לדלג לתוכן

שמיניית האלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאור שמיניית האלים מתבליט התקופה הרומית במקדש חתחור בדנדרה (אנ') שבו לאלים יש ראשי צפרדע ולאלות יש ראשי נחש
שמיניית האלים עם בני זוגם הזכרים והנשים כאחד
ציור של ייצוג שמיניית האלים במקדש פילה (אנ')[1]

במיתולוגיה המצרית, שמיניית האלים או ח'מניומצרית עתיקה: ḫmnyw; ברבים: ניסבה של ḫmnw "שמונה"; ביוונית עתיקה: ὀγδοάς – אוֹגדוֹאַס, "השמונה") היו שמונה אלוהויות קדומות שסגדו להן בהרמופוליס (אנ').

ההתייחסות הוודאית המוקדמת ביותר לשמיניית האלים היא מהשושלת השמונה-עשרה, בכתובת הקדשה של חתשפסות בספאוס ארטמידוס (Speos Artemidos).[2]

כתבים מהתקופה המאוחרת מתארים אותם כבעלי ראשי צפרדעים (אלים זכרים) ונחשים (אלות נקבות), ולעיתים קרובות הם מתוארים כך בתבליטים של השושלת האחרונה, ממלכת בית תלמי.[3]

שמיניית האלים היו מסודרים בארבעה זוגות זכר-נקבה. לשמות יש משמעויות זהות ונבדלים רק בסיומם לציון מגדר.[4]

נו
W24 W24 W24
N1
N35AA40
נונת
W24 W24 W24
N1
N35AX1
H8
B1
חחו (אנ') (Ḥeḥu)
V28V28G43A40
חחות (Ḥeḥut)
V28V28G43X1
H8
B1
ככ (אנ')
V31
V31
yG43N2A40
ככיות (אנ')
V31
V31
yG43N2X1
H8
B1
קרח (Qerḥ)
W11
r
V28D41A40
קרחת (Qerḥet)
W11
r
V28D41
X1 H8
B1

שמותיהם של נו ונונת נכתבים עם תווית הידוע לשמים ולמים, ונראה ברור שהם מייצגים את המים הקדמוניים.

לחח וחחיות אין תווית ידוע הניתנת לזיהוי; לפי הצעתו של היינריך ברוגש (אנ') (1885), השמות קשורים למונח המספר הבלתי מוגדר או בלתי מוגבל, חח, המציע מושג הדומה ל-aion (אנ') היווני. עם זאת, בהקשר של מספר קטעים שבהם מוזכר חח, הציע ברוגש גם כי השמות עשויים להיות האנשה של האטמוספירה בין שמים וארץ (ע"ע שו).

שמותיהם של ככ וככיות נכתבים עם תוית ידוע המשלבת את הירוגליף השמיים עם מטה או שרביט המשמשים למילים הקשורות לחושך ולאפלה, וככו כמילה רגילה פירושה "חושך", מה שמרמז שהאלים הללו מייצגים חושך קדמוני, הדומה לארבוס היווני, אך בהיבטים מסוימים נראה שהם מייצגים את היום וגם את הלילה, או את השינוי מלילה ליום ומיום ללילה.

לזוג הרביעי אין תכונות עקביות מפני שהם מופיעים עם שמות משתנים; לפעמים השם קרח (Qerḥ) מוחלף בני (Ni), ננו (Nenu), נו (Nu) או אמון, והשם קרחת (Qerḥet) באנית (Ennit), ננוית (Nenuit), נונו (Nunu), נית (Nit) או אמונת. המשמעות הנפוצה של קרח (qerḥ) היא "לילה", אבל התוית הידוע (D41 עבור "לעצור, לחדול, לדחות") מציע גם את העיקרון של חוסר פעילות או מנוחה.[5]

אין דרך ברורה להקצות או לייחס ארבע פונקציות לארבעת זוגות האלוהויות; באדג' מניח ש"למצרים הקדמונים עצמם לא היה מושג ברור" לגבי פונקציות כאלה.[6] עם זאת, היו ניסיונות להקצות "ארבעה מושגים אונטולוגיים"[7] לארבעת הזוגות: לדוגמה, בהקשר של הממלכה החדשה, מאולנה קארנגה (אנ') משתמש ב"נזילות" (עבור "מבול, מים"), " חושך", "חוסר גבולות" ו"אי נראות" (או "מנוחה, חוסר פעילות").[8]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Baines, John D.; Shafer, Byron Esely; Silverman, David P.; Lesko, Leonard H. (1991), Religion in Ancient Egypt: Gods, Myths, and Personal Practice, Cornell University Press
  • Budge, E.A. (1904), The Gods of the Egyptians: Or, Studies in Egyptian Mythology, vol. 1
  • Dunand, Françoise; Zivie-Coche, Christiane (2004), Gods and Men in Egypt: 3.000 BCE to 395 CE, Cornell University Press
  • Hart, George (2005), The Routledge Dictionary Of Egyptian Gods And Goddesses, Routledge, p. 113
  • Zivie-Koch, Christiane (2016), "L'Ogdoad d'Hermopolis à Thebes et ailleurs ou l'invention d'un mythe", Egitto e Vicino Oriente, 39: 57–90
  • Salmon, George (1887), "Ogdoad", in Smith, William; Wace, Henry (eds.), A Dictionary of Christian Biography, Literature, Sects and Doctrines, vol. IV, London: John Murray

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמיניית האלים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Drawn by Faucher-Gudin from a photograph by Béato. C.f. Lepsius, Denkm, iv.pl.66 c.", published in Maspero (1897). The scene is collapsed from "the two extremities of a great scene at Philae, in which the Eight, divided into two groups of four, take part in the adoration of the king."
  2. ^ Zivie-Koch, Christiane (2016). "L'Ogdoad d'Hermopolis à Thebes et ailleurs ou l'invention d'un mythe". Egitto e Vicino Oriente. 39: 57–90.
  3. ^ Smith, Mark (2002), On the Primaeval Ocean, p. 38
  4. ^ Budge 1904, p. 283.
  5. ^ Budge 1904, pp. 283–286.
  6. ^ Budge 1904, pp. 287–288.
  7. ^ Harco Willems (1996) - The Coffin of Heqata: (Cairo JdE 36418) : a Case Study of Egyptian Funerary Culture of the Early Middle Kingdom - p.470f Peeters Publishers, 1996.
  8. ^ Maulana Karenga (2004) - Maat, the Moral Ideal in Ancient Egypt: A Study in Classical African Ethics - p.177 Psychology Press, 2004 ISBN 0415947537 - Volume 70 of Orientalia Lovaniensia analecta.