שמחה גולדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

שמחה גולדין (נולד בשנת 1955) הוא היסטוריון ישראלי, ראש המרכז לחקר התפוצות על-שם גולדשטיין-גורן[1] ופרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, מתמחה בהיסטוריה של החברה היהודית בימי הביניים. יושב ראש ועדת מקצוע ההיסטוריה בחינוך הממלכתי במשרד החינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בחיפה, בנם של מנחם וצפורה גולדין, ניצולי השואה יוצאי פולין. שירת כמג"ד בצה"ל. בשנת 1991 קיבל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, על עבודת מחקר שכותרתה "היחסים בין היחיד והקבוצה בקהילה היהודית בצפון צרפת וגרמניה (1100-1300)".

גולדין הוא מרצה בכיר להיסטוריה של ימי הביניים בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בהיסטוריה החברתית של הקהילות היהודיות בצפון צרפת, גרמניה ואנגליה. הוא מכהן כיושב ראש ועדת מקצוע ההיסטוריה בחינוך הממלכתי במשרד החינוך (החליף את פרופ' חנה יבלונקה). משמש גם יועץ מדעי באתר ההיסטוריה של המרכז לטכנולוגיה חינוכית ("תולדוט"), ונמנה עם צוות ההקמה של "מאו"ר" (מאגר ישראלי לאובייקטי למידה), שפותח על ידי מיט"ל (מרכז ידע טכנולוגיות למידה). בשנת 2008 מונה לראש המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת תל אביב.

חיבר ספרים ומחקרים היסטוריים בתחומי התמחותו. היה שותף לתרגומו מאנגלית של הספר "התפילה היהודית" מאת שלמה קלמן רייף.

מתגורר בכפר סבא, נשוי לד"ר לאה גולדין, לשעבר ראש המחלקה להנדסת תוכנה בפקולטה להנדסה בשנקר. הם הורים לאיילת, חמי (עו"ד) וצור. בנם הרביעי, הדר, תאומו של צור, שהיה קצין בפלס"ר גבעתי, נשבה על ידי ארגון חמאס במהלך לחימה ברפיח במבצע צוק איתן, וכעבור יום הוא הוכרז כחלל צה"ל. ההחלטה התקבלה לאחר הקמת בית דין מיוחד, בראשות הרב הצבאי הראשי, רפי פרץ, שבחן את הממצאים שהובאו משטח הלחימה.[2] משה יעלון הוא בן דוד שני של גולדין.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו ומהרצאותיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]