שמעון רוקח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון רוקח בשנות ה-20

שמעון רוקח (כ"ג בסיוון תרכ"ג, 10 ביוני 1863י"ב בשבט תרפ"ב, 10 בפברואר 1922; כונה גם השיח' או הש"ר, על פי ראשי תיבות שמו) היה ממייסדי נווה צדק, משכונותיה הראשונות של תל אביב, כתב "הצבי" ופעיל ציבור בארץ ישראל. נכדו של ישראל ב"ק, אחיו הצעיר של אליעזר רוקח ואביהם של ישראל רוקח ויצחק רוקח.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון רוקח נולד וגדל בירושלים, להורים חסידים בני היישוב הישן. מצד אביו, יצחק רוקח, היה צאצא של הרב אלעזר רוקח אשר עלה לארץ מפולין בשנת 1740. סבו של שמעון (מצד אמו מרים), היה הרב ישראל ב"ק. דודו היה ניסן ב"ק, הממונה על כולל החסידים בירושלים.

בצעירותו למד בישיבת עץ חיים. ב-1884, והוא בן 21, עבר ליפו, לאחר שהתבקש על ידי אביו, אשר קיבל מהשלטונות העות'מאנים את הזיכיון על גביית "מס המרכבה" ("בדל-אל-קרוסה"), לנהל את גביית המס בדרך בין יפו לירושלים, בח'אן בשער הגיא. שמעון נחל הצלחה בענייני הכספים ויכול היה גם להתפנות לפעילות ציבורית למען קהילת יהודי יפו.

באותה שנה הקים יחד עם רעייתו, רחל לבית מנכין, ואחיו, אליעזר רוקח, את אגודת "בני ציון". מטרת האגודה הייתה סיוע לנזקקים שבין תושבי יפו היהודים. "בני ציון" הייתה האגודה הציבורית הראשונה ביישוב היהודי ביפו.

עת ששימש כראש קהילת יהודי יפו, ב-1886, הקים רוקח ביחד עם אחיו את אגודת "עזרת ישראל", שמטרתה הייתה לסייע לעולים המגיעים ביפו, ולצמצם את ממדי העזיבה והחזרה לאירופה בקרבם ולשם מתן פתרון לבעיית הצפיפות ההולכת וגדלה בעיר. האגודה אף ניסתה לאחד את הקהילה היהודית-אשכנזית ביפו, שהייתה מפוצלת בין חסידים ומתנגדים. בנוסף, האגודה הקימה את בית החולים היהודי הראשון ביפו (בית החולים שער ציון) ואת הספרייה הראשונה בעיר, "שער ציון" (שלימים הפכה לספריית בית אריאלה).

רוקח הכיר היטב את תהליך היציאה מן החומות כפי שהתרחש בירושלים בעת ששהה בה, והחליט להציע לתושבי יפו תהליך דומה. 48 איש נרשמו לאגודה, ויחדיו הקימו ב-1887 את שכונת נווה צדק על קרקעות שמכר להם, בתנאים נוחים ביותר, אהרון שלוש.

ב-1903 היה ממקימי אגודת "פרדס" וניהל אותה במשך כעשרים שנה.

בשנת 1905 ביחד עם פרץ פסקל וכמה אנשים נוספים הקים את פרדס "בחריה" שהיה הפרדס הגדול ביותר בארץ על שטח של כ-600 דונם.

בתקופת גירוש יהודי תל אביב-יפו על ידי הטורקים שהחל באפריל 1917 עמד שמעון רוקח ביחד עם מאיר דיזנגוף, מנחם קליונר, בצלאל יפה ואחרים בראש ועד ההגירה המרכזי של מגורשי תל אביב שלקח על עצמו את הטיפול בענייני המגורשים.

לשמעון ולאשתו רחל נולדו חמישה ילדים: יוסף, חנה, יצחק, ישראל ומרים. לימים היה בנו, ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב. בנו יצחק רוקח, היה לימים מנהל אגודת "פרדס", מייסד "הסינדיקט לתפוזי יפו" וחבר התאחדות האיכרים. בתו, חנה, נישאה לרופא לאון מג'רו. לבני הזוג נולדה הבת לאה, לימים פסלת וציירת.

שמעון רוקח נפטר בשנת תרפ"ב בווינה, אליה נסע להתרפא. הובא לקבורה בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.

ביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית שמעון רוקח" הוקם בנווה צדק בשנת 1887 ותוכנן על ידי אדריכל אוסטרי. הוא היה מהמפוארים בשכונה, וכלל כיפת נחושת. כיום עומד ברח' רוקח מס' 36. נכדתו של שמעון רוקח, הפסלת לאה מג'רו מינץ, החלה בשיפוץ הבית בשנת 1982 באופן עצמאי, ללא כל תמיכה ציבורית. כיום מוצגות שם עבודותיה ומוצגים הקשורים בתולדות המשפחה והשכונה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו רחוב שמעון רוקח בשכונת בית ישראל בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]