חצאית מיני

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

אישה לבושה בחצאית מיני, ומעליה שמלת מיני

חצאית מיני, או בקצרה: מיני, היא חצאית עם קו שוליים מעל הברכיים, בדרך כלל באמצע הירך, לא יותר מ-10 ס"מ מתחת לישבן. שמלה עם קו שוליים כזה נקראת שמלת מיני; "חצאית מיקרו" היא חצאית מיני עם קו שוליים בחלק העליון של הירך.

היסטוריה

חצאיות קצרות היו קיימות זמן רב טרם הפכו לאופנתיות בשנות ה-60 של המאה ה-20. בגדים הדומים לחצאיות מיני זוהו על ידי ארכאולוגים והיסטוריונים מ-1390–1370 לפני הספירה. בתחילת המאה ה-20, לבשה הרקדנית ג'וזפין בייקר באמצע שנות ה-20 בהופעות בפולי ברז'ר חצאית שהושוותה לאחר מכן לחצאית המיני. חצאיות קצרות מאוד הפכו למרכיב מרכזי של המדע הבדיוני במאה ה-20, במיוחד ביצירות אומנות בשנות ה-40 כגון זו של ארל ק. ברגי שמתאר שנים עתידניות בהן קיים "שילוב סטריאוטיפי" של חצאית מיני מתכתית, ומגפיים. ב-1961 אורך החצאית היה בדיוק מעל הברך, ובהדרגה טיפס כלפי מעלה במשך השנים. ב-1966, מספר עיצובים של חצאיות היו בעלי קו שוליים בחלק העליון של הירך. גרביונים עם ביריות לא נחשבו מתאימים לחצאיות מיני והוחלפו בטייץ צבעוני. הפופולריות של חצאיות המיני הגיעה לשיא ב"לונדון החוגגת" של שנות ה-60, והמשיכה להיות דבר שבשגרה, במיוחד בקרב צעירות. לפני זמן זה, חצאיות קצרות נראו רק באירועי ספורט וכחלק מבגדי ריקוד, כמו חצאיות של שחקניות טניס, מחליקות אומנותיות, מעודדות, ורקדניות.

מ-1969 ואילך, תעשיית האופנה חזרה לחצאיות ארוכות בסגנון "מקסי" ו"מידי", ועל אף שהן לא נעלמו לחלוטין, פופולריות חצאיות המיני קטנה במידה ניכרת. חצאית המיני חזרה באביב 1982.

מספר מעצבים זוהו עם המצאת חצאיות המיני של 1960, בעיקר המעצבת הלונדונית מרי קוואנט והמעצב הפריזאי אנדרה קוראג' (André Courrèges).

שנות ה-60

מנהל של חנות בלונדון ברחוב אוקספורד החל ניסוי ב-1960 במכירת חצאית עם מכפלות מעל הברך על גבי בובות בחלון הראווה וציין כמה חיובי הלקוחות שלו הגיבו. המכפלות היו בדיוק מעל הברך ב-1961, בהדרגה טיפס כלפי מעלה במשך כמה שנים. ב-1966 חצאיות הגיעו לחלק העליון של הירך. גרביונים עם ביריות  לא נחשבו מעשיים עם חצאיות מיני והוחלפו בגרבונים צבעוניים צמודים. לקראת סוף שנות ה-1960 הופיעה גרסה קצרה אפילו יותר של חצאית המיני וקראו לה microskirt או מיקרו-מיני.

חצאיות קצרות מאוד, חלקן כשמונה סנטימטרים מעל הברך נצפו בבריטניה בקיץ 1962 נשים צעירות שלבשו חצאיות קצרות אלו נקראו "בנות יה-יה", מונח הנגזר מ-"כן, כן", אשר היה פופולרי באותו זמן. המעצבת מרי קוואנט צוטטה באומרה כי "חצאיות קצרות מציינות נעורים והן נחשקות ואופנתיות".

ההתייחסות המוקדמת ביותר הידועה לחצאית מיני הוא מאמר הומוריסטי מ-1962 המתאר את "מיני-חצאית" או "יה-יה", כפריט לבוש המצוי במחלוקת. המאמר מאפיין את חצאית המיני כשמונה סנטימטרים מעל הברך. המאמר טען שחצאית מיני היא צעיר מחאה בינלאומית על איומים על השלום בעולם. המאמר תיאר את תגובותיהם של אנשים שהיו לטובת אופנה זו על נשים צעירות, אבל התנגדו לראות לבוש זה על נשותיהם.

בבריטניה, על ידי קיצור החצאיות הן סווגו כבגדי ילדים. עבור בגדי ילדים לא היה צורך לשלם מס וכך מחיר החצאיות היה זול יותר.

המעצבים

שמלת מיני בעיצוב מרי קוואנט

מספר מעצבים טוענים לקרדיט של ההמצאה של חצאית המיני בשנות ה-60. נהוג לייחס את ההמצאה למעצבת מרי קוואנט הלונדונית ולפריזאי אנדרה קוראג'. קוואנט אמרה שהיא כינתה חצאית זו כחצאית מיני על שם המכונית האהובה עליה האהוב עליה: מכונית מיני, אין הסכמה לגבי מי עיצב את זה קודם. ואלרי סטיל טענה כי העדות יותר משכנעת שקוואנט היא יוצרת המיני. עם זאת, עיתונאי האופנה מריט אלן (Marit Allen) טוען בתוקף שהמעצב הבריטי ג'ון בייטס היה הראשון להציע חצאיות מיני. מעצבים אחרים, כולל פייר קרדן ואיב סן-לורן, גם הם החלו להרים את מכפלות החצאיות שיצרו באותו הזמן.

מרי קוואנט

חצאית מיני הוא בגד שקשור עם מרי קוואנט. קוואנט עצמה היא אמביוולנטית לגבי הטענה שהיא המציאה את חצאית המיני, וקבעה שלקוחותיה ביקשו חצאיות קצרות עבור עצמם. גם אם קוואנט לא המציאה את חצאית המיני, ללא ספק הייתה זו היא שהפכה אותה לפופולרית ביותר. קוואנט אהבה את מכונית מיני קופר וכינתה את החצאית בשם מיני על שם המכונית. היא אמרה כי המכונית והחצאית היו שניהם "אופטימיים, נלהבים, צעירים, פלרטטנים" השלימו אחד את השני.

קוואנט החלה לערוך ניסויים עם חצאיות קצרות בסוף 1950, כאשר היא התחילה לעשות בעצמה את העיצובים שלה בבוטיק בקינגס רואדס. בין ההשראות שלה היו רקדנית שלובשת חצאית זעירה מעל טייטס שחורים, נשים אקטיביסטיות שלא רצו להידמות להורים שלהן. בנוסף לחצאית מיני, קוואנט גם המציאה את הטייטס (Tights) הצבעוניים מתחת לחצאית המיני. אף על פי שטייטס צבעוניים ייוחסו גם למעצב הספרדי כריסטובל בלנסיאגה וכן לבייטס.

בשנת 2009, מרי קוואנט הייתה בין עשרת המעצבים הבריטיים שכיכבו על בולים של הדואר המלכותי הבריטי, לצד מעצב מפת המטרו, הספיטפייר, ותא הטלפון האדום.

אנדרה קוראג'

אנדרה קוראג' טען במפורש שהוא המציא את המיני . הוא הציג חצאיות קצרות בארבעה ס"מ מעל הברך בינואר 1965 לתצוגת האביב/קיץ. כמה מקורות טוענים כי קוראג' עיצב חצאיות מיני מוקדם ב-1961, השנה בה הקים את אופנת הבית שלו קוראג' הציג את חצאיות "מעל-הברך" שלו באוגוסט 1964 תצוגת הוט קוטור אשר הוכרזה כ"ההצגה הטובה ביותר שראינו עד כה" על ידי "הניו יורק טיימס". מראה קוראג' הכולל סריג עם חצאית גברדין מיני הועתק על ידי הרבה מעצבים. ואלרי סטיל תיארה את עבודת קוראג' "מבריקה גרסת קוטור של אופנת נוער" שתחכומה גבר על עבודתה של קוואנט. אחרים, כגון Jess Cartner Morley מהגארדיאן במפורש נותנים את האשראי של יצירת חצאית המיני לקוראג'ולא לקוואנט.

ג'ון בייטס ואחרים

הרעיון שג'ון בייטס, ולא מרי קוואנט או אנדרה קוראג', חידש את חצאית המיני אף הוא רווח.  Marit Allen העורכת של דפי "השפעה צעירה" ב"ווג בריטניה", המשיך לעקוב אחרי מעצבים צעירים. ב-1966 היא בחרה בבייטס כדי לעצב תלבושת לחתונה באורך מיני בלבן גברדין וכסף  בינואר 1965 השמלה של בייטס הקצרה הוצגה ב"ווג", ומאוחר יותר נבחרה כשמלה של השנה. בייטס היה מפורסם גם עבור עיצוב מיני-מעילים, שמלות מיני ועוד בגדים עבור Emma Peel (בגילומה של דיאנה ריג) בסדרת הטלוויזיה "הנוקמים". מקור חלופי לחצאית המיני הגיע מ-Barbara Hulanicki מבוטיק ביבה בלונדון שנזכרה כי ב-1966 היא קיבלה משלוח של חצאיות מיני מג'רסי שנמכרו במהירות.

ב-1967 Rudi Gernreich היה בין ראשוני המעצבים האמריקאים שהציעו חצאיות מיני, למרות גינוי חריף וביקורת מצד מעצבים אמריקאיים כמו James Galanos ו-Norman Norell. ביקורת של חצאית מיני הגיעה גם מפריז מהמעצבת קוקו שאנל, מי שהכריזה שזה סגנון מגעיל, אף על פי שבעצמה תמכה בחצאיות קצרות בשנת 1920.

הקבלה של חצאית המיני

מרי קוואנט הייתה מרכזית בשילוב חצאית המיני ב"לונדון החוגגת" ("Swinging London"), חצאית המיני הצליחה להתפשט מעבר לאופנת הרחוב לתוך מרכזי עיצוב בינלאומיים. הסגנון עלה לגדולה כאשר ג'יין שרימפטון לבשה שמלת מיני קצרה לבנה שעוצבה על ידי קולין רולף, ב-30 באוקטובר 1965 ביום הדרבי, היום הראשון בקרנבל גביע מלבורן באוסטרליה. על פי שרימפטון, קיצור של החצאית היה בעיקר בשל מחסור בחומר.

כמה מדינות באירופה אסרו על לבישת חצאיות מיני בפומבי, בטענה שזו הזמנה לאנסים. בתגובה קוואנט השיבה כי לא מבינים שמתחת למיני לובשים את הטייטס.

התגובה לחצאית מיני הייתה קשה במיוחד באפריקה, שם ממשלות רבות ראו את המיני כבגד לא אפריקאי ובעל השפעה משחיתה של המערב.

אחרי 1960

שנות ה-70

משנת 1969 ואילך, תעשיית האופנה במידה רבה חזרה לחצאיות מידי וגם "מקסי". העיתונאי כריסטופר בוקר, נתן שתי סיבות התגובה הזו: ראשית, בחצאיות מיני אי אפשר לקצר יותר ושנית, לדעתו, נשים במיני הפכו לאובייקטים. הארכת אורך החצאית הגיעה בד בבד עם הצמיחה של התנועה הפמיניסטית  עם זאת, ב-1960 המיני היה נחשב סמל של שחרור גם על ידי הפמיניסטיות ולבשו אותו נשים כמו ז'רמיין גריר ובעשור הבא, גלוריה סטיינם.

חצאיות מיני אף פעם לא דעכו לגמרי. למשל, דבי הארי מקבוצת Blondie לבשה מיני במהלך "גל חדש" של שנות ה-70 המאוחרות. השיר "אני לא רוצה ללכת צ'לסי" (1978), על ידי האמן אלביס קוסטלו, מכיל את השורה: "There's no place here for the mini-skirt waddle".

ב-1973 הוציא הרב עובדיה יוסף פסק הלכה האומר שעל אף האיסור לבנות ללבוש מכנסיים, יש להעדיף לבישת מכנסיים על פני חצאית מיני.

שנות ה-80 וה-90

באביב 1982 (כפי שהוצג במהדורת יוני של מגזין "טיים" באותה שנה) חצאיות קצרות החלו להופיע, בעיקר בצורה של "rah-rahs". חצאיות הנלבשות על ידי מעודדות בספורט. ב-1985. המעצבת הבריטית ויויאן וסטווד, עיצבה את ה-"מיני-crini", גרסה מקוצרת של קרינולינה. ויקטוריאנית המיני שלה כלל צללית נפוחה של חצאית מיני. היא קיבלה השראה מחצאיות שהוצגו על ידי מעצבים כמו כריסטיאן לקרואה. ב-1989, ה-"מיני-crini" של ווסטווד תואר כבעל שני אידיאלים סותרים – קרינולינה, המייצגת את "המיתולוגיה של הגבלה" ובאותה מידה מיתולוגיה של שחרור המזוהה עם חצאית מיני.

משנת 1980, נשים רבות החלו לשלב חצאית מיני גם בלבוש עסקי. מגמה זו התחזקה במהלך המשך המאה. הדמות הראשית בתוכנית הטלוויזיה ב-1990 "אלי מקביל", היא עורכת דין אותה משחקת קליסטה פלוקהארט, והיא מופיעה בחצאית מיקרו.

חצאית קצרה מאוד היא גם אלמנט של תלבושת יפנית לבית הספר, אשר מאז 1990 הן חלק מ-kogal (או gyaru). Gyaru בכוונה לובשות חצאיות קצרות מספיק כדי לחשוף תחתונים (למעשה זוג שני של מכנסונים מעל התחתונים). זהו סוג של אקסהיביציוניזם הידוע כ-panchira.

המאה ה-21

להקת בנות מדרום קוריאה בשלל שמלות מיני ומיקרו, 2012

בתחילת המאה ה-21 מיקרו-מיני קם שוב לתחייה. ב-2003 טום פורד, אמר כי מיקרו-חצאיות יהיה שיא האופנה לאביב/קיץ 2003. בראשית המאה ה-21 מיקרו-חצאיות היו לעיתים קרובות נלבשות עם חותלות או גרביונים על מנת להימנע מלחשוף יותר מדי. בזמן הזה, הופיעה גרסה של מיקרו-מיני שתוארה כ"חגורת חצאית".

במאמר ב-2014, כתב BBC שחצאיות מיני נשארו בגדי צעירים. ב-2010 כלבו "דבנהאמס" מצא כי הנשים המשיכו לקנות חצאיות עד גיל 40, אך ב-1983 מחקרים הראו כי האישה הממוצעת הפסיקה לקנות חצאיות מיני בגיל 33. הדו"ח של דבנהאם הגיע למסקנה כי ב-2020 חצאיות מיני יהיו חלק ממלתחת האישה הבריטית בגילאים 40 ו-50. כיום גם נשים מבוגרות מאוד לובשות מיני, לרוב עם גרבונים.

גם בתחילת המאה ה-21, חצאיות מיני עדיין כפופים לאיסורים ותקנות. ואלרי סטיל דיווחה ל-BBC ב-2014 שאף על פי שחצאיות מיני כבר לא נתפסות כמזעזעות ברוב תרבויות המערב, הרי עדיין מהססים ללבשם ברוב חלקי העולם. היא מתארת את חצאית המיני כסמל של עתיד ושל חופש. היא מציינת כי שמרנות ופונדמנטליזם דתי מובילים ביקורתיות נגד לבוש המיני וראייתו כלבוש לא צנוע. בשנת 2010 ראש העיר של Castellammare di Stabia באיטליה הזמין את המשטרה לקנוס נשים בלבוש "קצר מאוד" ובחצאיות מיני. בשנות ה-2000 היה איסור על חצאיות מיני למורות של מכללת Kemerovo ברוסיה. עורכי הדין טענו שזה נוגד את התנאים של שוויון וזכויות אדם, כפי שנקבע על ידי החוקה הרוסית. בצ'ילה, אשת השר, קרוליינה שמידט, תיארה איסור על עובדי ציבור ללבוש חצאיות מיני וסטרפלס  כמו "שטות מוחלטת", וטענה כנגד הזכות להסדיר בחוק לבוש של נשים. ביולי 2010, מועצת העיר של סאות'המפטון ניסתה לווסת את המלתחה של עובדות המועצה באמרה להם להימנע מחצאיות מיני, ולהתלבש כראוי.

חצאיות מיני באופן קבוע הופיעו באפריקה כשנויות במחלוקת, שנמשכה מאז 1960. בתחילת המאה ה-21 הוצע איסור על חצאיות מיני באוגנדה בטענה כי הן מהוות הסחת דעת מסוכנת לנהגים וגם יגרמו תאונות דרכים.

בסוף פברואר 2010, קבוצה של כ-200 נשים אוגנדיות הפגינו נגד מה שנקרא "חוק חצאית מיני", חקיקה אנטי-פורנוגרפית אשר אסרה באופן ספציפי על נשים להתלבש "בצורה שנועדה מינית לרגש", או ללבוש בגדים אשר חושפים את הירכיים או חלקי גוף אחרים. בשנת 2009 Joice Mujuru, סגן הנשיא של זימבבואה היה צריך להתמודד עם האיסור ללבישת חצאיות מיני ומכנסיים לנשים באפריקה.