שמעון גליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמעון גליק (נולד ב-30 ביוני 1932) הוא רופא ישראלי, פרופסור אמריטוס לרפואה פנימית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמסגרת המרכז הישראלי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. ממייסדי הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב[1], ודקאן הפקולטה למדעי הבריאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליק נולד במדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית, שם גדל יחד יחד עם הוריו ואחותו. כיום הוא נשוי לברנדה - בעלת תואר בהוראה. הם הורים ל-6 ילדים, ביניהם יהודה גליק, חבר הכנסת ה-20.

כבר בצעירותו התעניין בתחומי המדע, כילד חלם להיות פיזיקאי ותמיד היה התלמיד המצטיין בכיתה. בגיל 23, סיים את לימודי הרפואה במרכז הרפואי דאון-סטייט שבניו יורק (Downstate Medical Center) והחל בהתמחות ברפואה פנימית במרכז הרפואי מיימונידס בברוקלין. משם המשיך למרכז הרפואי של אוניברסיטת ייל ולבית החולים מאונט סיני. מאוחר יותר, השתתף במחקר במעבדה של רוזלין זוסמן יאלו (כלת פרס נובל לשנת 1977) וסולומון ברסון, בבית החולים לחיילים משוחררים בברונקס[2]. הוא עסק במחקר באנדוקרינולוגיה.

בשנים 19651977, כיהן כנשיא אגודת המדענים היהודים האורתודוקסים בארצות הברית[2], וב-1967 החל לנהל את השירותים הרפואיים בבית החולים קוני איילנד שבברוקלין (אנ'). בנוסף היה פרופסור לרפואה במרכז הרפואי דאון-סטייט[3].

בשנת 1974 עלה לישראל עם משפחתו, במטרה לסייע בהקמת בית הספר לרפואה (באונ' בן-גוריון בנגב). בהשפעת הרב אברהם סילברט, התיישבו בבאר שבע. באותה שנה ייסד את מחלקה פנימית ג' בבית החולים סורוקה בעיר, אותה ניהל עד 1997. בתוך כך הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ייסד את הפקולטה למדעי הבריאות וכיהן כדקאן הפקולטה בשנים 19861990[2]. מאז, הבין שתפקידו שונה מבעבר ובתנאים הקיימים לא יוכל להמשיך במחקרים מדעיים. גליק המיר את תחומי המחקר שלו לחינוך רפואי. במסגרת זו התווה את הדרך המקובלת לקבלת סטודנטים לרפואה: שיטה השוקלת לא רק הישגים אקדמיים, אלא גם את אישיות המועמד, מתוך תפיסה והבנה שרופא חייב להיות אדם ערכי. הוא עמד בראש ועדת הקבלה שנים רבות וקלט דורות של סטודנטים. גליק היה הראשון שהנהיג את שיעורי התקשורת בין רופא לחולה, לסטודנטים לרפואה, החל משנת הלימודים הראשונה. זוהי סיבה משמעותית לזכייתו בפרסים שונים על מפעל חיים.

בשנים 19861990 גליק כיהן גם כראש שירותי הבריאות של קופת החולים הכללית בנגב, ובהמשך כיהן כנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות ועורך ראשי של כתב העת "אתיקה רפואית יהודית" (Jewish Medial Ethics and Halacha)[4].

גליק פרסם מאמרים רבים בספרות הרפואית בנושאי אתיקה רפואית, הרפואה כמקצוע, חינוך רפואי ועוד[5]. הוא פעיל בתנועת "עוז ושלום - נתיבות שלום"[6] ונמנה עם מייסדי מפלגת מימד[7].

כניסתו לתחום הרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליק חיפש להתמחות בתחום שיכלול בתוכו כמה שיותר נושאים שונים. לפיכך בחר להמתקד בסוכרת, דרכה למד על נפרולוגיה, קרדיולוגיה ואנדוקרינולוגיה. במשך כשנה, עבד יחד עם דר' מרטין גולדנר מבית החולים היהודי למחלות כרוניות. בתום השנה פנה גליק אל דר' יאלו ודר' ברסון, על מנת להצטרף כחבר במעבדת המחקר שלהם. בין השנים 19631964, חקר ופרסם מספר מאמרים העוסקים בהורמון הגדילה. לאחר מכן, ב-1965 החל לחקור גם את האינסולין. משם המשיך וחקר גם את נושאי השינה, השעון הביולוגי, השמנה ועוד.

ממחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, אחד מהתחומים בהם עסק גליק הוא אנדוקרינולוגיה. המערכת האנדוקרינית היא מערכת ההפרשה הפנימית בגוף האדם, המורכבת מבלוטות המייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם. ההורמונים מופרשים בכמויות מזעריות, ובמעבדה בה עבד גליק, התברר כי גם בזמנים מסוימים. כלומר, הם מצאו כי ישנה עלייה בכמות ההורמנים המופרשים בזמן שינה.

בתקופה זו, ההורמון העיקרי שחקר היה הורמון הגדילה, אך בשלב מסוים זה השתנה וגליק החל לעסוק בהורמון "וזופרסין". הורמון זה המורכב מ-9 חומצות אמינו המכונה גם הורמון נוגד השתנה, מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח ופועל לוויסות הפרשת השתן. גליק פיתח שיטת בדיקה ביוכימית, המודדת את ריכוז ההורמון וזופרסין בדם. למעשה, הוא פיתח את הבדיקה הרגישה והיעילה ביותר מסוגה. בעקבות זאת, כאשר עבר לישראל, הצטוות לאחד מחוקרי השינה הגדולים בעולם, ויחד הם בדקו את שיעור הפרשת הוזופרסין בדם בזמן השינה.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988 – פרס אלקלס למדען מצטיין בתחום הרפואה.
  • 2012 – אות מפעל חיים מטעם האיגוד לרפואה פנימית .
  • 2012 – עיטור "יקיר העיר באר שבע".
  • 2014 – פרס "בוני ציון" של ארגון נפש בנפש (המוענק לְעולים ממדינות דוברות אנגלית שתרומתם למדינת ישראל יוצאת דופן)[1].

לקריאה נוספת: מספר מאמרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Western immigrants honored at Knesset award ceremony" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2017. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 [http://in.bgu.ac.il/fohs/Pages/deans/Glick.aspx הפקולטה למדעי הבריאות - פרופ' שמעון גליק], in.bgu.ac.il (בhe-IL)
  3. ^ Professor Shimon Glick, MD and Robert Finaly, MD Bio | המרכז האקדמי לב, www.jct.ac.il (בen)
  4. ^ מחלקה פנימית חדשה בביה"ח בבאר-שבע, דבר, 30 באוקטובר 1974
  5. ^ המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות ומדיניות הבריאות, www.israelhpr.org.il (בhe)
  6. ^ ”הסכמנו לא להסכים, אני אוהב אותו אהבת נפש”, ערוץ 7 (בhe)
  7. ^ Times, JOEL BRINKLEY; Special to The New York (18 באוקטובר 1988). "Keys to Israeli Vote: The Orthodox and the Arabs". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2017.