שמעון גרינהויז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמעון גרינהויז עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס המשואות ביד ושם, 2009

שמעון (סיומה) גרינהויז הוא ניצול שואה שנולד ב-1930 בקראסנה, בלארוס. שמעון הדליק משואה בטקס המרכזי ביד ושם בשנת 2009. שימש כמנהל בית הספר עמל ב' שבפתח תקווה ונכון ל-2019, עדיין משמש כמורה למתמטיקה. בשנת 2017 הוענק לו על ידי שר החינוך נפתלי בנט פרס מפעל חיים, שהוענק לראשונה בטקס השנתי "המורה של המדינה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 1941, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות (מבצע ברברוסה), נכלאה משפחתו של גרינהויז בגטו קראסנה. שמעון ואמו התגנבו מהגטו אל מכרה פולנייה, וזאת סיפקה להם מים ומזון. הם נתפסו, וקצין אס אס עמד להרוג אותם בנשקו. הפולנייה התחננה, בכתה והציעה לגרמני כסף ומזון כדי שיניח להם. לבסוף, הגרמני השתכנע והותיר אותם בחיים. אחיו ואחותו של שמעון יצרו קשר עם הפרטיזנים שהסתתרו ופעלו באזורי הביצות סביב קראסנה. לראשי הגטו נודע על הקשר עם הפרטיזנים, והם עצרו את האח מנדל ואיימו עליו לבל יברחו הוא ואחותו מן הגטו.

במרס 1943, בחג הפורים, חיסלו הגרמנים את הגטו, רצחו את יושביו ושרפו את גופותיהם. בין הקורבנות היו אחיו מנדל ואחותו הניה. שמעון ואמו, עם עוד כ-20 מתושבי הגטו, הסתתרו במסתור שהוכן מבעוד מועד ושרדו שם במשך חמישה ימים. לאחר מכן הגיעו לפרטיזנים. גרינהויז חטב עצים עבור הפרטיזנים, ובמהלך העבודה נקטעו אצבעות ידו. באין טיפול רפואי, סבל מנמק.

שר החינוך נפטלי בנט ושמעון גרינהויז בטקס הענקת פרס מפעל חיים, 2017
ראש עיריית פתח תקווה, איציק ברוורמן, מעניק תעודת הוקרה לשמעון גרינהויז

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה שב גרינהויז עם אמו לקראסנה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, למד משפטים ומתמטיקה באוניברסיטה ובשנת 1960 עלה עם אמו לישראל. הוא הקים משפחה, ונולדו לו ארבעה ילדים. בנו גיל נפטר מסרטן בשנת 2000, בגיל 34. גרינהויז מקדיש את חייו להוראה והיה מחנך ומנהל בית ספר תיכון עמל ב' בפתח תקווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. שמעון גרינהויז באתר יד ושם, 2009.