שמחה במברגר (שטוטגרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הרב ד"ר שמחה (סימון) הלוי במברגרגרמנית: Simon Bamberger; כ"ה בטבת תר"ס, 27 בדצמבר 1899ח' בתשרי תשי"ח, 3 באוקטובר 1957, בני ברק) היה רב בשטוטגרט שבגרמניה, ולאחר עלייתו לארץ ישראל ב-1939 מחנך בבני ברק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במברגר היה בנם של הרב יצחק זֶקל במברגר (גר'), הרב המחוזי של באד קיסינגן (בנו של ר' שמחה (סימון) במברגר (1832–1897) מאָשָפֶנבורג (אנ') ונכדו של הרב יצחק דב במברגר), ואשתו-דודניתו גנדל (Nannette Bamberger), בתו של משה אריה ליב במברגר ונכדתו של הרב יעקב אטלינגר (בעל ה"ערוך לנר").

נולד בעיירה שְרים, עיר מחוז בדרום פרובינציית פוזן של ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית (כיום שרֶם (Śrem), בפולין) בכ"ה בחשוון תרנ"ט (1899). בילדותו עבר עם משפחתו לעיירת הספא באד קיסינגן שבבוואריה, שם כיהן אביו ברבנות. למד בישיבת רבי שלמה זלמן ברויאר בפרנקפורט ובברלין בבית המדרש לרבנים ע"ש הילדסהיימר, שם הוסמך להוראה. למד באוניברסיטאות ברלין ווירצבורג, שם קיבל בשנת 1923 תואר דוקטור. עבודת הגמר שלו, על משמעות קרי וכתיב ("Die Bedeutung der Qeri-Kethib, ein Beitrag zur Geschichte der Exegese"), התפרסמה ב-Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft.[1]

לאחר מלחמת העולם הראשונה התמנה כמורה בבית הספר החרדי בקלן.

בשנת תרפ"ד נישא לגֶרטרודה בת מרדכי דרילסמה, לימים פעילה בעבודה ציבורית בבני ברק.

בשנת תרפ"ה-1925 נבחר כרב בקהילה החרדית "עדת ישורון" בשטוטגרט, וכיהן בתפקיד זה עד עלייתו בשנת תרצ"ט-1939. לאחר הלחץ שהופעל על יהודי גרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, יעץ ליהודי העיר והסביבה למהר לעזוב את המדינה. פעל למען ההכשרה של הנוער הדתי בקיבוץ רודגס לקראת עלייה לארץ ישראל.

ב-1939 נעצר והוחזק במשך מספר שבועות במחנה הריכוז דכאו, ובעקבות זאת נפגעה בריאותו והוא לקה במחלת לב. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה שוחרר ממעצר ועלה לארץ ישראל. בשואה נספו הוריו.

בשנותיו הראשונות בארץ התגורר עם אשתו בירושלים, נתן שיעורים בחוגים קטנים ופעל בחוגי הציונות הדתית.

בשנת תש"ג-1943 התמנה כמנהל בתי הספר לבנים ובנות של "המזרחי" בבני ברק, ושימש בתפקיד זה במשך 11 שנה. בשנת תש"י-1950 ייסד בעזרת עסקנים נוספים מהתנועה את מפעלו הגדול: בית ספר תיכון דתי של "המזרחי" בבני ברק, שקלט את בוגרי המחזורים של בתי הספר העממיים לבנים ולבנות. בשנותיו האחרונות ניהל את בית הספר.

נפטר בבני ברק באופן פתאומי בב' בתשרי תשי"ח (1957) עקב מחלת לב, בגיל 57. נקבר בפתח תקווה. הותיר את אשתו גרטרודה.[2]

תרגם מגרמנית לעברית את הספר "אמירה לבית יעקב" של אבי-סבו רבי יצחק דב במברגר.
לאחר מותו הוציאה אלמנתו של ספר השו"ת שלו, "שארית שמחה" (תשכ"ט).

על שמו נקרא רחוב ובית כנסת בבני ברק, וכן מרכז קהילתי הנקרא בית במברגר.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר’ שמחה הלוי במברגר, שו"ת שארית שמחה: תשובות בארבעה חלקי שו"ע...ונלוו אליהן כמה תשובות מאת אביו ... ר’ יצחק (זעקל) הלוי במברגר, ירושלים: [חמו"ל], תשכ"ט. (הספר, באתר HebrewBooks) (הוצא על ידי אלמנתו, גרטרודה במברגר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(נקרולוג מאת ד.ק.; י.כ., 'הרב בקהלתו'; ר.ש., 'המורה בעיני תלמידיו'; 'האזכרה בבית הסופר)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft 15 (1923), S. 217-265; 21 (1930), S. 39-88.
  2. ^ הרב שמחה בן הרב יצחק הלוי במברגר, הצופה, מודעת אבל, 4 באוקטובר 1957 (מודעה) .