שמלה שחורה קטנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אישה הלובשת שמלה שחורה קטנה
השמלה השחורה הקטנה יכולה להתאים כמעט לכל אירוע
אישה שלובשת שמלה שחורה קטנה

שמלה שחורה קטנה היא שמלה בעלת גזרה פשוטה, קצרה ובצבע שחור. המושג נפוץ בשימוש ביחס לשמלות שחורות באורכים שונים למעט שמלת מקסי. היסטוריונים מעולם האופנה מייחסים את העיצוב המקורי של השמלה השחורה הקטנה למעצבת הצרפתיה קוקו שאנל.[1]

השמלה השחורה הקטנה התפרסמה בזכות הגיוון שהיא מאפשרת בשילוב עם אביזרי אופנה שונים, מפריט לבוש סולידי ליומיום לשמלת ערב אופנתית, כמו גם הנגישות שלה במגוון מחירים ומידות שיתאימו לאוכלוסיות שונות.

מילון אוקספורד מגדיר את השמלה השחורה הקטנה: "בגד שחור פשוט לאישה, הנלבש ומתאים לאישה ברוב הנסיבות החברתיות הפורמליות". קרל לגרפלד אמר: "עם שמלה שחורה קטנה האישה אף פעם אינה פחות מדי לבושה או יותר מדי לבושה".[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות העשרים של המאה העשרים לבוש שחור היה שמור לאבל ולבישת שחור בנסיבות אחרות לא היתה מקובלת חברתית.

בשנת 1926 פרסמה קוקו שאנל ב"ווג אמריקה" תמונה של שמלה שחורה קצרה ופשוטה, בגזרה ישרה עד השוקיים עם עיטורי קווים אלכסוניים. במגזין כינו את הדגם החדש "Channel's Ford", בהשוואה למכונית פורד מודל T שנתפסה כפשוטה ונגישה לאנשים מכל מעמד. עוד כתבו במגזין שהשמלה "תהפוך לסוג של מדים לכל הנשים בכל הסגנונות".

גם הוליווד השפיעה על אימוץ השמלה השחורה הקטנה. בצילום בשיטת הטכניקולור, נראתה השמלה השחורה טוב יותר על המסך מאשר שמלות בצבעים. פריט הלבוש אף הופיע לעתים קרובות בז'אנר הסרט האפל ("פילם נואר") בשנות הארבעים והפך לאחד המאפיינים הבולטים של דמות הפאם פאטאל.

בתקופת השמרנות המינית של שנות החמישים, אחרי מלחמת העולם השנייה, החזיר המעצב כריסטיאן דיור את השמלה השחורה הקטנה למקורותיה כמדים במסגרת קולקציית "המראה החדש".

בשנות השישים תרמה דמותה של אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני"[3] לפופולריות של הפריט, כשהפכה למזוהה מאוד בזכות הסטיילינג שלה הכולל שרשרת פנינים מעל שמלה שחורה קטנה.

ב-1995 כללו קלווין קליין ומיוציה פראדה את השמלה השחורה כבסיס לתצוגות האופנה שלהם.[4]

גרסאות מפורסמות לשמלה השחורה הקטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמלה שלבשה אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפני'ס", שעוצבה על ידי הוברט דה ז’יבנשי, נמכרה ב-2006 במכירה פומבית ב-410 אלף יורו - פי שישה מהאומדן המקורי שלה.

בטי בופ, הדמות המצויירת המבוססת על ה"איט גירל" של שנות ה-20, לבשה במקור שמלה שחורה קטנה.

ווליס סימפסון, דוכסית וינדזור, הייתה ידועה בחיבתה לשמלות שחורות קטנות. היו לה מספר שמלות כאלה, והיא צוטטה כאומרת ש"עם השמלה השחורה הקטנה הנכונה, אין סיבה ללבוש בגד אחר".

הזמרת הצרפתית אדית פיאף נהגה להופיע בשמלות שחורות קצרות במשך כל הקריירה שלה. בעקבות הרגל זה היא זכתה לכינוי "ציפור דרור קטנה ושחורה".

דיאנה, הנסיכה מוויילס, לבשה שמלה שחורה קטנה במסיבה מתוקשרת של המגזין ואניטי פייר בערב שבו התוודה הנסיך צ'ארלס על בגידתו בה עם קמילה בולס. השמלה זכתה לכינוי "שמלת הנקמה"[5].

בין השמלות השחורות הקטנות הידועות הנוספות בתרבות נמנות אלה של השחקניות מוניקה ויטי ב"הלילה", אניטה אקברג ב"לה דולצ'ה ויטה", וז'אן מורו ב"יחסים מסוכנים".

בפריז הוצגה ב-2013 במרכז האמריקאי לאמנות ותרבות ע"ש מונה ביסמרק תערוכה של שמלות שחורות וקטנות.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמלה שחורה קטנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Valerie Steele, Paris Fashion: A Cultural History, Oxford University Press, 1988, עמ' 246, ISBN 0-19-504465-7
  2. ^ LBD Spotlight: The Most Iconic LBDs of All Time, littleblackdress.co.uk, ‏14 באוגוסט 2015
  3. ^ Alicia Bruker and Charlotte Chilton, The Evolution of the Little Black Dress, ELLE, ‏11 בפברואר 2020
  4. ^ Didier Ludot, La Petite Robe Noire, Assouline
  5. ^ Emma Hernandez, How Princess Diana Used the Iconic Little Black Dress to Get Revenge on Prince Charles After His Affair, Woman's World, ‏2017-08-02 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ אתר למנויים בלבד סוזי מנקס, ניו יורק טיימס, השמלה השחורה הקטנה: גדולה מהחיים, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2013