שמנצ'יק
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
טום נוטון  |
|---|---|
| הופק בידי |
סוזן סמיילי פייג' אוסטרו |
| תסריט | טום נוטון |
| עריכה | טום נוטון |
| שחקנים ראשיים | טום נוטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה | Morningstar Entertainment |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 3 בפברואר 2009 |
| משך הקרנה |
104 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט תיעודי |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
שמנצ'יק (באנגלית: FatHead) הוא סרט תיעודי-קומי משנת 2009 שיצר המתכנת טום נוטון (באנגלית: Tom Naughton). הסרט מפריך את המסקנה שהגיע אליה מורגן ספורלוק בסרטו "לאכול בגדול" ואת תאוריית הליפידים הגורסת כי ככל שאדם יצרוך יותר שומן רווי, כך יגדל הסיכוי שלו ללקות בהתקף לב.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוטון צפה בסרט "לאכול בגדול" בזמן שעבד על פרויקט העוסק בדעות קדומות כנגד אנשים שמנים. נוטון העיד כי במהלך הצפייה בסרט "לאכול בגדול" נתגלו לו פערים בהיגיון של הסרט והוא החליט ליצור סרט תגובה. מספר יוצרי סרטים התנסו בדיאטת מקדונלד'ס ותיעדו את תהליך ההרזיה שלהם, אך לדעתו הסרטים הללו לא היו מצחיקים. נוטון אף חיקה מספר סצנות מסרטו של ספורלוק והציג אותן בצורה סוריאליסטית ומגוחכת.
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסרטו, מטיל נוטון ספק ברעיונות שבאו לידי ביטוי בסרטו של ספורלוק, שם ספורלוק פצח ב"דיאטת מקדונלד'ס", שם נאמר לו על ידי התזונאים שלו כי הוא צורך כ-5,000 קלוריות בכל יום. נוטון טען כי ספורלוק משתמש בדמגוגיה כדי לשטוח את משנתו. הטענה כי מקדונלד'ס אחראים ל"מגפת ההשמנה" בארצות הברית, וכי ההיגיון הפשוט אומר כי צריכת 5,000 קלוריות בכל יום תגרום להשמנה וטענות בדבר חוסר מידע אינן מבוססות, שכן המידע נגיש וזמין לכל דורש. לשיטתו של נוטון, אם מקדונלד'ס רוצים למכור מזון רב במחיר זול והלקוחות רוצים לקנות, הדבר אינו נוגע לספורלוק. נוטון טוען כי צריכה להיות אחריות אישית לענייני תזונה והרגלים ואחריות לאומית לענייני בריאות וכי לא ניתן לטעון כי מזון מהיר גורם ל"מגפת" השמנה, אלא הבחירות האישיות של כל אחד.
| השוואה בין הדיאטות בשני הסרטים | |
|---|---|
| כללי הדיאטה של סופרלוק | כללי הדיאטה של נוטון |
| 30 ימי דיאטה | 30 ימי דיאטה בפועל 28 (כי הרופא של נוטון יצא לחופשה.) |
| שלוש ארוחות ביום ברשת מקדונלד'ס | שלוש ארוחות ביום ברשת מזון מהיר כלשהי |
| יאכל כל דבר שיש בתפריט של מקדונלד'ס לפחות פעם אחת | ישתמש בהיגיון הפשוט שלו בבחירת הארוחות |
| להגדיל מנה אם וכאשר מציעים לו | יאכל כ-2,000 קלוריות ביום יאכל כ-100 גרם פחמימות ביום |
נוטון הטיל ספק כי הקלוריות מסתכמות לערך גבוה כל כך, ועורך בסרט חישוב פשוט המוכיח כי אם דבקים בכללים שספורלוק מציב, אין אפשרות להגיע ל 5,000 קלוריות, וכי המספר המרבי עומד על 4,270 קלוריות, וכי לא ייתכנו יותר מ 4 ימים כאלו, שכן ספורלוק הגדיל את הארוחות שלו רק 9 פעמים. נוטון ואחרים ביקשו מנציגיו של ספורלוק את תפריטי התזונה שלו, אך נתקלו בסירוב.
נוטון לא חושך שבטו גם מן המרכז למדע ולאינטרס ציבורי (ראשי תיבות באנגלית: CSPI) - מוסד ללא כוונת רווח המקדם נושאים תזונתיים בארצות הברית. נוטון טוען כי המרכז למדע ולאינטרס ציבורי מנסה לקדם צמחונות ולא את טובת הציבור. בעזרת מיסוי ופיקוח הצליחו המרכז למדע ולאינטרס ציבורי להעלות את מחירי הארוחות של מקדונלד'ס.
בסרטו של ספורלוק הוא תוקף את מקדונלד'ס על שרק בשלושת רבעים מן הסניפים ישנם תפריטים המכילים ערכים תזונתיים של הארוחות שלהם ומבטל את הנגישות של רשת האינטרנט בטענה שרק לחצי מן האמריקנים יש אינטרנט בביתם. נוטון מגחיך את הטענה וגורס כי כל אדם שיחפוץ לברר ערכים תזונתיים של הארוחות במקדונלד'ס באינטרנט, יכול להיכנס לספרייה או לאינטרנט קפה, ניתן לצעוד מרחק קצר לסניף אחר של מקדונלד'ס ואף למצוא את הערכים המבוקשים בספרים.
בסרטו של ספורלוק נטען כי יותר מ 60% מן הבוגרים בארצות הברית סובלים ממשקל עודף או מהשמנת יתר חולנית. נוטון טוען כי אכן, מספר השמנים בארצות הברית גדל, אך הגידול העיקרי נובע מהגדרה לקויה ושימוש במדד ה-BMI שלפיו, הוא וגם מייקל ג'ורדן סובלים מהשמנת יתר.
נוטון מציג את תאוריית הליפידים שהגה אנסל קיז. בסרטו הוא טוען כי קיז "שיפץ" את תוצאות המחקר שביצע כדי שיתאימו למסקנות שביקש להציג. למרות זאת, המחקר הפך למדיניות הרשמית של משרד הבריאות בארצות הברית ורופאים ותזונאים בכל העולם אימצו אותו כאמת מוחלטת, למרות מחקרים רבים שסתרו את מסקנותיו של קיז ואפס מחקרים שאוששו אותן. מסקנות המחקר היו חשובות מאוד לתעשיית הדגן בארצות הברית.
נוטון מסביר את הטעות בהתייחסות לכולסטרול כאויב שיש להילחם בו, ומבאר כי כאשר יש בכלי דם כלשהו דלקת, אז עלול הכולסטרול לגרום לטרשת עורקים.
ב"לאכול בגדול" מספר ספורלוק על תסמינים של התמכרות לארוחות במקדונלד'ס: הוא חש רע מאוד לפני זמן הארוחה, ולאחריה הוא שוב חש בטוב, כמו בהתמכרות לסמים לאחר שימוש בסם. נוטון טוען כי אם אכילת מקדונלד'ס היא התמכרות, הרי שהיא לא התמכרות חזקה במיוחד שכן לאחר שהוא עצמו אכל מזון מהיר במשך חודש, כף רגלו לא דרכה שם במשך שלושה שבועות. ספורלוק עצמו שמח לקראת הסוף של סרטו על שלא יצטרך לאכול עוד במקדונלד'ס, ונגמל בבת אחת.
יועצו הטכני של ספורלוק לסרטו היה ג'ון בנזהף - עורך דין שנלחם בזמני השידור של חברות הטבק בטלוויזיה וגרם לכך שפרסומות לסיגריות עברו מן הטלוויזיה אל המדיה המודפסת כגון עיתונים ושלטי חוצות. באותה התקופה של הסרט "לאכול בגדול" ייצג בנזהף שתי נערות שתבעו את מקדונלד'ס לדין בטענה שגרמו להשמנתן והזיקו לבריאותן. נוטון לועג לטיעוניו וקו מחשבתו של בנזהף ומקעקע אותם זה אחר זה ומצביע על אכילת פחמימות כגורם העיקרי לעלייה במשקל וסוכרת בארצות הברית.
פוסט הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2014 הוציא נוטון לאור DVD של גרסת הבמאי לסרט, המכיל חלק שהורד מן הסרט המקורי, עדכונים במדע התזונה מאז שהסרט צולם ופירוט התזונה של משפחתו של נוטון.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שמנצ'יק
"שמנצ'יק", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"שמנצ'יק", באתר AllMovie (באנגלית)
"שמנצ'יק", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
