שמעון לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי שמעון לביא (ה'רמ"ו 1485/6-1586) היה משורר, פילוסוף ומקובל מדור גירוש ספרד. מחבר הספר "כתם פז" והפיוט המפורסם "בר יוחאי". מנהיגה של יהדות לוב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון לביא נולד בספרד בשלהי המאה ה-15. בעקבות גירוש ספרד הגיע בילדותו לעיר פאס שבמרוקו ושם גדל ופעל כרב. בשנת 1551 החליט לעלות לארץ ישראל, אך בהגיעו לטריפולי החליט להישאר בה ולהתמנות לרב הקהילה היהודית עקב מצבה הקשה באותן השנים. לפי כתבים מאוחרים יותר, הוא הנחיל את המנהג הספרדי ליהדות טריפולי, והתקין מספר שינויים שהשתלבו במסורת של יהדות לוב.[1] פרופ' רפאל פטאי מזכיר אותו בספרו על אלכימאים יהודים, כמי שעסק באלכימיה תאורטית.[2]

עבודתו החשובה ביותר של רבי שמעון לביא היא ספרו "כתם פז", פרשנות על ספר הזוהר. בנוסף הוא חיבר שירים, שהמפורסם שבהם הוא "בר יוחאי" לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

על משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בועז הוס, על אדני פז: הקבלה של ר׳ שמעון אבן לביא, ירושלים: י״ל מאגנס, 2000.
  • בועז הוס, 'חייו וכתביו של רבי שמעון לביא מחבר ספר כתם פז', אסופות י' (תשנ"ז), עמ' קט–קלד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' שמעון לביא באתר "מרכז אור שלום"
  2. ^ Raphael Patai, The Jewish Alchemists: A History and Source Book, Princeton University Press, 1994, p. 376.