שמעון לוינזון
 | |
| לידה |
31 בינואר 1933 (בן 91) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
שירות הביטחון הכללי |
  | |
שמעון לוינזון (לביא) (נולד ב-31 בינואר 1933) הוא מרגל ישראלי ששימש קצין ביטחון במשרד ראש הממשלה ופעל לטובת ברית המועצות תמורת כסף[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוינזון נולד בירושלים, בן למשפחה דתית-ציונית. אביו, היה ממייסדי פתח-תקוה ופעיל בהגנה[2]. למד בבית הספר תחכמוני. התגייס לצה"ל ב-1950 שירת כפקיד בוועדת שביתת הנשק ירדן–ישראל. השתחרר מצה"ל ועבד במכון הממשלתי לבדק מטוסים חזר לשירות קבע ושירת בנספחות צה"ל בטורקיה. לאחר חזרתו יצא לקורס קצינים אך הודח וקיבל דרגת ייצוג של קצין. המשיך לשרת כנציג צה"ל בוועדת שביתת הנשק, ושימש מתאם בין חיל המודיעין לצבא ירדן[3]. ב-1960 עבר קורס מודיעין בכיר והוצב כראש מדור תיעוד במחלקת איסוף באגף המודיעין. השתחרר משירות הקבע ב-1961 בעקבות תאונת דרכים[2].
הוא מונה למנכ"ל החברה הממשלתית למדליות ומטבעות אך נאלץ לפרוש לאחר מספר חודשים בשל דיווח כוזב[דרוש מקור]. ב-1963 התגייס לשירות בשירות הביטחון הכללי ועבד בראש צוות בתחום התשאול. ב-1965 עבר לשרת בתפקיד דומה במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. ב-1967 חזר לשרת כנציג בוועדת שביתת הנשק, עד לביטולה בעקבות מלחמת ששת הימים. הוא עבר לשרת ביחידת הקישור לאו"ם ומונה למפקדה.
ב-1970 שב למוסד ושירת כראש שלוחה מחוץ לישראל, באגף "תבל" האחראי לקשרי החוץ של הארגון. בעקבות תקלה ביטחונית שנגרמה באחריותו נאלץ לשוב לישראל, ומונה לעוזר לראש מחלקת קשרים מיוחדים בארגון. ב-1973 חזר ליחידת הקישור לאו"ם ושירת כקצין קישור בדרגת אלוף-משנה עד פרישתו משירות ב-1978[4], לאחר שהרמטכ"ל החדש, רפאל איתן, סירב לקדמו[דרוש מקור].
לוינזון עבר לעבוד באו"ם, הוצב בתאילנד ומונה לאחראי על המלחמה בסמים. באפריל 1983 פנה מיוזמתו לשגרירות ברית המועצות בבנגקוק והציע את שירותיו כמרגל תמורת תשלום, לאחר שנקלע לקשיים כספיים[5]. הונפקה לו אשרה והוא נצטווה לטוס למוסקבה שם נאסף על ידי מפעיליו מסוכנויות הביון הסובייטיות. בסדרת מפגשים ברחבי אירופה צויד לוינזון באמצעי ריגול שונים בהם פנקסים מיוחדים ואמצעים לכתיבת כתב סתרים, מצלמת פנטקס וסרטי צילום מיוחדים. הוא ניסה להתקבל חזרה לשירות במוסד אך נדחה[דרוש מקור].
במאי 1985 מונה על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אברהם טמיר לקצין ביטחון (קב"ט) במשרד ראש הממשלה[2]. במסגרת תפקידו זה התאפשרה לו גישה לכספות ולמידע רגיש רב. הוא העביר למפעילו "ג'ורג'", מידע על מבנה ויחידות קהילת המודיעין הישראלית, כולל על נתיב, לשכת הקשר עם יהודי ברית המועצות, על מבנה וארגון משרד ראש הממשלה, משרד החוץ והמערכת הפוליטית בישראל, וכן מידע על קציני מודיעין אמריקאים, שהיו בקשר עם המודיעין הישראלי. על המידע שהעביר קיבל סכום מצטבר של כ-30 אלף דולר. בדצמבר 1985 נאלץ לעזוב את משרד ראש הממשלה בעקבות תפקוד לקוי[דרוש מקור].
תפיסתו, משפטו ומאסרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מידע שהגיע למוסד והועבר לשב"כ, החל מבצע בשם "אשל המדבר" ללכידתו של לוינזון. הוא נעצר במאי 1991 והודה בחשדות שיוחסו לו[1]. במשפטו העידו עדות אופי לטובתו בכירים ששירתו במערכת הביטחון, בהם אריאל שרון ורפי איתן. על לוינזון נגזרו ב-1993 12 שנות מאסר והוא הורד לדרגת רב-סמל[6]. את מאסרו עשה תחילה בבית סוהר שקמה באשקלון כשותפו לתא של מרקוס קלינגברג[7], וב-1996 הועבר לבית סוהר מעשיהו כשכנם של מורשעי פרשת הדיסקונטאים. במהלך שהייתו בכלא, עזבה אותו אשתו[8], ומכריו ועמיתיו ניתקו קשר ממנו.
לאחר השחרור מהכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא שוחרר ב-1999 לאחר ניכוי שליש ממאסרו. לאחר שחרורו התגורר בדירה שכורה בירושלים. בשנת 2003 לאחר שנסתיים צו איסור יציאה מהארץ עזב את ישראל ועבר להתגורר בתאילנד בה הוא משמש כיועץ חקלאי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרשת שמעון לוינזון (לביא) באתר השב"כ
- יוסי מלמן, השב"כ חושף לראשונה: כך ריגל אל"מ שמעון לוינזון למען ברית המועצות, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2009
- נחמן טל, מוטי כפיר, גיל קיסרי, שמעון לוינסון מדבר, מבט מל"מ 16, אוגוסט 1997, עמ' 6
- מאתר השב"כ, הטיול בתאילנד שנגמר בריגול של שמעון לוינזון נגד ישראל מבט מל"מ גיליון 82, עמ' 29, אוקטובר 2018.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 חן דגן, כתב ’חדשות", דמיטרי פרוקופייב (מוסקבה), אל"מ שמעון לוינזון ריגל עבור בריה"מ תמורת כסף, חדשות, 3 בספטמבר 1993
- ^ 1 2 3 אלכס פישמן, כתב "חדשות", חיל המודיעין, קישור לאו"ם, קצין ביטחון במשרד רוה"מ, חדשות, 3 בספטמבר 1993
- ^ "גינוי הדדי" בפרשת ברטעה, למרחב, 16 במרץ 1956
הוחזר הנער שנחטף על ידי הירדנים בירושלים, קול העם, 13 בספטמבר 1959 - ^ אופי טכני לפגישת קציני ישראל וסוריה, דבר, 19 בספטמבר 1976
יעקב ארז, האוסטרם הדגימו בכלון תרגלי הצתה בשלג, מעריב, 2 בפברואר 1978 - ^ אלכס פישמן, הבגידה הכפולה, חדשות, 3 בספטמבר 1993
- ^ ynet, הורשע בריגול - והורחק מאגודת גמלאי צה"ל, באתר ynet, 15 באוגוסט 2001
- ^ יוסי מלמן, לא הייתי מרגל, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007
- ^ דן קראוס, ארנה קזין, "זה לא כתוב לאשתו על המצח" אמרו ברחוב עין־גדי בירושלים, חדשות, 3 בספטמבר 1993