לדלג לתוכן

שמעון גרשון רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שמעון גרשון רוזנברג – שג"ר
לידה 13 בנובמבר 1949
כ"א בחשוון ה'תש"י
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביוני 2007 (בגיל 57)
כ"ה בסיון ה'תשס"ז
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה ישראלישראל ישראל
כינוי הרב שג"ר
תחומי עיסוק גמרא, מחשבת ישראל, תורה שבעל-פה, פילוסופיה, תנועת החסידות
השתייכות ציונות דתית, חסידות חדשה
רבותיו הרב שלמה פישר, הרב חיים יעקב גולדויכט
תלמידיו הרב בני קלמנזון, הרב דוב זינגר, הרב יהודה ברנדס ועוד
פרסים והוקרה פרס עמינח (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים
ראש ישיבת שיח יצחק, ר"מ מרכזי בישיבת מקור חיים (שפע. בראשות הרב עדין שטיינזלץ), ראש ישיבת הכותל, ראש בית המדרש של מעלה - המרכז לציונות דתית, ראש בית המדרש של בית מורשה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב שמעון גרשון רוזנברג (13 בנובמבר 1949, כ"א בחשוון ה'תש"י11 ביוני 2007, כ"ה בסיוון ה'תשס"ז), המכונה גם הרב שג"ר, היה ראש ישיבה והוגה דעות, יוצר הגות בעלת מאפיינים נאו-חסידיים ופוסטמודרניים. בשנת ה'תשנ"ו הקים את ישיבת שיח יצחק ועמד בראשה עד פטירתו.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בירושלים, לשלום זליג ולסאסי, ניצולי השואה. אביו היה אחד מפועליו של אוסקר שינדלר. למד בבית הספר נווה עציון בשכונת בית וגן, והמשיך בישיבה התיכונית נתיב מאיר ובישיבת ההסדר כרם ביבנה. את הכינוי שג"ר שבו הוא מוכר קיבל בישיבה התיכונית, כאשר אחד מחבריו ראה את ראשי התיבות על נרתיק הטלית שלו, וכינה אותו כך בתור הלצה[1].

בשנת ה'תשל"ג (1972) החל ללמוד בישיבת מרכז הרב, ובמקביל למד אצל הרב שלמה פישר ומקובלים נוספים. באותה שנה נישא למרים זיו והם קבעו את מגוריהם בשכונת שמואל הנביא בירושלים. לאחר נישואיו החל ללמוד בכולל של ישיבת הכותל.

במלחמת יום הכיפורים, בשנת ה'תשל"ד (1973) נפצע קשה בקרבות הבלימה ברמת הגולן, כאשר הטנק שבו לחם ספג פגיעה ישירה ושניים מחבריו מהישיבה שהיו אתו בטנק נהרגו במקום. הוא עצמו נכווה קשה, ורק בקושי הצליח להיחלץ[2]. לאחר שהחלים מפציעתו חזר ללימודיו בישיבת הכותל, ובסוף אותה שנה מונה לר"מ בישיבה. בתחילת שנת ה'תשל"ו (1975) הוסמך לרבנות על ידי הרב נסים דוד עזראן. בשנת ה'תשמ"ב מילא את מקומו של ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי, שיצא לשבתון. הוא כיהן כר"מ בישיבה עד סוף שנת ה'תשמ"ד, אז פרש מתפקידו בעקבות התלכדותה של קבוצת תלמידים סביבו ומתחים פנימיים.

בשנת ה'תשמ"ה (1984) היה ממקימי ישיבת מקור חיים (שפע). בראשות הישיבה עמד הרב עדין שטיינזלץ והיא הוקמה במטרה לתת מקום לתפיסות חדשניות יותר. יחד אתו עברו אליה קבוצה מתלמידיו בישיבת הכותל. בהמשך התגלעו מחלוקות חינוכיות והישיבה נסגרה בסוף זמן קיץ בשנת ה'תשמ"ח (1988)[3]. בשנת ה'תשמ"ו עבר לגור בשכונת קריית משה בירושלים.

בשנת ה'תשמ"ט (1989) עמד במשך שנה אחת בראש בית המדרש של מעלה - המרכז לציונות דתית, יחד עם הרב יואל בן נון ופרופ' שלום רוזנברג. בשנת ה'תש"ן (1990) ייסד פרופסור בנימין איש שלום את בית המדרש של בית מורשה ומינה אותו לראש בית המדרש יחד עם הרב אליהו בלומנצוייג. הוא שימש בתפקיד זה עד שנת ה'תשנ"ה (1995). בסוף אותה שנה הקים את ישיבת שיח יצחק יחד עם הרב יאיר דרייפוס, שם שימש ראש ישיבה עד פטירתו. כמו כן כיהן כראש בית המדרש 'עורי', לימד בישיבת הר עציון ובמדרשת לינדנבאום.

בחודש שבט ה'תשס"ז (פברואר 2007) התגלה כי הוא חולה בסרטן הלבלב. הוא כינס את תלמידיו והודיע שהוא חולה בסרטן סופני. בעקבות החולי עזב את הישיבה לצורך טיפולים. הוא ורעייתו עברו להתגורר במושב גבעת ישעיהו, בכך מימש חלום רב שנים. את הטיפול בכתביו מסר לעמיתו בראשות הישיבה, הרב יאיר דרייפוס, לצורך טיפול בהכנתם לדפוס. בערב שנערך לרפואתו בד' בסיוון ה'תשס"ז (21 במאי 2007), הוכרז על הקמת מכון להוצאת כתביו לאור. הרב שג"ר הלך לעולמו כחודש לאחר מכן, בכ"ה בסיוון ה'תשס"ז, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

הגותו והשקפתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר אהוד פירר, שהיה תלמידו של הרב שג"ר בישיבת שיח יצחק, הגדיר כי "השאלה שעמדה ביסוד מפעלו ההגותי של הרב שג"ר, ואשר כל הגותו יכולה להיתפס כסדרה של ניסיונות לענות עליה", היא שאלת נוכחותו של האלוהים בעולם במובן של שאלת החלל הפנוי. את אישיותו כפי שהשתקפה בעיניו כתלמיד, תיאר: "ראש הישיבה מיוסר ומתלבט, זה שלעולם לא אמר דברים נחרצים וששיעוריו תמיד הכילו הרבה יותר שאלות מתשובות"[4].

הרב שג"ר דגל באי הסתרת הערעור האמוני שבו הוא חי, ולאור זה הוא ניסח לעיתים מחדש עיקרי אמונה מסורתיים[5]. הוא ראה זאת כחלק מהתקדמות ומשכלול הכלים הדתיים לאור התגמשותם (שבירת הכלים), כפי שמתואר בספרו כלים שבורים.

תפיסתו של הרב שג"ר מדגישה את הפן הרוחני-אינדיבידואלי של החיים בישראל, ולא רק את הפן הלאומי שלהם. הוא ראה צורך בכך שבני תורה ישתלבו בתחומים רבים, ולאו דווקא בצבא או בתפקידים מנהליים. הרב שג"ר עודד את תלמידיו לעסוק באמנות והוא עצמו כתב ופרסם שירה. הרב שג"ר שאב רבות מתורת החסידות. הקשר לחסידות מאפיין את רוב תלמידיו.

הרב שג"ר הדגיש את חשיבותו של לימוד התורה בכלל, ולימוד הגמרא בפרט, כאמצעי מרכזי לכריתת ברית עם הקב"ה. עם זאת, הוא ראה צורך בפיתוח שיטה חדשה ללימוד הגמרא, משום שחש כי ישנו משבר ביחס ללימוד הגמרא בישיבות הדתיות-לאומיות. שיטתו משלבת חיפוש משמעות ושימוש בכלי מחקר מדעיים עם דרך הלימוד הישיבתית הקלאסית. את שיטתו פירט והדגים בספרו בתורתו יהגה.

ב-2005, על רקע תוכנית ההתנתקות, חתם על גילוי דעת של קבוצת רבנים מן הציונות הדתית שהביע התנגדות לסרבנות בצה"ל. השתתף בפעילות בארגון במעגלי צדק. ברובד הפוליטי התנגד הרב שג"ר לנסיגות משטחי יש"ע, במקביל להכרה ב'כיבוש כמשחית' ובצורך הכן בשלום. העיד על עצמו: "אינני מגדיר את עצמי כימני או כשמאלני, אלא כענייני"[6].

כהמשך לראייה ההיסטוריוסופית מבית מדרשו של הרב קוק, בדרשותיו ליום העצמאות בספרו "ביום ההוא" זיהה הרב שג"ר את הדמוקרטיה הישראלית הרב-תרבותית והלאומית כשלב נוסף בתהליך הגאולה. הרב תרבותיות והרב לאומיות הן לדידו מבוא לתודעה מיסטית של הכלת הריבוי והמחלוקת[7]. כמו כן, הוא מייחל לשבירת הבינאריות שבין ימין לשמאל בשיח הישראלי[8].

הרב שג"ר היה דמות רוחנית מקורית בהגות הציונית דתית. תפיסותיו לגבי פוסט-מודרניות עוררו מחלוקת. ספרו כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית הוא ניסיון לתת מענה דתי להלכי הרוח המנשבים היום בעולם הכללי, בטענה כי תפיסה תורנית יכולה להכיל תפיסות מורכבות אלה. הרב שג"ר קיבל חלק מהטיעונים הפוסט-מודרניים וזיהה בהם רעיונות ומושגים המופיעים בקבלה ובחסידות. הוא טען כי דווקא הדקונסטרוקציה, שאותה זיהה עם שבירת הכלים הקבלית, פותחת פתח לאופציה דתית, בכך שהיא נותנת לאדם את היכולת ליצור בחופשיות את עולמו הדתי. עמדה זו עוררה התנגדות מצד הרואים בפוסט-מודרניזם רוח זרה ליהדות ולכן מתנגדים גם להכנסתו לבית המדרש[9].

שלט המצפה ע"ש הרב שג"ר בירושלים שנחנך בטקס הרשמי, תשפ"ה- 2025

בשנת 2012 יצא סרטו של תלמידו הרב מרדכי ורדי, "לרדוף אחרי הצל", העוסק בדמותו של הרב שג"ר.[10]

בכ"ה בתמוז תשפ"ה, 21 ביולי 2025, חנכה עיריית ירושלים מצפה חדש על שמו בשכונת קריית היובל, בצומת גן המפלצת, בטקס רשמי שהתקיים במעמד בני משפחתו, תלמידיו ומקורביו, בהם ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן ששירת עמו במלחמת יום הכיפורים[11] ונשא דברים לזכרו, במעמד ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, ובהנחיית משה שטרן.

באביב תשס”ז (2007), כאשר נודע לרב שג"ר על דבר מחלתו, הוא בחר ועד להוצאת כתביו, שכינס את כתביו, לצד הקלטות וסיכומים של שיעוריו. המכון, בראשות הרב שמעון דויטש, הוציא כעשרים ספרים. הוא פועל גם לתרגום כתביו לשפות זרות, לקיום ערבי עיון ולניהול הארכיון.

הסדרה לזמן הזה – דרשות למועדי השנה:[12]

הסדרה צירופים חדשים:

  • לוחות ושברי לוחות: הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם, תשע"ג
  • בריתי שלום: ימין ושמאל, מלחמה ושלום, בעריכת זוהר מאור, אורי ליפשיץ ועוזי פוקס, תש"ף

הסדרה עיונים חדשים בהלכה:

הסדרה שיעורים בגמרא:

  • שמיטה – שיעורים בגמרא, בעריכת איתן אברמוביץ, תשע"ה
  • יומא | סוכה | ראש השנה – שיעורים בגמרא, בעריכת עמיחי רוזנפלד, תשע"ז[14]
  • ברכות – שיעורים בגמרא, בעריכת עמיחי רוזנפלד, כרך א: תש"ף (על פרקים א–ב); כרך ב: תשפ"ב (על פרקים ג–ד)

הסדרה נמתיק סוד – עיונים חדשים בחסידות:

  • שיעורים על ליקוטי מוהר"ן, בעריכת נתנאל לדרברג, כרך א: תשע"ג; כרך ב: תשע"ה
  • שיעורים על ספר התניא, בעריכת אלחנן ניר וזוהר מאור, תשפ"א

הסדרה מחשבה:

  • שיעורים באגדה, בעריכת איתן אברמוביץ, תשפ"ה

הסדרה חכמת לב: עיונים בהגות יהודית:

  • שיעורים על תורת הרב קוק, בעריכת חיים וידל ותומר יהוד, חלק א, תשפ"ו

ספרים נוספים:

  • Faith Shattered and Restored: Judaism in the Postmodern Age, Edited by Zohar Maor, translated by Eli Leshem, afterword by Rabbi Shalom Carmy, Maggid Books, 2017.
  • Living Time, Festival Discourses For The Present Age, Editor: Alan Brill, Translated by Levi Morrow, USA 2024.

ספרים על משנתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • על פי שיעוריו הוציא שלמה שוק את הספר תאנים מתוקות – אוספים בחסידות כפי שלמדתי מהרב שג"ר

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יאיר דרייפוס, נגיעות בשפת הלב, בעריכת איתן אברמוביץ. הוצאת ידיעות ספרים וישיבת שיח יצחק, 2013.
  • יאיר שלג, הדתיים החדשים: מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, ירושלים: הוצאת כתר, 2000
  • יונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים: עיונים בקבלת המאה העשרים, הוצאת כרמל, 2006, עמ' 213–217
  • ישי מבורך, "לקראת דתיות פוסט-שואתית", תאולוגיה של חסר: על אמונה שלאחר התוהו, הוצאת רסלינג, 2016, עמ' 13–38; 130–134
  • רוני בר לב, הרב שג"ר כאינטלקטואל ומבקר חברתי של הציבור הדתי לאומי, דעת, כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה 90 (2020), עמ' 731–762
  • איתן אברמוביץ וחיותה דויטש (עורכים), שיעורים באגדה, הוצאת ידיעות ספרים, 2025[16]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמרים ושיעורים
כתבות
על דמותו ומשנתו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חוצה ישראל עם הרב שג"ר, סרטון בערוץ מכון כתבי הרב שגר, באתר יוטיוב (אורך: 23:46)
  2. ^ ראו גם: שיח לוחמים בעשור למלחמת יום כיפור, באתר "דעת"
  3. ^ אריאל הורוביץ, מתח גבוה, מוסף שבת של מקור ראשון, 16 ביוני 2017
  4. ^ ד"ר אהוד פירר, הפילוסופיה של החלל הפנוי, השילוח
  5. ^ למשל מושג ההשגחה בספרו צל האמונה בדרשה מרחב לאמונה, ובספרו ביום ההוא בדרשה לזמן הזה
  6. ^ הרב שג"ר, קידוש השם ומאורעות זמננו, בתוך מים מדליו, ביטאון מכללת ליפשיץ, ה', ירושלים תשנ"ד, עמ' 62.
  7. ^ ביום ההוא: דרשות ומאמרים למועדי אייר, בדרשה והיה ביום ההוא
  8. ^ יום ההוא: דרשות ומאמרים למועדי אייר, בדרשות 'חוק ואהבה' ו'שלום ירושלים'
  9. ^ אוריה מבורך, ‏"פוסטמודרניזם טוב ליהודים", השילוח, 10, יוני 2018
  10. ^ ראו: "לרדוף אחרי הצל", סרט מסע בעקבות מורשתו ואישיותו של הרב שג״ר, בימוי: הרב מרדכי ורדי, הפקה: נעם דמסקי, באתר Movie Discovery.
  11. ^ חיים נבון, ‏כוח העל של הרב יעקב מדן: הוא דמות תנ"כית, בעיתון מקור ראשון, 20 ביולי 2025
  12. ^ הספרים "זיכרון ליום ראשון", "על כפות המנעול" ו"פור הוא הגורל" יצאו לאור לפני הקמת מכון כתבי הרב שג"ר, ולכן אינם נכללים בסדרה "לזמן הזה" על אף שהם עוסקים במועדי השנה.
  13. ^ סקירה: אריאל סרי-לוי, ‏בצל האמונה, באתר כיפה
  14. ^ הרב דוד ביגמן, ביקורת על הספר, אתר ישיבת מעלה גלבוע
  15. ^ לספר זה הוקדש גיליון י"ז של כתב העת נטועים הוצאת המכללה האקדמית הרצוג
  16. ^ אתר למנויים בלבד אביעד מרקוביץ, ההלכה על־פי ז'אן פול סארטר, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2025