שן ג'ואו
 | |
| "דיוקן שן ג'ואו בן 80" מאת אמן אנונימי, עם הקדשה מאת שן ג'ואו עצמו. מוזיאון הארמון, בייג'ינג. | |
| לידה |
1427 סוג'ואו, הרפובליקה העממית של סין  |
|---|---|
| פטירה |
1509 (בגיל 82 בערך) |
| מדינה |
שושלת מינג |
| תחום יצירה |
שאן שוי, bird-and-flower painting, ink wash painting, semi-cursive script, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| זרם באמנות |
אסכולת וו |
| הושפע על ידי |
Chen Kuan, Du Qiong |
  | |
שֶׁן ג'וֹאוּ (בסינית: 沈周, בפין יין: Shěn Zhōu; 1427 – 1509) היה צייר סיני (אנ') בתקופת שושלת מינג. הוא חי בתקופת המעבר שלאחר כיבוש סין על ידי שושלת מינג מידי שושלת יואן. משפחתו עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם הממשלה ושמרה על מעמדה העשיר. שן פרש מאוחר יותר וחי חיי התבודדות, כשהוא מבלה את רוב זמנו בציור ובטיפול באימו האלמנה.
הוא תרם לאסכולת וו (אנ') האינדיבידואליסטית יותר של האמנות הסינית. מלבד ציור, הוא היה בקיא גם בהיסטוריה ובספרות קלאסית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שן ג'ואו נולד למשפחה עשירה בשיאנגצ'נג (אנ'), ליד העיר המשגשגת סוג'ואו, שבמחוז ג'יאנגסו, סין. הגנאלוגיה שלו מייחסת את עושר משפחתו לתקופת שושלת יואן המאוחרת, אך רק עד לסבא רבא מצד אביו של שן, שֶׁן לְיָאנְג-צֶ'ן, שהפך לבעל אדמות עשיר לאחר פירוק השלטון המונגולי.
לאחר קריסת שושלת יואן ועלייתה של שושלת מינג החדשה, תפקיד גובה המיסים הוטל על ראש משפחת שן, במסגרת שיטת ה"לִיגְ'יָה", מערכת המיסוי החדשה של הקיסר חונגוו. הדבר הגדיל בהתמדה ובשפע את עושר המשפחה, ובמקביל שחרר את צאצאיו הזכרים של שֶׁן לְיָאנְג-צֶ'ן מקריירה חובה כפקידי מינג, ואפשר להם לחיות את רוב חייהם כחוקרים-אמנים. עם מות אביו, שֶׁן חֶנְג-צְ'ה, שן ג'ואו החליט לוותר על בחינות רשמיות ולהקדיש את חייו לטיפול באימו האלמנה, צָ'אנְג סוּ-וָאן.
סביר להניח שהוא מעולם לא התכוון להיות פקיד, אך נמנע מלהבהיר זאת עד מות אביו. בכך הוא ויתר על חיי שירות רשמי תוך שמירה על המוניטין שלו במעשה מתמשך של כיבוד הורים (אנ'). בדרך זו, הוא הצליח לחיות חיים של התבודדות, נקי מאחריות (למעט הטיפול באימו), ולהקדיש את זמנו ליצירת אמנות, לפעילות חברתית, ולהתבוננות נזירית בעולם הטבע שסביבו. שן זכה לפריבילגיה שיכול היה לצייר מה שרצה, מכיוון שהיה עשיר ולכן לא נזקק לפטרון ומממן עשיר.[1]
הקשר תרבותי והיסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שן ג'ואו חי בנקודת מפנה מכרעת בהיסטוריה של הציור הסיני, ותרם רבות למסורת האמנותית של סין, כשהוא מייסד את אסכולת וו (אנ') החדשה בסוג'ואו. תחת שושלת יואן (1279–1368), ציירים עסקו באמנותם בחופש יחסי, וטיפחו גישה "אינדיבידואליסטית" וחדשנית יותר לאמנות, שסטתה באופן ניכר מהסגנון השטחי יותר של אמני שושלת סונג שקדמו להם. אולם, בתחילת שושלת מינג, הקיסר חונגוו (שלט 1368–1398) החליט להביא את הציירים המומחים הקיימים לחצר מלכותו בנאנג'ינג, שם הייתה לו היכולת לטפח את סגנונותיהם כך שיתאימו לציורים של אמני סונג. מכיוון שחונגוו נודע לשמצה בניסיונותיו לדחוק לשוליים ולרדוף את מעמד המלומדים, הדבר נתפס כניסיון לדחוק את השפעת האצולה מהאומנויות.
הסגנון הדומיננטי של ציירי חצר מינג נקרא אסכולת ג'ה (אנ'). אולם, בעקבות עלייתו לשלטון של הקיסר יונגלה (שלט 1403–1424), הבירה הועברה מנאנג'ינג לבייג'ינג, מה שיצר מרחק גדול בין ההשפעה הקיסרית לבין עירו של שן, סוג'ואו, שהייתה סמוכה לנאנג'ינג. תנאים חדשים אלו הובילו לעלייתה של אסכולת וו בציור, סגנון סובלני במידת מה שהחיה את אידיאל הצייר-מלומד מלא ההשראה בסין של תקופת מינג.
יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החינוך המלומד וההכשרה האמנותית של שן ג'ואו הִשרו בו יראת כבוד למסורת ההיסטורית של סין, מה שהשפיע על חייו ועל אמנותו מגיל צעיר. הוא היה בקיא בהיסטוריה ובספרות הקלאסית, וציוריו חושפים ציות ממושמע לסגנונות שושלת יואן, להיסטוריה של סין ולקונפוציאניזם האורתודוקסי שאותו גילם בחייו המלאים בכיבוד הורים (אנ'). הוא מפורסם בעיקר בזכות נופיו וציורי הפרחים "חסרי העצמות" שלו, שנוצרו בקפדנות בסגנון אמני יואן. עם זאת, הוא לא תמיד צייר בגבולות נוקשים.
שן ג'ואו החזיק באוסף גדול של ציורים מתקופת שושלת יואן המאוחרת ותחילת שושלת מינג, שבהם הוא ועמיתיו הציירים-מלומדים השתמשו כמודלים בעיצוב גישת התחייה של אסכולת וו. הוא שילב לעיתים קרובות אלמנטים ניסיוניים עם הסגנונות הנוקשים יותר של אמני יואן. חלק ניכר מעבודותיו נעשה בשיתוף פעולה עם אחרים, בשילוב ציור, שירה וקליגרפיה במפגשים עם חבריו המלומדים. על אידיאלים אלו הוקמה אסכולת וו שלו. עבור ציירי וו, ציור היה מדיטציה, ולא עיסוק. שן ג'ואו מעולם לא חמד את ציוריו, אף על פי שאחרים חמדו וחיקו אותם לעיתים קרובות. בעיני שן ג'ואו, ציור לא היה סחורה, אלא הרחבה של הצייר עצמו.
ציוריו מתארים הרים מרקיעי שחקים ועצים נישאים, בעוד יצירות אנושיות מצטמצמות לנקודות קטנות בתוך המרחב העצום הזו. הדבר נועד לגרום לטבע להרגיש כל-יכול תוך הקטנת האלמנט האנושי. יצירתו המפורסמת ביותר משנת 1487, "מחשבות גְּשׁוּמוֹת" (נמצאת כיום במוזיאון הארמון הלאומי, טאיפיי), מראה את הגשם שולט בקומפוזיציה בעוד בית חסר חשיבות מיטשטש עם ההרים הנישאים מעליו. שן ג'ואו מועמת לעיתים קרובות כמנוגד לוו ויי (אנ'), צייר המציב את האדם במרכז תשומת הלב בציוריו.[1]
אין לטעות בין אמן זה לבין אמן סיני אחר בשם שן ג'ואו שחי בשנים 1848–1903.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Cahill, James. Parting at the Shore: Chinese Painting of the Early and Middle Ming Dynasty, 1368-1580. New York: Weatherhill, 1978.
- Edwards, Richard. The Field of Stones: A Study of the Art of Shen Chou (1427-1509). Baltimore: Port City Press, 1962, xvi.
- Edwards, Richard. “Shen Chou and the Scholarly Tradition.” The Journal of Aesthetics and Art Criticism, Vol. 24, No. 1 Oriental Aesthetics (Autumn, 1965), 45-52.
- Liscomb, Kathlyn. "Shen Chou’s Collection of Early Ming Paintings and the Origins of the Wu School’s Eclectic Revivalism." Artibus Asiae vol. 52, No. 3/4 (1992),215-254.
- Shan, Guoqiang, "Shen Zhou". Encyclopedia of China, 1st ed.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שן ג'ואו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Shen Zhou and his Painting Gallery at China Online Museum
- Shen Zhou on Artcyclopedia
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Fernandez-Armesto, Felipe (2011). 1492 : the year our world began. Internet Archive. London : Bloomsbury. pp. 206, 221–222. ISBN 978-1-4088-0950-1.