שמעון גרינהויז
 | |
| שמעון גרינהויז עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס המשואות ביד ושם, 2009 | |
| לידה |
3 במאי 1930 קראסנה, בלארוס הסובייטית, ברית המועצות |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 2024 (בגיל 93) פתח תקווה, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
  | |
שמעון (סיומה) גרינהויז (3 במאי 1930 – 19 בינואר 2024) היה ניצול השואה ששימש כמנהל בית הספר עמל ב' בפתח תקווה. עד פטירתו שימש כמורה לפיזיקה ומתמטיקה במספר תיכונים בעיר. בשנת 2017 הוענק לו על ידי שר החינוך נפתלי בנט פרס מפעל חיים, שהוענק לראשונה בטקס השנתי "המורה של המדינה". גרינהויז הדליק משואה בעצרת הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 2009.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרינהויז נולד ב-1930 בקראסנה, בלארוס. בשלהי 1941, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות (מבצע ברברוסה), נכלאה משפחתו של גרינהויז בגטו קראסנה. גרינהויז ואמו התגנבו מהגטו אל מכרה פולנייה, וזאת סיפקה להם מים ומזון. הם נתפסו, וקצין אס אס עמד להרוג אותם בנשקו. הפולנייה התחננה, בכתה והציעה לגרמני כסף ומזון וסיגריות כדי שיניח להם. לבסוף, הגרמני השתכנע והותיר אותם בחיים. אחיו ואחותו של גרינהויז יצרו קשר עם הפרטיזנים שהסתתרו ופעלו באזורי הביצות סביב קראסנה. לראשי הגטו נודע על הקשר עם הפרטיזנים, והם עצרו את האח מנדל ואיימו עליו לבל יברחו הוא ואחותו מן הגטו.
במרס 1943, בחג הפורים, חיסלו הגרמנים את הגטו, רצחו את יושביו ושרפו את גופותיהם. בין הקורבנות היו אחיו מנדל ואחותו הניה. גרינהויז ואמו, עם עוד כ-20 מתושבי הגטו, הסתתרו במסתור שהוכן מבעוד מועד ושרדו שם במשך חמישה ימים. לאחר מכן הגיעו לפרטיזנים. גרינהויז חטב עצים עבור הפרטיזנים, ובמהלך העבודה נקטעו אצבעות ידו. באין טיפול רפואי, סבל מנמק.[1]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם השנייה שב גרינהויז עם אמו לקראסנה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, למד משפטים ומתמטיקה באוניברסיטה ובשנת 1960 עלה עם אמו לישראל. הוא הקים משפחה, ונולדו לו ארבעה ילדים. בנו גיל נפטר מסרטן בשנת 2000, בגיל 34. גרינהויז הקדיש את חייו להוראה והיה מחנך ומנהל בית ספר תיכון עמל ב' בפתח תקווה ובנוסף לימד בתיכון גולדה בפ"ת מתמטיקה.
גרינהויז שימש כאיש עדות ביד ושם, והעביר באופן קבוע שיחות והרצאות על סיפור חייו לתלמידי תיכון המגיעים למוזיאון.
גרינהויז נפטר ב-19 בינואר 2024, בגיל 93.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמעון גרינהויז מדליק משואה בטקס המרכזי לשואה ולגבורה ב"יד ושם", באתר יוטיוב, 20 באפריל 2009
- בגיל 87 ניצול השואה שמעון גרינהויז ממשיך ללמד מתמטיקה בתיכון עמל ב', באתר mynet, 24 באפריל 2017
- זה לא הגיל זה התרגיל, באתר ynet, 16 במאי 2017
- המורים של המדינה, באתר ynet, 6 ביוני 2017
- התלמידים הם סם החיים שלי, באתר מאקו, 12 באפריל 2018
- זיכרון בסלון בהנחיית אופירה אסייג ויאיר שרקי, באתר מאקו, 4 באפריל 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמעון גרינהויז, באתר יד ושם