לדלג לתוכן

שמעון שטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמעון שיטרית)
שמעון שטרית
לידה 1 במרץ 1946 (בן 79)
ארפוד, מרוקו
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת שיקגו, האוניברסיטה העברית בירושלים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן
תארים דוקטור לפילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המערך, מפלגת העבודה הישראלית
shimonshetreet.org
שר הכלכלה והתכנון
13 ביולי 199218 ביולי 1995
(3 שנים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
שר המדע והטכנולוגיה
13 ביולי 19927 ביוני 1993
(10 חודשים ו־25 ימים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
השר לענייני דתות
27 בפברואר 199518 ביוני 1996
(שנה ו־3 חודשים)
תחת ראשי הממשלות יצחק רבין ושמעון פרס
חבר הכנסת
21 בנובמבר 198817 ביוני 1996
(7 שנים ו־6 חודשים)
כנסות 12 - 13
שירות ביטחוני
השתייכות זרוע היבשה עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה סרג'נט (דרגה) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שמעון שטרית, חתן התנ"ך לילדים, תשי"ט

שמעון שטרית (נולד ב-1 במרץ 1946) הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ואיש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

דוד בן-גוריון מחבק את שמעון שטרית בעת ביקור בבית המשפחה בטבריה, 1960

פרופ' שטרית נולד בארפוד שבמרוקו, הילד התשיעי למשפחה בת 11 בנות ובנים, ועלה לישראל עם משפחתו בגיל 3. המשפחה שהתה בשער העלייה, ולאחר מכן התגוררה במשך שמונה חודשים באוהלים בפרדס חנה. בהמשך התגוררה המשפחה בטבריה, שם גדל והתחנך. תחילה שהתה המשפחה באוהלים ובפחונים ואחר כך עברה לגור בשיכונים. למד בתחילה בתלמוד תורה ע"ש ביבס, ולאחר מכן בבית הספר הממלכתי ע"ש ארליך. בגיל 13 הוכתר כחתן חידון התנ"ך לילדים בשנת 1959[1]. בן-גוריון העניק לו את הפרס וביקר בביתו בשיכון ד' בטבריה. בעקבות הביקור כתב עליו בן-גוריון: "עילוי".

שטרית עסק בלימוד התנ"ך גם בהמשך חייו. הוא היה חבר בחוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה שהתקיים מאז ימי בן-גוריון, בראשות פרופסור חיים גבריהו בשנים 19801982, וכיהן כחבר בצוות השופטים בחידון התנ"ך הבינלאומי בירושלים בשנים 1981 ו-1993. כיהן כשופט בחידון התנ"ך "אלוף האלופים" 2018, לצידו של הראשון לציון יצחק יוסף.

את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין, ולאחר מכן למד משפטים לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, ודוקטורט באוניברסיטת שיקגו בארצות הברית. באוניברסיטה העברית למד גם לימודי שפה וספרות ערבית. עבד כמרצה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובין השנים 19741977 היה יושב ראש ארגון המרצים. בשנת 1984 התמנה לפרופסור חבר, ובשנת 2001 התמנה לפרופסור מן המניין. פרסם 25 ספרים ולמעלה מ-130 מאמרים מדעיים בתחום המשפטים. ספריו ומחקריו מצוטטים על ידי בתי משפט עליונים בכל העולם. זכה בפרס "International Jurist Award 2010 New Delhi".

בין השנים 1984–1988 היה חבר מליאת רשות השידור, בשנים 1986–1988 היה חבר דירקטוריון בנק לאומי[2], שימש גם יו"ר מועצת המנהלים של "משען" – רשת בתי אבות של ההסתדרות, וכן היה יו"ר המכון האפרו-אסיאני לשיתוף פעולה בין-לאומי בשנים 1988–1992.

בשנת 1988 נבחר כנסת ה-12 מטעם המערך, וכיהן כחבר ועדת הכספים ויו"ר ועדת משנה לביטוח וכן כחבר ועדת החוקה, חוק ומשפט. בשנים אלו כיהן במקביל כיו"ר מועצת המנהלים של המכון האפרו-אסיאני של ההסתדרות (1988–1992). ב-1992 נבחר שוב והתמנה לשר בממשלתו של יצחק רבין. כיהן כשר הכלכלה והתכנון, שר המדע והטכנולוגיה, שר הדתות והשר הממונה על הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הוא ואריה דרעי היו הנמנעים היחידים בהצבעה על הסכמי אוסלו בממשלה, ובכנסת הצביע בעד ההסכם. בשנת 1994 זכה באות אמיתי של אגודת אמיתי להגנה על טוהר מידות ומנהל תקין.

ב-1998 התמודד על ראשות עיריית ירושלים מול ראש העיר המכהן אהוד אולמרט, במסגרת הסיעה "ירושלים אחת" (בעבר סיעתו של טדי קולק), אך הפסיד כשקיבל כרבע מקולות המצביעים. רשימת "ירושלים אחת" בראשותו זכתה בשני מושבים, לעומת שלושה מושבים שזכתה רשימתו של אהוד אולמרט[3].

שטרית נשוי למרים, עובדת סוציאלית, ולהם ארבעה ילדים.

בין השנים 1998–2003 כיהן כממלא-מקום ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט.

ב-2005 התמנה על ידי נשיא המדינה לכהן בוועדה לבחינת מבנה הממשל בישראל.

בשנת 2008 החליט לשוב ולהתמודד על מקום ברשימת העבודה בבחירות לכנסת ה-18, ושובץ במקום ה-31 ברשימה. לאחר הקמת מפלגת העצמאות תמך בה[4].

פעילותו בכנסת ובממשלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת כהונתו בממשלת רבין (1992), יזם את הקמת המפעל לפיתוח חברתי לעידוד תרומה של עסקים למען החברה. במסגרת זו יזם את פרויקט מחשב לכל ילד. עד שנת 2024 העניק הפרויקט 146,000 מחשבים למשפחות הראויות לעידוד.

בתפקידו כשר הדתות טיפל במצוקת פסולי החיתון, חתם על "חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, תשנ"ו-1996", הנהיג קבורה חילונית, שוויון בהקצבות, פעל להסדרה של אגרות הנישואין[5].

כשר הכלכלה קידם שוויון נשים בוועדה לקידום נשים.

הוא קידם שוויון ללא-יהודים (הקצאת משרות מיוחדות בשירות המדינה, תרגום המכרזים לשירות המדינה) ויזם תגבור הקצבות במשרד הדתות לעדות הלא-יהודיות ותוכנית לשיפור התקציבים לשירותי הדת לעדות הלא יהודיות (תוכנית "משפט אחד").

הופיע בתדירות גבוהה ברשתות טלוויזיה בינלאומיות, כולל ברשתות טלוויזיה בערבית, ובמיוחד בתקופת מלחמת חרבות- ברזל.

כשר הדתות היה אדריכל ההסדר והאחדות בעדה הדרוזית אחרי עימותים קשים בעקבות פטירת מנהיג העדה דאז שייח' אמין טריף (1995–1996).

כשר ממונה העניק הזיכיונות לזכיינים בערוץ 2 (רשת, קשת וטלעד, 1993) וביסס הערוצים המסחריים בתקשורת.

גיבש את ההסדר להקמת המדרוג של הטלוויזיה, וקישר בין כל הגורמים (הערוצים המסחריים, רשות השידור, ארגון הפרסומאים, ארגון המפרסמים ועוד)[6].

היה יושב ראש הלובי החברתי בכנסת ויוזם רפורמות בתחום החברתי; חוק הערבות, חוק הגבלת ריבית בשוק האפור, החזרת קצבת ילד ראשון ושני, הגבלת מעצר חייבים והגבלת גובים פרטיים.

כיושב ראש הלובי החברתי פעל במאבק למען חסרי הדיור ונפגעי המשכנתאות בשנות ה-1990.

כיו"ר הלובי החברתי ניהל מאבק מוצלח להעלאת יהדות אתיופיה במבצע שלמה ב-1990–1991, וכשר הדתות פעל לשיפור מעמד הקייסים והרבנים של העדה האתיופית.

כשר הכלכלה הוביל פעילות לקידום הגליל והנגב, ויזם את חקיקת "חוק רשות פיתוח הגליל, תשנ"ג-1993".

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • כדירקטור בבנק לאומי הוביל מאבק נגד חוזי שכר מופרזים של בכירי הבנק בראשות ארנסט יפת שניהל את הבנק שנים רבות, והביא לפירוק של הדירקטוריון שלא תמך במאבקו.
  • כיהן כמ"מ ראש עיריית ירושלים ויזם פרויקטים חברתיים ופרויקט פיתוח בירושלים.
  • מוביל פורומים המעודדים שימור מסורת והמורשת היהודית בראיה מודרנית כגון "פורום ראש חודש" שנוסד בשנת 1990[7]
  • ב-1979 ייצג בבג"ץ את תנועת האוהלים במחאת "אוהל מורה".
  • בשנת 1980 ייצג בבג"ץ את מחאת תנועת צל"ש, בראשות ויקי שירן, נגד הסדרה ״עמוד האש".
  • ב-1981 ייצג בבג"ץ את יוצאי ואדי סליב ברחוב אימבר בחיפה במאבקם לשיפור תשתיות.
  • מכהן כנשיא האיגוד הספרדי העולמי המטפח מורשת יהדות ספרד[8].
  • מוביל במשך שנים רבות מאבק להענקת יוקרה לחלוציות של מייסדי ערי הפיתוח והמושבים בשנות ה-50 וה-60 (ראו ספרו "חלוצים בדמעה" בהוצאת עם עובד, 1991).

בשנת 2000 פתח במאבק משפטי נגד מכירת השליטה בחברת שיכון ובינוי לחברת "אריסון השקעות" (בבעלות תד אריסון)[9], שנעשתה במחיר נמוך בהרבה משוויה האמיתי[10]. המכירה נעשתה ב-1996 על פי שווי שוק של 300 מיליון שקל בלבד, למרות הערכות שווי שנתנו לחברה ערך כפול, בין השאר לא נלקח בחשבון ערך הקרקעות שהחזיקה[11]. שנתיים אחר כך הנפיק אריסון את החברה לפי שווי של 970 מיליון שקל[12]. את המכירה הוביל חיים רמון שהיה מזכ"ל ההסתדרות באותה עת[13]. לאחר מאבק משפטי שנמשך שש שנים, קבע בית המשפט העליון שהמכירה הייתה 'כשרה'[14].

בשנת 2011 גובש הסכם קואליציוני בהסתדרות הציונית בדבר בחירתו של שטרית כיו"ר קק"ל, כמועמד מפלגת העצמאות[15]. בהסכם תמכו 75% מסיעות ההסתדרות הציונית אולם בסופו של דבר נמנעה בחירתו כתוצאה מהפילוג במפלגת העבודה. לבסוף פסק בית המשפט שההסכם משנת 2011 אינו עדיף על הסכם קודם, משנת 2010, שנתן למפלגת העבודה את התפקיד[16]. בסופו של יום כל התנאים שגיבש שטרית בדבר הרכב המוסדות, כגון חלוקת התפקידים והמבנה הניהולי, קוימו, למעט מינויו שלו[17].

בנוסף כיהן כדירקטור בחברת אוצר התיישבות היהודים ובמועצה הישראלית לצרכנות, בנוסף כיהן כדירקטור חיצוני בחברת הכשרה ביטוח.

ב-1988 הקים שטרית, ביחד עם פרופ' יצחק זמיר את העמותה הישראלית למשפט ציבורי.

ב-7 בספטמבר 2020 הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות 2021 לנשיאות ישראל על תפקיד נשיא המדינה[18], אך ויתר לאחר שלא הצליח להשיג חתימות של חברי כנסת.

בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב במקום ה-114 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

בשנת 2023 לקח חלק פעיל בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת שעסקה בחוקי הרפורמה המשפטית. בדיונים הזהיר שטרית מפני הדרך בה מקודמת הרפורמה, באווירה של עימות ועוינות כלפי הרשות השופטת וכלפי מערכת המשפט בכלל[19].

בשנת 2024, עמד בראש הוועדה לתיקוני ממשל מטעם המרכז להעצמת האזרח, שהוקמה בהמשך לוועדת מגידור משנת 2005. הוועדה המליצה על סדרה של תיקוני ממשל, כדי להבטיח דמוקרטיה מתוקנת ואת אמון הציבור בממשל.[20] בוועדה השתתפו: עו"ד משה ניסים, מאיר שטרית, פרופ' קרין נהון, פרופ' מיכל טמיר, עו"ד איתן הברמן.

שטרית ייסד את "אות החלוצים" המוענק מדי שנה לחלוצים הראשונים (פורצי הדרך והאבות המייסדים מראשית הציונות עד 1946), לחלוצים החדשים (מייסדי ערי הפיתוח, שכונות הערים וההתיישבות החדשה במושבים או בקיבוצים בשנים המכוננות עד 1964) ולחלוצים הממשיכים (בשנים שלאחר מכן עד היום הזה).

פעילות אקדמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה גבוהה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרית רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת שיקגו. לימודי התואר הראשון שלו נעשו בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית, לימודים שאותם סיים ב-1968. את לימודי המוסמך הוא סיים בשנת 1970, בהצטיינות יתרה. במסגרת עבודתו המשפטית התמחה בלשכתו של השופט ד"ר אלפרד ויתקון בבית המשפט העליון ובהמשך במשרד עורכי דין גדעון האוזנר. בשנת 1969 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. בשנים 1968–1970, נמנה עם סגל עוזרי ההוראה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ושימש בתור עוזר הוראה של פרופ' יצחק הנס קלינגהופר, ממניחי היסוד להוראת המשפט הציבורי בישראל.

בשנת 1970 יצא ללימודים מתקדמים בארצות הברית תוך זכייה במלגות הצטיינות מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת שיקגו ומקרן דקלוג סוסאייטי. בשנת 1971 סיים תואר מוסמך ובשנת 1973 סיים את לימודי הדוקטורט וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת שיקגו.

תפקידים באוניברסיטה העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו מארצות הברית בשנת 1973 התמנה למרצה למשפטים ולאחר מכן בשנת 1978 למרצה בכיר. ב-1984 התמנה לפרופסור חבר. עם בחירתו לכנסת ה-12 (1988) אושרה לו חופשה ללא תשלום מהאוניברסיטה העברית (1988–1993), אולם גם בעת תקופת כהונתו בממשלה ובכנסת המשיך בפעילותו המדעית ובעבודת המחקר והכתיבה.

עם סיום כהונתו בממשלה בשנת 1996, חזר להוראה ולמחקר באוניברסיטה העברית ובשנת 2001 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנים 2004–2008 כיהן כראש מכון סאקר למחקרי משפט[21].

על פעילותו האקדמית הוענק לו בשנת 2025 פרס גורני למשפט ציבורי.[22]

תפקידים אקדמיים באוניברסיטאות בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרית כיהן כפרופסור אורח במספר אוניברסיטאות מחוץ לישראל. הוא היה פרופסור אורח למשפטים באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. בנוסף, כיהן במינוי משותף באוניברסיטת סנט גאלן ואוניברסיטת ציריך, ובהמשך כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה ( (Herbert Smith Visiting Professor ובאוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב שבקליבלנד, ארצות הברית, וכן באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ובאוניברסיטת יוטה.

פעילות בינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכהן כנשיא "ארגון דתות למען השלום" וחבר פרלמנט השלום של שרים וחברי כנסת לשעבר.

מכהן כנשיא הארגון הבינלאומי לעצמאות שופטים בו חברים משפטנים בכירים מכל העולם, הארגון מקיים כנסים ברחבי העולם (ביניהם לונדון, קליפורניה וכן בירושלים בשנת 2022). הכנס הבא של הארגון לעצמאות שופטים JIWP international association of judicial independence יתקיים באוניברסיטת ניקוסיה (2025).

פעילות בינלאומית ענפה בתחום המשפטי כנשיא הארגון הבינלאומי לעצמאות שופטים, שבו חברים משפטנים בכירים מכל העולם. הארגון מקיים כנסים מדי שנה (הכנסים האחרונים היו בלונדון, קליירמונט קליפורניה, ופוטסדאם גרמניה). הארגון שוקד על הגנת עצמאות שופטים בעולם. ראו קישור ל"פעילות הארגון הבינלאומי לעצמאות שופטים"[23] . הארגון היה מועמד לפרס נובל לשלום 2013.

האיגוד האירופאי למשפט גיבש ביחד עם הארגון הבינלאומי לעצמאות שופטים בראשות שטרית, כללי עצמאות שיפוטית המבוססים על כללי הר הצופים לעצמאות שיפוטית של הארגון לעצמאות שופטים לעיל. הכללים האירופיים לעצמאות שופטים המכונים כללי האיגוד האירופי והר הצופים לעצמאות שופטים אושרו בשנת 2024 על ידי האיגוד האירופאי למשפט.

שטרית חבר האקדמיה המלכותית לאומנויות ולמדעים בבלגיה.

תפקידים משפטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פעילות ההוראה והמחקר, שטרית הופיע גם בבתי המשפט בתיקים בעלי משמעות ציבורית שחלקם הפכו לתקדימים הנלמדים באוניברסיטאות.

בשנת 1988 הוצע לו לכהן בבית המשפט העליון,[דרוש מקור] בעת שהשופט אברהם חלימה עמד לפרוש, אולם הוא העדיף להמשיך בהוראה ובמחקר אקדמי באוניברסיטה. בנוסף, היה חבר בצוות המומחים שליווה את עבודת ועדת חוקה, חוק ומשפט בראשות ח"כ מיקי איתן להכנת חוקה, חבר הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט וסמכויותיהם (הנשיא משה לנדוי, יו"ר, והחברים האחרים: השופט אהרן ברק, עו"ד א. גיצלטר ועו"ד י. אדרת), היה חבר בוועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל בראשות מנחם מגידור ליד המרכז הישראלי להעצמת האזרח וכן יו"ר ועדת המשנה לשיטת הבחירות וועדת המשנה ליחסי הגומלין בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת. בנוסף, היה מזכיר מייסד של העמותה למשפט ציבורי בישראל, ביחד עם יצחק זמיר, היועץ המשפטי לשעבר.

כיהן כשופט בית הדין לחוזים אחידים (בבית המשפט המחוזי) והיה יו"ר הוועדה לתיקון חוק רשות השידור בעניין הפסקת שידורים. בין היתר, הופיע שטרית בתיקים רבים בעלי משמעות ביניהם בג"ץ חיריה.

בשנת 2024 עמד בראש ועדה לתיקוני ממשל שהציעה סדרה של תיקונים לסדרי הממשל בישראל.[24]

תחומי התמחות והוראה אקדמית: משפט ציבורי וחוקתי, מערכת בתי המשפט. לימד קורסים במספר תחומי המשפט, וביניהם דיני סחר בינלאומי, דיני הגנת הסביבה, אתיקה בממשל, אכיפת חוקים, משפט ודת בראייה השוואתית ודיני זכויות האדם הבינלאומיים.

שטרית פרסם כ-150 מאמרים וכ-30 ספרים. ספריו התפרסמו בהוצאות הספרים של מספר אוניברסיטאות: קיימבריג', אוקספורד, בריל, דה גרוייטר, לקסיס נקסיס, נורת' הולנד והאוניברסיטה העברית. בנוסף, פרסם שטרית מעל כ-150 מאמרים בכתבי עת משפטיים בישראל ובעולם. פרופ' שמעון שטרית הוא חוקר מוביל בעולם ובישראל בתחום מערכת השפיטה ובתחום המשפט הציבורי. בתחום מערכת השפיטה הוא השפיע במידה מכרעת על התפיסה המושגית בענייני מעמד השופטים, יסודות אי התלות השיפוטית, דרכי הפיקוח על השופטים, ויחסי הגומלין ביו הרשות השופטת והרשויות האחרות.

תחום מרכזי שבו עוסק פרופ' שמעון שטרית, ובו הטביע את חותמו על המציאות המשפטית ועל פסיקת בתי המשפט הוא תחום המשפט הציבורי, ובכלל זה סוגיות במשפט החוקתי, עיקרי הצדק הטבעי, מעמדו של המנהג במשפט הציבורי, זכויות האזרח, רשויות הממשל, ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

מחקריו וספריו מצוטטים בהערכה על ידי בית המשפט העליון בישראל, וכן על ידי בתי משפט עליונים ברחבי העולם.

ספרים שכתב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעריכתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הרצאות ומקורות בהוצאת אקדמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קובץ חקיקת יסוד, תשל"ו.
  • משפטים מודרכים, דברי הסבר והנחיות, מהדורה ראשונה תשל"ה: מהדורה שנייה תשמ"ד.
  • דיני המנהל הציבורי (א): מושגי יסוד, מערכות הסמכה והחלטות מוסדיות (תשל"ט בעריכת מ' גל וי' כהן), 196 עמודים.
  • דיני המנהל הציבורי (ב): כללי הדיון המינהלי, (תשל"ט, בעריכת מ' גל וי' כהן 140 עמודים.
  • מקורות ואירועים בדיני המנהל הציבורי (א): מושגי יסוד, מערכות הסמכה והחלטות מוסדיות (תשמ"א, בעריכת מ' כדרייה וע' כהן), 561 עמודים.
  • מקורות ואירועים בדיני המנהל הציבורי (ב): כללי הדיון המנהלי ועלות הביקורת השיפוטית (תשמ"א, בעריכת מ' כדרייה וע' כהן) עמודים 562–1188.

בין מאמריו

  • Remedies for Court Congestion and Delays: The Models and the Recent Trends, 17 University of Western Ontario Law Review, pp. 35-75 (1979).
  • Freedom of Conscience and Religion in Israel, in Essays on Human Rights Contemporary Issues and Jewish Perspectives, pp. 179-192 (1979) (Prof. D. Sidorsky, ed.) (revised version of article No. 7).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמעון שטרית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רות בונדי, ראשון מתוך רבבה, דבר, 30 בינואר 1959
  2. ^ אלעזר לוין, טל יניב, שטרית: אין מניעה לבחור דירקטוריון חדש, חדשות, 12 באוקטובר 1988
  3. ^ שמואל דקלו, ‏שמעון שטרית ישתתף בפרעון חוב של "ירושלים אחת" מהבחירות המוניציפליות, באתר גלובס, 2 בינואר 2002
  4. ^ דיון נוסף עם גיל סלומון בערוץ הכנסת, אפריל 2012.
  5. ^ עינת פישביין, הסטטוס קוו לא קיים, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2002
  6. ^ הוועדה הישראלית למדרוג
  7. ^ פורום ראש חודש באתר שמעון שטרית
  8. ^ האיגוד הספרדי העולמי
  9. ^ מאת יצחק דנון, ‏קבוצת אריסון: תביעתו של שמעון שטרית על מכירת שו"ב - מטעמים פוליטיים, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2000
  10. ^ יצחק דנון, ‏שמעון שטרית: במכירת שיכון ובינוי לאריסון נפלו פגמים והיא פסולה, באתר גלובס, 24 במרץ 2003
  11. ^ חיים ביאור, שמעון שטרית: 4,800 דונם בבעלות שיכון ובינוי לא מצאו ביטוי בתשקיף לבורסה, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
  12. ^ מאת שלמה פרידמן, ‏שיכון ובינוי: תד אריסון מוציא לבורסה את קבוצת הבנייה והקבלנות הגדולה בארץ, באתר גלובס, 9 ביוני 1998
  13. ^ הדס מגן, ‏חיים רמון: מכרתי את שיכון ובינוי ביוקר - מי שקנה אותה הוא אידיוט ומטומטם, באתר גלובס, 7 בדצמבר 2003
  14. ^ עודד ארבל, העליון: מכירת שיכון ובינוי על ידי ההסתדרות - כשרה, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2006
  15. ^ מוטי בסוק, המרוץ ליו"ר קק"ל: השר לשעבר שמעון שטרית יתמודד מול אפי שטנצלר, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
  16. ^ אופיר בר-זהר, ביהמ"ש: תפקיד יו"ר קק"ל שייך למפלגת העבודה, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2011
  17. ^ הפ (מרכז) 46921-11-11 מפלגת העבודה הישראלית נ' "ארצנו" - הפדרציה הבינלאומית של הארגונים הרפורמיים והמתקדמים - ניתן ב-20.12.2011.
  18. ^ אלכסנדרה לוקש, פרופ' שמעון שטרית רוצה להיות נשיא: "יש לי סיכוי ממשי לנצח", באתר ynet, 7 בספטמבר 2020
  19. ^ צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה - מחזירים את הצדק למערכת המשפט, 16 בינואר 2023
  20. ^ Hadar, ממשל נאמן – דין וחשבון הוועדה לתיקוני ממשל, באתר CECI, ‏2025-03-23
  21. ^ סגל מכון סאקר, באתר sacherinstitute.huji.ac.il
  22. ^ נימוקי ועדת פרס גורני לשנת 2025, נובמבר 2025
  23. ^ הארגון הבינלאומי לעצמאות שופטים
  24. ^ הצגת כל הפוסטים מאת Anat Ovadia-Rosner, ממשל נאמן: דין וחשבון הוועדה לתיקוני ממשל (2025) / שמעון שטרית, באתר ICON-S-IL Blog, ‏2025-05-19