שמלה שחורה קטנה
שמלה שחורה קטנה היא שמלה בעלת גזרה פשוטה, קצרה ובצבע שחור. המושג נפוץ בשימוש ביחס לשמלות שחורות באורכים שונים למעט שמלת מקסי. היסטוריונים מתחום האופנה מייחסים את העיצוב המקורי של הפריט לקוקו שאנל.[1]
השמלה השחורה הקטנה התפרסמה בזכות הגיוון שהיא מאפשרת בשילוב עם אביזרי אופנה שונים, מפריט לבוש סולידי ליומיום לשמלת ערב אופנתית, כמו גם הנגישות שלה במגוון מחירים ומידות שיתאימו לאוכלוסיות שונות.
מילון אוקספורד מגדיר אותה: "בגד שחור פשוט לאישה, הנלבש ומתאים לאישה ברוב הנסיבות החברתיות הפורמליות". קרל לגרפלד אמר: "עם שמלה שחורה קטנה האישה אף פעם אינה פחות מדי לבושה או יותר מדי לבושה".[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנות העשרים של המאה העשרים לבוש שחור היה שמור לאבל ולבישת שחור בנסיבות אחרות לא היתה מקובלת חברתית.
בשנת 1926 פרסמה קוקו שאנל ב"ווג אמריקה" תמונה של שמלה שחורה קצרה ופשוטה, בגזרה ישרה עד השוקיים עם עיטורי קווים אלכסוניים. במגזין כינו את הדגם החדש "Channel's Ford", בהשוואה למכונית פורד מודל T שנתפסה כפשוטה ונגישה לאנשים מכל מעמד. עוד כתבו במגזין שהשמלה "תהפוך לסוג של מדים לכל הנשיא בכל הסגנונות".
גם הוליווד השפיעה על אימוץ השמלה השחורה הקטנה. בשיטת הטכניקולור, השמלה השחורה נראתה טוב יותר על המסך מאשר שמלות בצבעים. פריט הלבוש אף הופיע לעתים קרובות בז'אנר הסרט האפל ("פילם נואר") בשנות הארבעים והפך לאחד המאפיינים הבולטים של דמות הפאם פאטאל.
בתקופת השמרנות המינית של שנות החמישים, אחרי מלחמת העולם השנייה, החזיר המעצב כריסטיאן דיור את השמלה השחורה הקטנה למקורותיה כמדים במסגרת קולקציית "המראה החדש".
בשנות השישים דמותה של אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני"[3] תרמה גם היא לפופולריות של הפריט, כשהפכה למזוהה מאוד בזכות הסטיילינג שלה הכולל שרשרת פנינים מעל שמלה שחורה קטנה.
ב-1995 קלווין קליין ומיוציה פראדה כללו את השמלה השחורה כבסיס לתצוגות האופנה שלהם.[4]
גרסאות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: תרגום לא מושלם, כתיבה לא ברורה מספיק, לא יזיקו גם הפניות לערכים חסרים.השמלה שלבשה אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפני'ס", שעוצבה על ידי הוברט דה ז’יבנשי, נמכרה ב-2006 במכירה פומבית ב-410 אלף יורו - פי שישה מהאומדן המקורי שלה.
בטי בופ, הדמות המצויירת המבוססת על ה"איט גירל" של שנות ה-20, לבשה במקור שמלה שחורה קטנה.
ווליס סימפסון, דוכסית וינדזור, הייתה ידועה בחיבתה לשמלות שחורות קטנות. היו לה מספר שמלות כאלה, והיא צוטטה כאומרת ש"עם השמלה השחורה הקטנה הנכונה, אין סיבה ללבוש בגד אחר".
הזמרת הצרפתית אדית פיאף נהגה להופיע בשמלות שחורות קצרות לאורך כל הקריירה שלה. בעקבות הרגל זה היא זכתה לכינוי "ציפור דרור קטנה ושחורה".
דיאנה, הנסיכה מוויילס, לבשה שמלה שחורה קטנה במסיבה מתוקשרת של המגזין ואניטי פייר בערב שבו התוודה הנסיך צ'ארלס על בגידתו בה עם קמילה בולס. השמלה זכתה לכינוי "שמלת הנקמה".
בין השמלות השחורות הקטנות הידועות הנוספות בתרבות נמנות אלה של השחקניות מוניקה ויטי ב"הלילה", אניטה אקברג ב"לה דולצ'ה ויטה", וז'אן מורו ב"יחסים מסוכנים".
בפריז הוצגה ב-2013 במרכז האמריקאי לאמנות ותרבות ע"ש מונה ביסמרק תערוכה של שמלות שחורות וקטנות.[5]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שחר רבן, שמלה שחורה קטנה: לוק מנצח בפחות מ-100 ש', באתר ynet, 6 ביולי 2011
- שמלה שחורה קטנה – אבולוציה של שמלה, באתר lucky people
The history of the little black dress | Fashion History, סרטון בערוץ "The Telegraph", באתר יוטיוב (אורך: 1:35)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Valerie Steele, Paris Fashion: A Cultural History, Oxford University Press, 1988, עמ' 246, מסת"ב 0-19-504465-7
- ^ LBD Spotlight: The Most Iconic LBDs of All Time, littleblackdress.co.uk, 14 באוגוסט 2015
- ^ Alicia Bruker and Charlotte Chilton, The Evolution of the Little Black Dress, ELLE, 11 בפברואר 2020
- ^ Didier Ludot, La Petite Robe Noire, Assouline
- ^
סוזי מנקס, ניו יורק טיימס, השמלה השחורה הקטנה: גדולה מהחיים, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2013
