שמחה בונם אורבאך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמחה בונם אורבך)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שמחה בונם אורבאך
שמחה בונים אוירבאך.jpg
תאריך לידה ב' בטבת תרע"ד
מקום לידה ורשה
תאריך פטירה ג' באייר תשל"א (בגיל 57)
מקום פטירה קריית טבעון
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול
מקום פעילות שדה יעקב, קריית טבעון, אוניברסיטת בר-אילן
תחומי עיסוק פילוסופיה יהודית
תפקידים נוספים רב קריית טבעון, פרופ' לפילוסופיה יהודית
חיבוריו עמודי המחשבה הישראלית

הרב פרופ' שמחה בּוּנֶם אוּרבאך (נכתב לעתים אורבך; ב' בטבת תרע"ד, 31 בדצמבר 1913ג' באייר תשל"א, 28 באפריל 1971) היה רב והוגה דעות ישראלי, חוקר פילוסופיה יהודית, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן, חתן פרס הרב קוק לשנת תשט"ו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורבאך נולד בוורשה (אז תחת שלטון אימפריה הרוסית) לחיים ברוך הכהן אורבאך, צאצא למשפחת אדמו"רים, ולשרה הענא לבית נפרסטק. למד בישיבת מיר ובבית המדרש לרבנים "תחכמוני" ונסמך לרבנות. לאחר מכן למד באוניברסיטת בורדו בצרפת, ובתום לימודיו חזר לוורשה. היה יושב ראש תנועת הנוער "הבונה" בוורשה. בשנת 1935 נישא לרייזל זילברשטיין. אשתו וכל משפחתו נספו בשואה. אורבאך עצמו הצליח לברוח ליפן, ומשם דרך דרום אפריקה הגיע בקיץ תש"א לארץ ישראל. השלים את השכלתו האקדמית בתחום הפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בין השנים תש"ותש"ט היה רבו של מושב שדה יעקב, ולאחר מכן נבחר לרבה של קריית טבעון. שימש שליח הסוכנות היהודית. בשנת תשט"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית (בקטגוריית ספרי מחקר ועזר תורניים) על ספרו הגדול "עמודי המחשבה הישראלית", ששני חלקיו הראשונים ראו אור עד אותה שנה. מנימוקי השופטים: הספר "הוא ניסיון ראשון במינו לתת למשכיל העברי בדורנו תמונתם של גדולי הפילוסופיה הישראלית, שהטביעו את חותמם על אמונת ישראל ועל מחשבתו הדתית לכל זרמיה... מחברו השקיע בו עבודה רבה ומרוכזת, ולהט פיוטי דתי מורגש בכל פרקיו".[1]

במקביל למשרתו הרבנית התמחה בפילוסופיה יהודית, והחל משנת תשי"ז (1957) שימש כפרופסור באוניברסיטת בר-אילן ומרצה בכיר בחוג לפילוסופיה. פרסם מאות מאמרים ומסות בבמות שונות, בהן "הצופה", "שבילין" ו"מאזנים".

בסתיו 1957 התאלמן מאשתו לאה. נפטר בג' באייר תשל"א, בגיל 57, ערירי. נקבר בבית העלמין קריית שאול לצד אשתו.[2]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורבאך חקר את גדולי הפילוסופים היהודים, ובהם רבי סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם, רבנו בחיי ורבי חסדאי קרשקש, ולאורך השנים פרסם את מחקריו. סמוך למותו ריכז את מחקריו והחל בהוצאתה לאור של המהדורה המחודשת של סדרת ספריו המונומנטלית "עמודי המחשבה הישראלית". זמן קצר לאחר הוצאת הכרך הראשון נפטר. שאר הכרכים יצאו לאחר מותו, על ידי המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וואס איז און וואס וויל הבונה?: גרונט שטריכען פון א אידעאלאגיע, ורשה: הבונה ('פראפאגאנדע ביבליאטעק פון הבונה', בראשור 1), תרצ"ה. (ביידיש)
  • עמודי המחשבה הישראלית: חמש דמויות בפילוסופיה, אנתולוגיה להגות ישראל, 3 כרכים, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית – המחלקה לחנוך ותרבות תורניים בגולה, תשי"ד 1953–תשכ"א.[3] (התוכן: חלק א: ר' סעדיה גאון, ר' בחיי, ר' יהודה הלוי, תשי"ד-1953; חלק ב: רבנו משה בן מימון: מורה נבוכים, רבי יוסף אלבו: עקרים, תשט"ו; חלק ג: משנתו הפילוסופית של רבי חסדאי קרשקש, תשכ"א) (הספר זיכה את אורבאך בפרס הרב קוק)
    • מהדורה ב: עמודי המחשבה הישראלית: חמש דמויות בפילוסופיה, בצירוף אנתולוגיה להגות ישראל, 4 כרכים, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית – המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשל"א–תשמ"ב. (התוכן: חלק א: לתולדות המחשבה הדתית בישראל; רבנו סעדיה גאון, אמונות ודעות; רבנו בחיי, חובות הלבבות; רבי יהודה הלוי, הכוזרי, תשל"א; חלק ב: רבנו משה בן מימון, מורה נבוכים; רבי יוסף אלבו, העיקרים, תשל"ב; חלק ג: משנתו הפילוסופית של רבי חסדאי קרשקש (ספר א), תשל"ז; חלק ד: משנתו הפילוסופית של רבי חסדאי קרשקש (ספר ב), תשמ"ב)
  • תולדות נשמה אחת: הלל צייטלין, האיש ומשנתו, טבעון: שם ויפת, 1953.[4]
  • משנה תורה: הוא היד החזקה לרבינו משה בן מימון, מהדורה מנוקדת עם פירוש לעם, ספר יב: ספר קנין; מפורש על ידי הרב שמחה בונם אורבאך, בעריכת הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש, ירושלים: מוסד הרב קוק ('רמב"ם לעם'), תשי"ט.
  • הלל צייטלין, תל אביב: הקונגרס היהודי העולמי – ההנהלה הראשית; תרבות וחינוך ('אישים בעם היהודי'), תשכ"ט.[5] (ספרון)
  • משנתו של אנרי ברגסון, ספר א: תורת הינף החיים, רמת גן: בר אורין, 1970.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הרב פרופ' שמחה בונם אורבאך ז"ל ", מ.ת.ת. ט–י (תשל"א), 7–17, 19.
  • דרור ארליך, 'שמחה בונם אורבאך: מגמתו החינוכית של הספר "עמודי המחשבה הישראלית", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן – מרעיון למעש, כרכים א–ב, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, עמ' 119–127.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנימוקי וועדת השופטים לפרס הרב קוק, הצופה, טור 2, 2 בספטמבר 1955.
  2. ^ שמחה בונם אורבאך באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ ביקורת: צבי מאיר רבינוביץ, עמודי המחשבה הישראלית, הצופה, 22 באפריל 1955; ט. פרשלעמודי המחשבה הישראלית, חרות, 5 באוגוסט 1955; פ. מיזליש, משנתו הפילוסופית של ר' חסדאי קרשקש, מעריב, 10 בנובמבר 1961; מ. אג"ףמחדשה של המחשבה היהודית המקורית: משנתו של ש.ב. אורבך על קרשקש, חרות, 19 בינואר 1962; אפרים שמואליר' חסדאי קרשקש – עמוד המחשבה הישראלית, דבר, 26 בינואר 1962; ק. שבתאיגאולת הרוח, דבר, 24 באפריל 1962.
  4. ^ ביקורת: ד., ספר על הלל צייטלין, דבר, 8 בינואר 1954; אבי רות, "תולדות נשמה אחת", הצופה, 29 בינואר 1954.
  5. ^ ביקורת: ר. רבינוביץ, הלל צייטלין כמאמין וכספקן, מעריב, 24 באוקטובר 1969.
  6. ^ ביקורת: אליהו אגרס, תורת הינף החיים, דבר, 30 באוקטובר 1970; א. שאנןברגסון בראייה יהודית, דבר, 27 בנובמבר 1970; זהבה מנדלסון, הוגה ישראלי – על משנתו של ברגסון, מעריב, 8 בינואר 1971.