שמעון סטיליטס

שמעון סטיליטס
ܫܡܥܘܢ ܕܐܣܛܘܢܐ
	תיאור מהמאה ה-6 של שמעון על העמוד. צדפה המסמלת טוהר רוחני מברכת את שמעון; הנחש מייצג פיתויים דמוניים (הלובר).
לידה	סביב 390; סיס (אנ') קיליקיה, האימפריה הרומית
פטירה	2 בספטמבר 459; קלעת סמען, פרובינקיה סוריה; בין חלב לאנטיוכיה
מדינה	סוריה
קאנוניזציה	הוכר כקדוש לפני שהחל תהליך הרשמי של הקאנוניזציה
חג	1 בספטמבר (הכנסייה האורתודוקסית המזרחית); 29 בפשונס (הכנסייה הקופטית האורתודוקסית); 5 בינואר (הנצרות המערבית); 27 ביולי (הכנסייה הסורית האורתודוקסית); יום שני שלאחר יום ראשון השני של חג הצלב (הכנסייה הארמנית האפוסטולית)
תכונות	לבוש כנזיר, מוצג עומד על גבי עמודו.
השקפה דתית	נצרות אורתודוקסית

שִׁמְעוֹן סְטִילִיטֶס (ביוונית: Συμεών ό Στυλίτης, בסורית: ܫܡܥܘܢ ܕܐܣܛܘܢܐ; סביבות 389? – 2 בספטמבר 459) היה סגפן נוצרי סורי, שהתפרסם בכך שחי 36 שנים על גבי במה קטנה בראש עמוד ליד חלב (בסוריה המודרנית). כמה סטיליטים (אנ')^[א] אחרים הלכו בעקבותיו (המילה היוונית סטיל פירושה "עמוד"). שמעון סטיליטס נחשב לקדוש על ידי נצרות קתולית מזרחית, נצרות אוריינטלית אורתודוקסית, נצרות אורתודוקסית והכנסייה הקתולית. הוא ידוע רשמית כשמעון סטיליטס הזקן כדי להבדילו משמעון סטיליטס הצעיר (אנ'), שמעון סטיליטס השלישי (אנ') ושמעון סטיליטס מלסבוס (אנ').

מקורות

קיימות שלוש ביוגרפיות מוקדמות עיקריות של שמעון. הראשונה מביניהן נכתבה על ידי תאודורטוס (אנ'), בישוף קירוס (אנ'), ונמצאת בחיבורו "היסטוריה דתית". ביוגרפיה זו נכתבה במהלך חייו של שמעון, ותאודורטוס מספר על כמה אירועים שלטענתו היה עד להם. המספר של ביוגרפיה שנייה מציג את עצמו כאנטוניוס, תלמידו של שמעון. תאריך ומקור יצירה זו אינם ידועים. השלישית היא מקור סורי, המתוארך לשנת 473 לספירה. זו הארוכה מבין השלוש, והנלהבת ביותר בשבח שמעון; היא מציבה את שמעון בשורה אחת עם נביאים מהתנ"ך, ומציגה אותו כמייסד של הכנסייה הנוצרית.

שלושת המקורות מציגים סימנים של התפתחות עצמאית; אף על פי שכל אחד מהם עוקב אחר מתאר כללי דומה, כמעט ואין להם אירועים נרטיביים משותפים.

כל שלושת המקורות תורגמו לאנגלית על ידי רוברט דוראן. הביוגרפיה הסורית תורגמה גם על ידי פרדריק לנט.^[3]

ייתכן שמקורות מסורתיים לחייו של שמעון סטיליטס מציגים באופן שגוי את יחסו לנצרות כלקדונית (אנ'). מכתבים בסורית במוזיאון הבריטי המיוחסים לשמעון סטיליטס מצביעים על כך שהוא היה מיאפיזיט (אנ')^[ב] והתנגד לתוצאות ועידת כלקדון (ועידת כלקדון משנת 451 לספירה).^[4]

קורות חיים

ראשית חייו

שמעון היה בנו של רועה צאן. הוא נולד בסיס (אנ'), כיום העיר קוזאן (אנ') בנפת אדנה בטורקיה. סיס הייתה בפרובינקיה קיליקיה הרומית. לאחר חלוקת האימפריה הרומית בשנת 395 לספירה, קיליקיה הפכה לחלק מהאימפריה הרומית המזרחית. הנצרות השתרשה שם במהירות.

לפי תאודורטוס, שמעון פיתח קנאות לנצרות בגיל 13, בעקבות קריאה של הברכות. הוא נכנס למנזר לפני גיל 16. מהיום הראשון, הוא הקדיש את עצמו לתרגול סגפנות כה קיצונית עד שאחיו לנזירות שפטו אותו כבלתי מתאים לכל צורת חיים קהילתית.^[2] הם ביקשו משמעון לעזוב את המנזר.

שמעון הסתגר בבקתה למשך שנה וחצי, שם העביר את כל תקופת התענית בלי לאכול או לשתות. כשיצא מהבקתה, הישגו נחשב לנס. מאוחר יותר, הוא התמיד בעמידה רצופה כל עוד גופו יכול היה לשאת אותו.

אחרי שנה וחצי בבקתה, שמעון חיפש גבעה סלעית על מורדות מה שמכונה כיום "הר שייח' ברכאת", חלק מהר שמעון (אנ'). הוא בחר לחיות במרחב צר, בקוטר של פחות מ-20 מטרים. אבל המוני צליינים פלשו לאזור כדי למצוא אותו, לבקש את עצתו או את תפילותיו, והותירו לו זמן לא מספק לעיסוקיו הדתיים. זה הוביל אותו בסופו של דבר לאמץ דרך חיים חדשה.^[2]

על העמוד

כדי להתרחק מהמספר ההולך וגדל של אנשים שבאו אליו לתפילות ועצות, והותירו לו מעט אם בכלל זמן לסגפנותו הפרטית, שמעון גילה עמוד ששרד בין הריסות בטלניסה (אנ') הסמוכה (כיום תלעאדה שבסוריה).

כאשר שמעו הנזירים הזקנים שחיו במדבר על שמעון, שבחר בצורת סגפנות חדשה ומוזרה, הם רצו לבחון אותו כדי לקבוע אם מעשיו הקיצוניים מבוססים על ענווה או גאווה. הם החליטו לצוות על שמעון, מתוך ציות, לרדת מהעמוד. הם קבעו שאם לא יציית, הם יגררו אותו בכוח לקרקע, אך אם יהיה מוכן להיכנע, הם ישאירו אותו על עמודו. שמעון הפגין ציות וענווה מוחלטים, והנזירים אמרו לו להישאר במקומו.

העמוד הראשון שעליו שמעון סטיליטס התיישב היה בגובה של קצת יותר מ-3 מטרים. מאוחר יותר הוא העביר את משטח המגורים שלו לעמודים אחרים, כשהאחרון בסדרה היה, על פי הדיווחים, בגובה של יותר מ-15 מטרים מהקרקע.^[2] בראש העמוד הייתה במה, אשר ההערכה היא שהייתה ברוחב של כמטר רבוע אחד, ומוקפת במעקה.

אדוארד גיבון, בספרו "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית", מתאר את חיי שמעון באופן הבא:

בתחנה אחרונה ורמה זו, הספגן הסורי עמד בחום של שלושים קיצים ולקור של כל כך הרבה חורפים. הרגל ואימון לימדו אותו לשמור על מצבו המסוכן ללא פחד או סחרחורת, ולאמץ ברציפות את תנוחות התפילה השונות. לפעמים הוא התפלל בעמידה זקופה, כשידיו פרושות בדמות צלב, אך מנהגו הנפוץ ביותר היה לכופף את שלדו הדל ממצחו ועד רגליו; וצופה סקרן, לאחר שספר אלף מאתיים ארבעים וארבע חזרות, לבסוף ויתר על הספירה האינסופית. התפתחות כיב בירכו אולי קיצרה, אך לא יכלה להפריע לחיים שמימיים אלה; והנזיר הסבלני נפטר, מבלי לרדת מעמודו.

— אדוארד גיבון, "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית"^[5]

אפילו על העמוד הגבוה ביותר שלו, שמעון לא היה מנותק מהעולם. למעשה, העמוד החדש משך אליו עוד יותר אנשים, הן צליינים שביקרו אותו בעבר והן סקרנים. שמעון היה זמין בכל אחר הצהריים לשוחח עם מבקרים. באמצעות סולם, המבקרים יכלו לעלות לטווח דיבור. ידוע שהוא כתב מכתבים, שחלק מתוכנם שרד עד היום, שהוא הדריך תלמידים, ושהוא גם הרצה בפני אלה שנאספו למטה.^[6] הוא הטיף במיוחד נגד חילול הקודש וריבית קצוצה. בניגוד לסגפנות הקיצונית שנהג בה, הטפותיו שידרו מתינות וחמלה, והיו בולטות בהיגיון בריא וחופש מפנאטיות דתית.

חלק גדול מהכהונה הציבורית של שמעון, בדומה לזה של סגפנים סורים אחרים, יכול להיחשב כבעל תפקיד מלכד מבחינה חברתית בהקשר של המזרח הרומי. מול נסיגתם של בעלי אדמות עשירים לערים הגדולות, אנשים קדושים כמו שמעון פעלו כפטרונים בלתי משוחדים ובוררים חיוניים בסכסוכים בין איכרים ובתוך העיירות הקטנות יותר.^[7]

תהילה ושנים אחרונות

דיווחים על שמעון הגיעו להיררכיה הכנסייתית ולחצר הקיסר. הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני ואשתו אליה אודוקיה כיבדו מאוד את שמעון והקשיבו לעצותיו, בעוד הקיסר לאון הראשון הקשיב בכבוד למכתב ששלח לטובת ועידת כלקדון. נאמר גם ששמעון התכתב עם ז'נבייב הקדושה מפריז.

הפטריארך דומנוס השני (אנ') מאנטיוכיה (441–448) ביקר את הנזיר וערך את טקס הליטורגיה הקדושה על העמוד.^[8]

אווגריוס סכולסטיקוס (אנ') תיעד מקרה שבו שמעון גינה את נציב הקיסר, אסקלפיודוטוס (אנ'), בפני הקיסר תאודוסיוס השני, בטענה שהוא מעודד עובדי אלילים ויהודים ומערער את מעמד הנוצרים. תאודוסיוס פיטר בעקבות זאת את אסקלפיודוטוס.^[9]^[10]

פעם אחת כששמעון חלה, תאודוסיוס שלח שלושה בישופים להתחנן בפניו שירד ויאפשר לרופאים לטפל בו, אך שמעון העדיף להשאיר את ריפויו בידי אלוהים, וזמן קצר לאחר מכן הוא החלים.

חומה כפולה הוקמה סביבו כדי למנוע מהמון האנשים להתקרב יתר על המידה ולהפריע לריכוז תפילתו. נשים לא הורשו בדרך כלל לעבור את החומה, אפילו לא אימו שלו, שלה לדברי הדיווחים אמר: "אם נהיה ראויים, נראה זה עם זה בחיים הבאים". היא קיבלה זאת, נשארה באזור, ואימצה את חיי הנזירות של שתיקה ותפילה. כשמתה, שמעון ביקש שארונה יובא אליו, והוא נפרד בכבוד מאימו המתה.^[8]

הדיווחים חלוקים בנוגע למשך הזמן שבו חי שמעון על העמוד, עם הערכות הנעות בין 35 ל-42 שנים.^[6] הוא נפטר ב-2 בספטמבר 459. תלמיד מצא את גופתו כפופה בתנוחת תפילה. פטריארך אנטיוכיה, מרטיריוס (אנ'), ערך את הלווייתו של הנזיר בפני קהל עצום. הוא נקבר לא הרחק מהעמוד.^[8]

מורשת

שמעון נתן השראה למחקים רבים. במשך המאה הבאה, סגפנים שחיו על עמודים, כלומר סטיליטים, היו מראה נפוץ ברחבי הלבנט הנוצרי.

הוא מונצח כקדוש בכנסייה הקופטית האורתודוקסית, שם חגו חל ב-29 בפשונס (אנ').^[ג] הוא מונצח ב-1 בספטמבר על ידי הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות והכנסיות הקתוליות המזרחיות, וב-5 בינואר בכנסייה הרומית-קתולית.

תחרות התפתחה בין אנטיוכיה לקונסטנטינופול על החזקה בשרידיו של שמעון. הבכורה ניתנה לאנטיוכיה, וחלק גדול משרידיו נשארו שם כהגנה על העיר הלא מוקפת חומה. מטבעות זיכרון של צליינים של שמעון סטיליטס נמצאו ברחבי האימפריה הביזנטית, מה שמעיד על פופולריות של ההערצה כלפיו.

חורבות המבנה העצום שהוקם לכבודו וידוע בערבית כקלעאת סמעאן ("מצודת שמעון") עדיין ניתנות לצפייה. הן ממוקמות כ-30 ק"מ צפון-מערבית לחלב (36°20′03″N 36°50′38″E / 36.33417°N 36.84389°E / 36.33417; 36.84389) ומורכבות מארבע בזיליקות שנבנו ממרכז של חצר מתומנת לכיוון ארבע רוחות השמיים, ויוצרות צלב גדול. במרכז החצר ניצב בסיס הסטייל (עמוד) שעליו עמד שמעון. ב-12 במאי 2016, דווח כי העמוד בתוך הכנסייה נפגע מטיל, שנורה ככל הנראה על ידי מטוסים רוסיים שתמכו בממשלת סוריה במלחמת האזרחים.^[11]

אזכורים תרבותיים

חייו של שמעון סטיליטס נתנו השראה לפואמה משנת 1842 מאת אלפרד טניסון, "שמעון סטיליטס הקדוש" (St. Simeon Stylites).^[12] יצירות מודרניות המבוססות על חיי הקדוש כוללות את סרטו של לואיס בוניואל משנת 1965 "שמעון של המדבר (אנ')", האופרה של הנס צנדר משנת 1986 "סטפן קלימקס" (Stephen Climax) והסרט "בחוות סאצ'ם" (At Sachem Farm) משנת 1998.

ספרו של ג'יימס המילטון-פטרסון "ג'רונטיוס" (Gerontius),^[13] יצירה בדיונית המבוססת על מסעו האמיתי של סר אדוארד אלגר לברזיל בשנת 1923, כולל קטע חלום שבו עוזרו של הנזיר, ראחות, גובה מ"חולמים" תשלום כדי שיוכלו לעלות לראש העמוד ולשוחח עם הסגפן. יראה מתערבבת באימה כאשר "ראש המבקר שוקע לגובה זוג כפות רגליים מפלצתיות, שמבוהנותיהן הרקובות מתפתלות ציפורניים צהובות".

לקריאה נוספת

Attwater, Donald; John, Catherine R. (1995). The Penguin Dictionary of Saints (3rd ed.). New York: Penguin Books. pp. 322–323. ISBN 0-14-051312-4.
Brown, Peter (1971), "The Rise and Function of the Holy Man in Late Antiquity", The Journal of Roman Studies 61, pp. 80–101.
Kociejowski, Marius (2004). "A Likeness of Angels". The Street Philosopher and the Holy Fool: A Syrian Journey. Stroud: Sutton Publishing. ISBN 9780750938068.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שמעון סטיליטס בוויקישיתוף

שמעון סטיליטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

"Canon to Saint Symeon Stylites" (from the Menaion), University of Balamand.
"Qalaat Samaan and the Dead Cities", Syria Gate.

ביאורים

^ ביוונית "שוכן על עמוד", סוג של נוצרי סגפן שחי על עמוד, מטיף, צם ומתפלל.
^ הדוקטרינה הכריסטולוגית הגורסת כי ישו, ההתגשמות המילה (הלוגוס), הוא אלוהי לחלוטין ואנושי לחלוטין
^ החודש התשיעי בלוח השנה המצרי והקופטי הקדום. הוא נמשך בין 9 במאי ל-7 ביוני בלוח השנה הגרגוריאני.

הערות שוליים

^ "Saint Simeon Stylites". Encyclopedia Britannica.
^ ¹ ² ³ ⁴ Thurston, H. (1912). "St. Simeon Stylites the Elder". The Catholic Encyclopedia – via New Advent.
^ Lent, Frederick (1915). "The Life of St. Simeon Stylites". Journal of the American Oriental Society. 35. doi:10.2307/592644. JSTOR 592644.
^ Torrey, Charles C. (1899). "The Letters of Simeon the Stylite". Journal of the American Oriental Society. 20: 253–276. doi:10.2307/592334. JSTOR 592334.
^ Gibbon, Edward. "Chapter XXXVII: Conversion Of The Barbarians To Christianity". The History of the Decline and Fall of the Roman Empire. Vol. 4.
^ ¹ ² Mann, Mimi (21 באוקטובר 1990). "Stump Is Reminder of Hermit Who Perched on Pillar for 42 Years". Los Angeles Times. ארכיון מ-21 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
^ Brown, Peter (1971). "The Rise and Function of the Holy Man in Late Antiquity". Journal of Roman Studies. 61: 80–101. doi:10.2307/300008. JSTOR 300008. S2CID 163463120.
^ ¹ ² ³ "St Simeon Stylites, the Elder". Orthodox Church in America.
^ Evagrius Scholasticus. Ecclesiastical History (AD431-594), Book 2. תורגם ע"י E. Walford. ISBN 978-0353453159.
^ Charles C. Torrey. The Letters of Simeon the Stylite.
^ Sanidopoulos, John (1 בספטמבר 2017). "The Column of Saint Symeon the Stylite in Aleppo Bombed". Orthodox Christianity Then and Now. {{cite web}}: (עזרה)
^ "St. Simeon Stylites". St. Simeon Stylites by Alfred Tennyson. Wikisource.
^ Gerontius

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

[3] ביוונית "שוכן על עמוד", סוג של נוצרי סגפן שחי על עמוד, מטיף, צם ומתפלל.

[5] הדוקטרינה הכריסטולוגית הגורסת כי ישו, ההתגשמות המילה (הלוגוס), הוא אלוהי לחלוטין ואנושי לחלוטין

[13] החודש התשיעי בלוח השנה המצרי והקופטי הקדום. הוא נמשך בין 9 במאי ל-7 ביוני בלוח השנה הגרגוריאני.

[1] "Saint Simeon Stylites". Encyclopedia Britannica.

[Thurston-2] ¹ ² ³ ⁴ Thurston, H. (1912). "St. Simeon Stylites the Elder". The Catholic Encyclopedia – via New Advent.

[4] Lent, Frederick (1915). "The Life of St. Simeon Stylites". Journal of the American Oriental Society. 35. doi:10.2307/592644. JSTOR 592644.

[6] Torrey, Charles C. (1899). "The Letters of Simeon the Stylite". Journal of the American Oriental Society. 20: 253–276. doi:10.2307/592334. JSTOR 592334.

[7] Gibbon, Edward. "Chapter XXXVII: Conversion Of The Barbarians To Christianity". The History of the Decline and Fall of the Roman Empire. Vol. 4.

[mann-8] ¹ ² Mann, Mimi (21 באוקטובר 1990). "Stump Is Reminder of Hermit Who Perched on Pillar for 42 Years". Los Angeles Times. ארכיון מ-21 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)

[9] Brown, Peter (1971). "The Rise and Function of the Holy Man in Late Antiquity". Journal of Roman Studies. 61: 80–101. doi:10.2307/300008. JSTOR 300008. S2CID 163463120.

[oca-10] ¹ ² ³ "St Simeon Stylites, the Elder". Orthodox Church in America.

[11] Evagrius Scholasticus. Ecclesiastical History (AD431-594), Book 2. תורגם ע"י E. Walford. ISBN 978-0353453159.

[12] Charles C. Torrey. The Letters of Simeon the Stylite.

[14] Sanidopoulos, John (1 בספטמבר 2017). "The Column of Saint Symeon the Stylite in Aleppo Bombed". Orthodox Christianity Then and Now. {{cite web}}: (עזרה)

[15] "St. Simeon Stylites". St. Simeon Stylites by Alfred Tennyson. Wikisource.

[16] Gerontius

[1]

[2]

[א]

[3]

[ב]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[ג]

[11]

[12]

[13]