 לא ניתן לאמץ באיסלנד שם משפחה למעט במקרים בהם היה זה שם המשפחה בדורות הקודמים.[1] החוק עודכן ב-1991 וב-1996.[2]

שמות פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות פרטיים שלא נעשה בהם שימוש קודם באיסלנד חייבים לעבור את אישורה של "הוועדה למתן השמות של איסלנד" (באיסלנדית: Mannanafnanefnd).[3] הקריטריון לקבלת שמות הוא השתלבותם בשפה האיסלנדית. למעט כמה יוצאים מן הכלל, על השמות לכלול רק אותיות שכלולות באלפבית האיסלנדי (כולל האותיות Þ ו-Ð) וחייבת להיות אפשרות להטות אותם על פי מערכת מילות היחסה של חוקי הדקדוק האיסלנדי, כשלמעשה משמעות הוראה זו שניתן לצרף לשם מילת יחס על פי החוקים האיסלנדים.

על פי חוק השמות האיסלנדי לא ניתן להעניק לילד שם המקובל כשם של המגדר הנגדי. בינואר 2013 הותר בהחלטת בית משפט לנערה בת 15 בשם "בלאר" (Blær, באיסלנדית שם עצם ממין זכר) להמשיך ולשאת את שמה. בית המשפט דחה את החלטת וועדת השמות. אמה של בלאר, ביורק אידסדוטיר, לא העלתה בדעתה כאשר בחרה את שם בתה שהשם בלאר נחשב לשם זכרי. היא קראה רומן פרי עטו של הלדור לכסנס, "גם הדג ישיר", בו מופיעה דמות אישה שנערצה עליה בשם בלאר, שמשמעותו "בריזה קלה", והחליטה שאם תיוולד לה ילדה היא תקרא לה בשם זה.[4][5][6][7]

שיטת מתן השמות האיסלנדית המקובלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה עם שם פרטי, פטרונים (שם האב) ושם הסב: "פאל, בנו של יון, בנו של מטיאס"

לאיסלנדי ששמו "יון איינרסון" (Jón Einarsson) יש בן בשם "אולפור" (Ólafur). שם משפחתו של אולפור לא יהיה איינרסון כמו אביו. הוא יהיה "יונסון" (Jónsson), שמילולית מציין שאולפור הוא בנו של יון (Jóns + son). באופן דומה ניתנים שמות משפחה לבנות. על פי אותה דוגמה, זיגרודור, (Sigríður) בתו של יון איינרסון, תישא לא את שם המשפחה שהוענק לאחיה, אלא את השם "יונסדוטיר" (Jónsdóttir), ובאותו אופן מילולית השם מציין שהיא בתו של יון (Jóns + dóttir).

במקרים מסוימים, שם משפחתו של אדם יכול להסתמך על שמו האמצעי של אחד מהוריו, במקום על שמו הפרטי של ההורה. לדוגמה, אם יון הוא בנו של היאולמאר ארנר וילמילסון (Hjálmar Arnar Vilhjálmsson), הוא עשוי לקבל את השם "יון היאולמארסון" (יון, בנו של היאולמאר) או "יון ארנרסון" (יון, בנו של ארנר). הסיבה לכך יכולה להתבסס על העדפתם של ההורים וזו תופעה די מקובלת באיסלנד. סיבה נוספת יכולה להיות ששם המשפחה המבוסס על השם האמצעי של ההורה משתלב יותר טוב עם שמו הפרטי של הילד.

במקרה בו שני אנשים באותו חוג חברתי נושאים את אותו שם פרטי ושמות אבותיהם זהה, מקובל באופן מסורתי להבחין ביניהם על ידי הוספת שם הסב מצד האב, לדוגמה "יון תורסון ביארנסונר" (Jón Þórsson Bjarnarsonar), הוא יון, בנו של תור, בנו של ביארני והוא נבדל מ"יון תורסון הלסונר" (Jón Þórsson Hallssonar), יון, בנו של תור בנו של הלור. שיטה זו שכיחה פחות כיום והוחלפה בשימוש בשמות האמצעיים של ההורים, אך היא בולטת מאוד בסאגות האיסלנדיות.

בחירה במטרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב רובם של שמות המשפחה האיסלנדיים כוללים את שמם הפרטי של האבות, אך לעיתים נעשה שימוש בשם האם, כמו במקרים שאמו של הילד מתגרשת מאביו. חלק מהנשים עושות כך כדי להביע הצהרה חברתית ואחרות עושות זאת כעניין שבאופנה.

בכל המקרים הללו השיטה זהה. שמו המלא של אולפור, בנה של ברינדיס (Bryndís), יהיה "אולפור ברינדיסרסון" (Ólafur Bryndísarson). בין האיסלנדים המפורסמים שנושאים שמות כאלה ניתן למנות את שחקן הכדורגל, היידר הלגוסון (Heiðar Helguson, היידר, בנה של הלגה) ואת הסופרת גודרון אווה מינרוודוטיר (Guðrún Eva Mínervudóttir, גודרון, בתה של מינרווה). דוגמה ידועה מימי הביניים היא שמו של המשורר אילפר גודרונסון (Eilífr Goðrúnarson).

הסרט האיסלנדי Bjarnfreðarson עוסק בלעג שהיה מנת חלקו של גיבורו הראשי על כך שנשא שם משפחה המבוסס על שם אמו ולא על שם אביו. בעלילת הסרט הסוגיה מקושרת להשקפותיה הפמיניסטיות רדיקליות של אמו של הגיבור ולבושה שהיא חשה בנוגע לאימהותה.[8] יש אנשים שנושאים הן פטרונים והן מטרונים. לדוגמה: ראש עיריית רייקיאוויק מאז 2014, הוא דגור ברגתורסון אגרטסון (Dagur Bergþóruson Eggertsson, דגור, בנם של ברגתורה ואגרט). דוגמה נוספת הוא שמה המלא של בלאר, הנערה שהוזכרה מעלה, והוא "בלאר ביורקרדוטיר רונרסדוטיר" (Blær Bjarkardóttir Rúnarsdóttir, בלאר, בתם של ביורק ורונר).

השלכות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיסלנד נהוג שרשימות שמיות, כגון ספר טלפונים, מסודרות בסדר אלפביתי של השמות הפרטיים ולא של שמות המשפחה. כדי למנוע בלבולים מקובל לציין בספרי הטלפונים גם את המקצוע.

האיסלנדים נוהגים לפנות זה לזה באופן רשמי על ידי שימוש בשמות הפרטיים. לדוגמה, אל ראשת ממשלת איסלנד לשעבר, יוהנה סיגורדרדוטיר, פונים לא בשם "גברת סיגורדרדוטיר", אלא בשמה הפרטי או בשמה המלא ובדרך כלל בשמה הפרטי בלבד.

כאשר באותו חוג חברתי יש שני אנשים בעלי שם פרטי זהה מקובל לפנות אליהם בשמות משפחה מקוצרים. לדוגמה, יון סטפנסון יקרא "יון סטפנס" וחברו, יון תורלקסון יקרא "יון תורלקס". כאשר מישהו מנהל בו זמנית שיחה עם שני אנשים בעלי שם פרטי זהה, התוספת "סון" או "דוטיר" מושמטת. במקרים כאלה שם אביו של אותו אדם הופך לשם החיבה שלו, למרות שמקובל באותה מידה לפנות במקרים כאלה לאדם בשמו האמצעי, תופעה המקובלת כיום לגבי אנשים בעלי שמות פרטיים נפוצים.

בעוד שמקובל לחשוב ששמה של הזמרת האיסלנדית המפורסמת, ביורק, הוא שם הבמה שלה, זהו פשוט שמה הפרטי ושמה המלא הוא ביורק גוּדְ'מוּנְדְסְדוֹטִיר. ביורק הוא השם שכל איסלנדי יפנה אליה, בין אם באופן רשמי או באופן פרטי.

כתוצאה מכך, במשפחות איסלנדיות בני המשפחה נושאים מגוון של שמות משפחה. שני אחים שנולדו לאותו זוג הורים עשויים לקבל אחד את שם המשפחה המבוסס על שם האב והשני את שם המשפחה המבוסס על שם האם, כך לכל אחד מארבעת בני המשפחה יהיה שם משפחה שונה.

שיטת השמות האיסלנדית גורמת לעיתים לאזרחי המדינה בעיות כאשר הם נוסעים לארצות אחרות. בעיקר מדובר על משפחות הנוסעות עם ילדיהם הקטנים, מאחר שאנשי משטרת הגבולות במדינות זרות (למעט אלו בארצות סקנדינביה האחרות) לא מודעים לנוהג האיסלנדי ומצפים שלילדים יהיה שם משפחה זהה לזה של הוריהם.

אנשים ממוצא איסלנדי שחיים בארצות זרות, כמו הקהילה האיסלנדית בפרובינציית מניטובה שבקנדה (בקנדה מתגוררת האוכלוסייה האיסלנדית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לאיסלנד), נוטשים בדרך כלל את השמות האיסלנדים המסורתיים שלהם. ברוב המקרים הם מאמצים שמות משפחה המקובלים בארץ מגוריהם. הדרך המקובלת ביותר היא הפיכת שמו של אבי המשפחה מהדור הראשון להגירה לאותה ארץ כשם המשפחה הקבוע, ממש כפי שהיה נהוג על ידי מהגרים מארצות סקנדינביות אחרות לפני שהונהגו בהן שמות משפחה כמו בכל העולם המערבי. לחלופין, שם המשפחה הקבוע נבחר כדי לייצג את המקור הגאוגרפי של המשפחה. לדוגמה, המוזיקאי הקנדי ממוצא איסלנדי, לינדי וופנפרוד (Lindy Vopnfjörð), קרוי על שם הכפר שממנו היגר סבו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]