שמעון בכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שמעון בכר (1 באוקטובר 1923 - 23 באפריל 1995) היה לוחם לח"י וחבר "מחתרת צריפין".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכר נולד בסופיה, בולגריה. לאחר שעלה לארץ ישראל, הצטרף לארגון לח"י. מספר שנים לאחר פירוק הארגון, נפגש בכר עם ידידו, יעקב חרותי, והשניים הקימו את הגוף המכונה "מחתרת צריפין". המחתרת קמה על רקע האירועים האנטישמיים והאנטי ישראליים שהתרחשו בגוש המזרחי בשנים 1952 ו-1953, ששיאם היו משפטי פראג, שבהם הועמדו לדין בפראג אחד עשר יהודים, ובהם שני ישראלים.

במסגרת פעילות המחתרת, הוטמנה פצצה בשגרירות ברית המועצות בשדרות רוטשילד בתל אביב. בעקבות הפיצוץ, ניתקה ברית המועצות את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל. ביוני 1953, נעצרו חברי המחתרת ובישיבת ממשלה ב-8 ביוני 1953 הכריזה הממשלה על מחתרת זו כעל ארגון טרור, על פי פקודת מניעת טרור.

זמן קצר לאחר מעצרו, הצליח שמעון בכר לברוח מתא המעצר בבית דגן. המשטרה פתחה במצוד, והודיעה שבכר ייתפס בתוך 24 שעות. במשך שישה חודשים, הצליח בכר להימלט מהמשטרה כאשר העיתונות המקומית מפרסמת מדי פעם מידע על מקומות מסתור אפשריים, אנשים שראו את בכר, ושמועות על כך שבכר הצליח להימלט לצרפת. שישה חודשים לאחר בריחתו, לכדה המשטרה את בכר במרתף בית בתל אביב. מאחר שהיה זה יום שישי לאחר צאת העיתונים המקומיים, טסו בשמי תל אביב מטוסים קלים שהשליכו כרוזים בדבר לכידתו.

בזמן הימלטו, נידון בכר ל-12 שנות מאסר בפועל, יותר מכל חבר אחר בארגון, והחל לרצות את עונשו בכלא תל מונד. בשנת 1955 העניק שר המשפטים, פנחס רוזן, חנינה לאסירים.

שמעון בכר השתחרר מהכלא, הכיר את אשתו לימים, תמר, ולזוג נולדו שלושה בנים ואחד-עשר נכדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]