שמלת השבת של חנה'לה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר המקורית "שמלת השבת של חנלה", הוצאת "ספרית עופר"

שמלת השבת של חנה'לה הוא סיפור ילדים ישראלי קלאסי שכתב יצחק דְמיאל (שוַוייגֶר) בשנות ה-30.

שמה של גיבורת הסיפור הוא כשמה של אשתו של דמיאל, חנה.

פרסום ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור נכתב שנות ה-30 ופורסם בשבועון "דבר לילדים" מבית "דבר", גיליון 20, פברואר 1937[1]. הסיפור ראה אור גם כחלק מקובץ סיפורי ילדים שיצא בשנות ה-40 בהוצאת "למען הילד" ששייכת למשפחת המחבר-בליווי איוריו הצבעוניים של נחום גוטמן.

לימים הסיפור יצא כספר, שאותו איירה אווה איצקוביץ (לבקשתה, שמה לא הופיע על גבי הספרים שאיירה)[2]. בנוסף ראתה אור הוצאה המלווה באיוריה של תרצה טנאי. הסיפור נמכר עד היום בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן עם עוד שני סיפורים של המחבר עם איורים מאת ליאת בנימיני-אריאל[3].

בשנת 1943 עובד הסיפור למחזה לילדים בבימוי יוסף אוקסנברג, שהוצג על ידי התיאטרון לילדים ליד מרכז הגננות[4][5] בקולנוע מוגרבי בשנים 1944–1948. את תפקיד חנה'לה גילמה עדנה פלידל.

בשנת 1971 עלה לבמה מחזמר של הסיפור על ידי תיאטרון מארץ עוץ, בבימויו של ביטוש דוידוב[6] ובכיכוב חני נחמיאס, ובו שירים פרי עטו של אהוד מנור ולחנים של רפי בן-משה[7]. בין המשתתפים היו נורית כהן, רפי נתן ואבישי מילשטיין. מחזמר זה המשיך לעלות במהלך שנות ה-70[8] ואל תוך שנות ה-80. ההצגה נמשכת עד היום על ידי אשרוב הפקות ברישיון של יורשי המחבר.

הסיפור זכה להצלחה גדולה והיה מוכר מאוד בקרב הילדים בישראל[9].

בשנת 1967 נחתם בין המחבר לבין הזכויות הוצאת "עופר" הסכם המרשה להוצאה להוציא את הספר בעברית, אך שומר את שאר הזכויות למחבר. בספטמבר 1986 חתמה אלמנת המחבר הסכם עם הוצאת עופר המעניק לה את הזכות הבלעדית להוציא את הסיפור בספר בודד, אולם שומר לאלמנה את הזכות להוציא את הסיפור במסגרת קובץ סיפורים[10]. בשנת 2015 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 40561-03-12) כי בידי ההוצאה הזכויות לספרים מודפסים אבל לא לספרים אלקטרוניים; הזכות להוציא ספר אלקטרוני נשארה בידי יורשיו של המחבר.

תוכן הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מגולל את סיפורה של חנה'לה הלובשת ביום שישי את שמלת השבת החדשה שתפרה לה אמהּ, ויוצאת לטייל. היא נזהרת שלא ללכלך את השמלה, אך לאחר שהיא מסייעת לקשיש הסוחב שק פחמים, היא מגלה ששמלתה התלכלכה. היא מתיישבת בצד הדרך ובוכה משום שאינה רוצה לצער את אמהּ כשתראה את השמלה המלוכלכת. הירח הרואה את דמעותיה שולח קרני אור המנקות את הכתמים, ונותן במקומם אור הזורח משמלתה של חנה'לה, השבה לביתה בשמחה.

קיים דמיון בין סיפור זה למעשייה מס' 154 של האחים גרים, "מטבעות הכוכבים"[11]. במעשייה זו, ילדה עניה נותרת חסרת כל לאחר שהעניקה את כיכר הלחם שלה לאדם רעב, וחילקה את בגדיה לילדים עניים הסובלים בקור. אך אז מתחולל נס: כוכבי השמיים נופלים ארצה והופכים למטבעות, והילדה מגלה כתונת חדשה לגופה. היא אוספת את המטבעות בבד הכתונת ונותרת עשירה כל ימיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דבר לילדים, דבר, 5 בפברואר 1937
  2. ^ תמר רותם, האמא הנעלמת של חנה'לה, באתר הארץ, 20 בינואר 2012.
  3. ^ תלמה אדמון, חנהלה נשארת חנהלה, מעריב, 28 בינואר 1987
  4. ^ בכינוס הגננות, משמר, 22 באוקטובר 1943
  5. ^ נעילת כינוס הגננות, דבר, 3 באוקטובר 1945
  6. ^ להורים ולילדים, מעריב, 11 באוגוסט 1972
  7. ^ שמלת השבת, מעריב, 28 במרץ 1971
  8. ^ הצגות לילדים בחנוכה, דבר, 27 בנובמבר 1975
  9. ^ ראו למשל: אפרת ארד, שעת סיפור לילדי לוד, מעריב, 19 ביולי 1965
  10. ^ ה"פ 40561-03-12, עמ' 3-4
  11. ^ שמלת השבת של אורה איתן (1), עולמה של חנה'לה, בבלוג עיר-האושר של מרית בן ישראל, 2 במאי 2013.